לא זוכר שהקדישו ליוצר בזמר העברי-ישראלי פרויקט מיוחד של שני אלבומים חדשים המכילים גרסאות מעודכנות לשיריו. הזוכה, בצדק, הוא המשורר והפזמונאי יורם טהרלב. אין שום בעיה לתמצת את הדברים שכתבתי על טהרלב ב"יעלה ויבוא" חלק א'.
טהרלב הוא נציג מובהק של מה שנקרא "הזמר ישראלי", הוא כמעט לא נגע במלחיני השמונים, בטח לא התשעים והלאה. זה לא אומר שהוא התנזר לחלוטין מז'אנרי הפופ-רוק ("את יכולה" – החלונות הגבוהים"), והריתם נ' בלוז הקצבי ("חשמל בכפות ידיך" ששרה רותי נבון) אבל בגדול, כשאני מתבונן ברשימת השירים שלו אז עיקר התרומה של טהרלב היתה בשירים שנבעו מהארץ בה גדל מאז ימי הקיבוץ ובה הילך.
לא סתם אני מכנה אותם "שירי ארץ ישראל" – כי יורם טהרלב, יליד קיבוץ יגור (1938), מתרפק בשיריו על נופי הארץ המתמזגים עם עונות השנה ועם אווירת הכפר הישראלי. אצל טהרלב זה לא רק הצפצפות, הברושים, הכרמים הנרקיסים והחסידות – אלא הקשר לאדמה, לפריחות, לעונות השנה, כל עונה עם התחושות שהיא מעוררת. החיבורים האולטימטיביים התרחשו עם מלחינים כנורית הירש, סשה ארגוב ועד מוני אמריליו, חנן יובל ונחום היימן.
האלבום נפתח עם"בלילה" (לחן של יצחק קלפטר עיבוד: אייל מזיג, רוני בר הדס, גיל בר הדס הפקה מוסיקלית : אייל מזיג) ששרים רוני וגיל בר הדס. השיר בוצע במקור ע"י יעל לוי ויצחק קלפטר. השיר מנסה לספר את סיפורן של אגדות הילדים, ואיך הן קרמו עור וגידים. רוני וגיל שרים את השיר בחדוה יפה, ברוגע מקסים, בעיבוד בנוסחים המסורתיים שמשיב רוח יפה מן העבר.
רוני וגיל בר הדס – "בלילה"
יובל דיין העניקה יופי לירי מעודן מחודש ל"לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים" שהלחין ושר בביצוע המקורי בועז שרעבי. "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים/ לא בשביל לעוף/ רק בשביל לחסות בצילן/ לפעמים אני מרגיש שאני צריך עיניים/ רק בשביל לעצום אותן".
"תן לי" הופקע מחלקתו המוכרת של יגאל בשן (לחן גידי קורן ויגאל בשן, תחרות קדם אירוויזיון 1981) לטובת אינטרפרטציה ייחודית של עידן עמדי. עמדי העניק לשיר נופך של מבע עגמומי בסלסול מרוגש. השיר מביא את הרעיון הקיומי – חיה את ההווה ואל תעסיק את עצמך לא בעבר ולא בעתיד. מה שחשוב זה מה שקורה כרגע.
יובל דיין – "לפעמים אמי מרגיש שאני צריך כנפיים"
"ההר הירוק תמיד" זכור לטוב משלומית אהרון ומקהלת חברי יגור. את השיר כתב טהרלב לחג היובל של קיבוץ יגור ב-1972. הלחין מוני אמריליו. שירי מימון משיבה רוח חדשה בשיר בפרשנות שאין בה חידוש מפליג המקבלת גיבוי בעיבוד והפקה מוסיקלית פונקציונאליים של אייל מזיג, שמשיבים בשיר משב רוח מן העבר.
הקאבר של נועם קלינשטיין לשיר "הנהר הנרדם" החזיר לחיה ארד ששרה את השיר ב-1973. מחוזות ילדותו נשקפים לטהרלב דרך משוט על ספינה קטנה בנהר הנרדם. חוויית הגעגועים מרמזת כאילו השתבש עניין יסודי כלשהו מאז תקופת הילדות, וכי יש צורך לחזור ולהתחיל הכול מחדש. מצד שני, התחושות המלוות זיכרונות עשויות להיות נעימות ולעורר געגוע. לא שיר שהרעיד את אמות הסיפים של המוסיקה הישראלית. משנת 1973 יש לי עשרות שירים, שעוצמתם הנוסטלגית מאפילה על השיר הזה. הביצוע המחודש של נועם קלינשטיין הוא אולי ניסיון "לסחוט" משהו קצת אחר מהשיר, אבל האינטרפרטציה לא הרימה אותן למקום מעורר ריגושים כאלה, שיעניקו לו חיים חדשים ויפריחו מחדש אביב נעורים.
נועם קלינשטיין "הנהר הנרדם"
"יעלה ויבוא", שהלחין ועיבד בזמנו בני נגרי לגידי גוב לפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג (1973) הוא שיר שעוסק בארבעה גיבורי התנ"ך ששמותיהם אינם מוזכרים בשיר. הגרסה החדשה של עומר נצר (עיבוד עומר נצר וגלעד אפרת) צעקנית ומחרבת את השיר.
