התפוח מתחיל להתגלגל רחוק מן העץ? אני לא בטוח. אבא איגלזיאס יכול להתגאות באיגלזיאס ג’וניור. חושיו המסחריים הם מהסוג שעזרו לחוליו למכור 100 מליוני אלבומים. הסופרסטאר הלטיני בחר לאלבומו השלישי שלו באנגלית (פרט לשיר אחד) צליל גיטרות חשמליות מאוד פריך, שירים קצביים לפי מפתח דאנס-אמצע הדרך, וגם מלודיות שיתאימו לקולו המייבב הנוטף סקס. נוסחאות בראיין אדמסיות מצד אחד בשימוש בגיטרות רוק, קצב לטינו לרצפת הריקודים וגם שירים שמסתמנים כלהיטים גדולים בשילוב של דכדוך רומנטי של האהוב השבור וקצב מידטמפו מחניף כב"קליפורניה קוראת".
אין בעיה לומר על המוסיקה הזו – לא מעניינת, אפילו באנדרסטייטמנט. מצד שני הפקת דאנס כ"בי יורסלף" אומרת: גם לתעשיית להיטים שפונה למעריצות מתעלפות צריכים מיומנות וכשרון. ויש פה.
