בו ארצי מחבר את הגעגועים לעבר לטראומת סוף האהבה. מנגינה מינורית וטון שירה נוגה השזורים בקולות סלסול כמו אתיופיים (טכניקה שעידן רייכל השתמש בה) משדרים נאמנה את הנרטיב. הנטייה להתגעגע לעבר, במיוחד לרגעים של תמימות וביטחון מעידה על אדם המתמודד עם משבר נפשי בהווה. הנפש מחפשת מפלט בתחושות מוכרות ונעימות יותר, ולרוב העבר מצטייר בצורה אידיאלית יותר ממה שהוא היה בפועל.
בן ארצי מפעיל תחושה נוסטלגית כמנגנון הגנה נפשי. כשהמציאות הנוכחית מכבידה, המוח מחפש עוגן רגשי. הזיכרונות החיוביים מספקים תחושה של יציבות ושליטה.כאשר ההווה נראה מאיים או כאוטי, הזיכרונות מהעבר יכולים לשמש כ”בועה” מגוננת מפני התחושות הקשות.
השיר לא חדש. מירי מסיקה שרה אותו בגרסתה באלבום "שלום לאמונות". בן ארצי שר אותו בפרספקטיבה עכשווית, המכילה את המטען הנוסטלגי שלו כבוגר. זוהי פרשנות עומק לתחושה שמקננת בו, והביצוע נשמע פה ולב שווים. המוסיקה שהיא תרשים רגשי מלודי להפליא שמשדר אמת אישית התואמת את הפריזמה האומנותית שלו – שירים לרוב מלודיים ונעימים לאוזן, אך עם הרמוניות לא תמיד צפויות. קולו בעל הגוון הרך והרגיש, מוסיף עומק לשיר.
בן ארצי פעם במאי ויוצר הקליפ – ניר שחרור
פעם אהבת אותי, עברתי מגעגועים
כשחיפשתי לי קצת חום.
פעם היתה כיתה, עם חברות שאין כמותה
יותר אף פעם לעולם.
ופעם כאן היה עוד בית קולונוע
ואבי כאן אותי לקח איתו להצגה יומית.
פעם דיזינגוף נראה רחוב ארוך,
פעם שירים היו בשבילי הכל.
פעם כשהלב כאב אל אימי הייתי שב,
נרגע בחיק אהבתה.
פעם כמו היה רק קיץ,
בתמימותי חשבתי שלעד הקיץ יימשך.
פעם תמיד בפארק, מול הכלובים התחלת לבכות,
והבטחתי לך שנשחרר את החיות.
פעם העתיד נראה כל כך רחוק,
פעם חברים שרקו לי מהחלון לבוא.
פעם אהבת אותי, עברתי מגעגועים
אבל אצלך כבה האור,
אף פעם פעם לא יחזור.
