מה מהארבעים קטעים יכול לאפיין את האוסף. "חיים במונו" הצרפתי של מונו ואולי "רומיאו" של בייסמנט ג’קס או "קפה דה פלר" המיוחד של ד"ר רוקיט או "קרייזי אינגליש סאמר" של פיית’לס. וגם "גרוברמדה" וג’אז נובה". אם יש משהו ייחודי באוסף – זו העריכה הנבונה המחברת כל הקטעים מעין דבק טבעי, באווירה שמכנים אותה "דיפ האוז". יש לנו פה שני סי דיז עמוסי גאונות מוסיקלית והפקה, מנגינות מיוחדות, קצבים מתונים, סיפורי אווירה קטנים. אל תתנו לדיסק הכפול לחמוק מכם
