"טריין" מזכירים מסורת השבעים של רוק אמריקני יותר מלודי מכבד. הם נבנו על להיט ענק שנקרא "דרופ דה ג’ופיטר" (2001) האלבום הזה מראה שיש להם הרבה יותר מלהיט אחד. וגם מה יש להגיד (הזמר המצוין פט מוננאהן) על "נערה האמריקנית" וגם לספק עידוד ב"קורא לכל המלאכים" לכול מי שכנע לייאוש גם בזמנים קשים. שירים שמאירים פנים מהאזנה אחת. להקת גאראג’, פסיכודלית, אבל בגדול זה וק פופי קליט. טקסטים שנונים, רבי השראה, כמו "גט טו יו" ("תפוס טרמפ על גב פרפר") בביצועים קוליים חמים. דיסק קליט, אינטילגנטי, מופק מאוד נקי, כל דבר יושב במקום, בזכות המפיק ברנדן אובריאן בעל ניסיון עם ניל יאנג, אירוסמית’, ספרינגסטין. מסתבר שבהפקה פשוטה וחמה יש הרבה יתרונות.