ג’ון קייל – ויולה, גיטרות, קלידים, דסטין בוייר – גיטרות, ג’וזף קארנס – בס, מייקל מור – תופים.
קייל בא לעבודה. זה אומר: לעשות את הג’וב הכי טוב והכי רציני. שום "הלו תל אביב איך אתם מרגישים הלילה". פעם שנייה שאני רואה אותו בפעולה. כן, הזמן עשה את שלו. לא מרחם על כוכבי הרוק. לא להאמין שהאיש הזה הוא רוקיסט. מוסיקלית, זה אותו האיש ממחתרת הקטיפה של השבעים, אותם הטונים, אותה הבעה שיותר מאשר היא מחצינה, היא מסתירה איזושהי אירוניה פנימית. אותו קייל שאינו מתמסר בקלות לקהל.
האנשים שלצידו, הרכב בסיסי גיטרה-בס-תופים. היו יכולים להיות בניו. מספקים לו דלק באוקטן שמטעין את השירים שלו באנרגיה מחודשת. הבריטון הוולש בן ה-63 אינו חי בעבר. הנגנים מאפשרים לו להתחבר למגברים של ימינו. על הפתיחה הוא מנגן ויולה. בהמשך – גיטרות וקלידים. האיש נשמע היום כמי שגמר עם אקספרימנטים, אבל הגיל ממש לא ריכך אותו. נשאר תזזיתי, והלהבה הרוקיסטית שבו לא דעכה. על אף שג’ון קייל נחשב לאחד מאמני הרוק המחתרתי המפורסמים והמשפיעים ביותר, קשה מאוד להגדיר את סגנונו המוסיקלי. קייל הוא אדם של ניגודים: עדין אך בוטה, לירי ועם זאת רועש.
תגובה אחת
וואו כמה טעויות במאמר כל כך קצר.
האלבום יקרא Director's cut
לסינגל קוראים Deeper Understanding
האלבום האחרון שיצא נקרא Aerial