השיר מתוך "כמו צמח בר"  של חוה אלברשטיין יצא  בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין  היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים של ששון ושמחה. הטון, המנגינות, העיבודים העבירו עומק מבוכה, עצב, יגון ותוגה, ובכול זאת שידרו נוחם ללבבות.
חוה שרה על הליכתה הבודדת בשדה הרטוב, על ניסיון לחוש את הטבע, את פשטותם של הדברים שמותר בהם לנגוע ולאהוב, להיות שוב ענווה ונכנעת.
בשיר הדובר פונה אל דמות נשית כללית, ופורש לפניה אפשרות לדרך חדשה. מסלול הדרך המטפורית המקווה כולל "שדה", "תלם".  הדמויות בשיר הם הנמענת, ודמויות לחיקוי: ה"הלך התם" ו"אחד האדם". הדובר מתאר את אברי גופה המטפוריים של הנמענת, מלמטה למעלה: ממחשוף  כף הרגל דרך כתפיים, חזה, צוואר וראש. כולל הגוף החיוניות והחושים ועד נבכי הנפש: אהבה, יושר לב, ענווה והכנעה.
אברי הגוף של הנמענת נענים בשלווה לסבל הנובע מהמגע הממשי עם איתני הטבע, ברוגע פנימי הנובע מרוח של אופטימיות, כך למשל הדקירה של "שלפי שבולים" אינה מכאיבה אלא נעימה למהלכת, והשקט שמתדמה לאור, נובע בפנימיותה,  בתיאור הגשם היורד על גופה בהתהלכה ב"שדה הרטֹוב"; הוא אך מרחיב בה את השקט הפנימי, שמתדמה "לאור בשולי הענן". במקום לסבול ולרטון על הדקירות והגשם השוטף, מחליטה הנמענת לקבלן ברוגע. הכול כאן מתחבר כדי להעביר את תחושתה של המשוררת.
מוסיקה: זה כמעט נס שמלחין מצליח לחדור ללב המשוררת. מה שנותר זה הביצוע, וגם כאן – חווה אלברשטיין יותר מאשר מוסיפה את הטון הנכון לתחושת ההליכה התמה בשדה.
בין הביצועים לשיר – זה של קרולינה שצילמנו ב-2014 בערב "ארבע אחר הצהריים" של גלי צה"ל במסגרת פסטיבל ראשון לציון, וגם פרויקט מיוחד לאיסוף כספים למען ישובי העוטף  בהפקה מוזיקלית ועיבוד של זיו קוז'וקרו ביוזמת סטודיו רעש-מרכז טרמולו, נתניה.
עוד גרסה מיוחדת (האזינו בנגן) : שלומי סרנגה באחד  השירים הראשונים שהקליט בעברית ולא ביוונית בעיבוד ובהפקה של יוני בלוך.

חוה אלברשטיין את תלכי בשדה

את תלכי בשדה – סטודיו רעש, אנסמבל טרמולו, אנסמבל מיתר, זיו קוז׳וקרו, מארחים את – קרולינה

קרולינה את תלכי בשדה "ארבע אחרי הצהריים"

שלומי סרנגה – האמנם (את תלכי  בשדה)

האמנם האמנם/ עוד יבואו ימים/ בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה/ ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף ומחשוף/ כף רגלך ילטף/ בעלי האספסת
או שלפי שיבולים/ ידקרוך ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך/ בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך/ וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב/ וירחב בך השקט/ כאור בשולי הענן
ונשמת ונשמת/ את ריחו של התלם/ נשום ורגוע
וראית את השמש/ בראי השלולית הזהוב
ופשוטים ופשוטים/ הדברים וחיים/ ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב/ ומותר ומותר לאהוב
את תלכי בשדה לבדך/ לא נצרבת בלהט/ השרפות בדרכים שסמרו/ מאימה ומדם
וביושר לבב שוב/תהיי ענווה ונכנעת/ כאחד הדשאים כאחד האדם
את תלכי בשדה לבדך…