"אני מת" – קם לתחייה – לראשונה בביצוע להקת פיקוד דרום עם הסולנים מתי כספי, גדי אורון ויעקב נוי. הלחן הוא של מתי כספי. הוא נכלל ב-1970באלבום "מעוז אי אי". זהו שירו של חייל המחכה לחופשה כדי לפגוש את חברתו. טהרלב התבקש אז ע"י המעבד רפי בן משה לאפשר לאחד החיילים בלהקה להלחין את השיר. לחייל קראו מתי כספי.השיר בוצע ע"י "שלושת השמנים" בקליפ של שמואל אימברמן, שנראה מצחיק ומפתיע על מסכי הטלוויזיה בשחור לבן. זה היה אחד הקליפים הראשונים שצולמו לטלויזיה הישראלית, ובו נראים השלושה מחופשים לשמנים. עוד בהיותם חייילים השלושה הקליטו תקליט תחת השם "לא אכפת להם".
לאחר שחרורם מהצבא שינו את שמם לשלישיית "לא אכפת להם".
יוני בלוך בפרשנות חדשה לשיר, מחייך כל הדרך אל השיר הישן, והתוצאה – חיוכו מרוח על פניו. צליל בס מתניע את השיר שיוצא לדרך בטון תמהוני, חסר ישע ומעורר רחמים. תוספת הגיטרות והקולות הופכת למהדורה מחויכת מעירת מתים של השיר ששבק חיים.
את "עץ הכוכבים" תרגם טהרלב משיר ילדים ביידיש, שכתב המשורר האידי לייב מורגנטוי. הלחינה נורית הירש. השיר פרח בזכותה של חוה אלברשטיין. הוא עוסק ביחס שבין קניינים רוחניים לגשמיים, ובין ערכי הדור המבוגר לעומת ערכי הדור הצעיר, המקדש את החומרנות. הוא מתאר, מנקודת הראות של הנכד או הנכדה (במקור: אחיין או אחיינית), אדם זקן בעל עץ פלאי המצמיח כוכבים. הסב (במקור: הדוד אֵליה) יורד לעיר ומנסה למכור את הכוכבים, אך אנשי העיירה צוחקים ממנו. בכל זאת הוא חוזר הביתה מאושר מאחר שכל כוכביו עדיין באמתחתו. הגרסה של גיא ויהל מנסה לחדש הבלדה בנגיעת רוק ובעיבוי קולי מקהלתי בעיבוד יהל דורון, אבל אני מעדיף עדיין את הגרסה היותר "תמימה" של חוה בעלת המגע האגדי.שששש
גיא ויהל – עץ הכוכבים
גם "תחת כובד התפוח", שהלחין שלום חנוך ("תחת כובד התפוח/ מי ישכב איתי לנוח/ וישרוק אלי שריקה/ כמו ציפורת מתוקה") אינו מהשירים שאני מצפה מהם לחידושים מפליגים מול הביצוע של שולה חן. זהו שיר אופורי שמעולם לא נמצא על מדף מבקשי הקאברים. לא יותר מאשר שיר ערש נעים ותמים, שכמו הלך לעולמו אחרי 50 שנה, בלי להשאיר אפילו חותם נוסטלגי.העיבוד השמימי בגרסת שני פלג הוסיף קווי יופי לשיר, ועדיין השאירה אותי במצברוח פושר. שמעתי לאחרונה גרסה יותר מיוחדת לשיר של הצמד ורוניק – נויה עדר וערן ויץ.
רותם בר אור שר את "עץ האלון", שהלחין מוני אמריליו. הפרשנות נשמעת כאילו המבצע לא ממש רצה לשיר את השיר הזה, והתוצאה יבשושית ומוזרה. אשאר עם המקור של יהורם גאון.
גאון עצמו בחר ב"עוד לא תמו כל פלאייך", שהלחין רמי קלינשטיין, שביצועו המקורי הוא של להקת פיקוד צפון עם הסולנית יסמין גמליאל, והוא שהעניק לשיר הזה חותם קלאסי. זהו שיר אהבה לנופיה של ארץ ישראל, שטהרלב לא רק ראה בעיניו, אלא הריח את ריחותיו. גאון שר את השיר בעידון יפה (עיבוד אייל מזיג), בחיבור למהות הכמיהה והערגה, אבל עדיין זו אינה גרסה מחדשת שתפקיע את השיר מחלקת הלהקה הצבאית.
יעלה ויבוא, פרויקט המחווה לשירי יורם טהרלב חלק ב', אינו אסופת הקאברים האולטימטיבית של המיזם במסגרת "צאן ברזל", שנועד להנציח משוררים ופזמונאים, שעיצבו את פס הקול של ישראל. בחירת השירים אינה תמיד תואמת את בחירת המבצעים, וחלק מהפרשנויות אינן מאפילות על הביצועים המקוריים.
כדי שגרסת כיסוי תצליח ותהייה סיבה לקיומה – היא חייבת להיות ייחודית בביצוע, בעיבוד ובהפקה.
