הקאבר של משי קלינשטיין ל“הבלדה לחדווה ושלומיק” שיר שהלחין יאיר רוזנבלום במסגרת המחזמר "מיקה שלי" הוא מהלך מעניין של “העתקה רגשית”: לקחת שיר שמושר בדרך כלל מתוך פשטות ישירה, ולהלביש עליו אסתטיקה כמעט חלומית, ריחופית ומעובדת. אבל לא כל מה שמוסיף יופי בהכרח מעמיק את השיר.
הטקסט עוסק בבדידות עירונית – "אני לבד בעיר גדולה", "אני לבד בעיר זרה". העיר אינה מקום של אפשרויות, אלא של ניכור. "כולם אומרים לי לא נורא / וזה מה שעושה לי רע"- זו אחת השורות החזקות – לא הטרגדיה עצמה שוברת, אלא ההקטנה שלה. הדובר משדר תחושת תקיעות. ההליכה כשלעצמה – לא מוציאה אותו ממצב הניכור ותחושת העדריות סביבו שאומרת נדודים בלי יעד. "ללכת כי כולם הולכים מה זה בעצם משנה לאן בעצם הם בורחים". זו אינה תנועה מתוך בחירה אלא מתוך אינרציה חברתית. השיר לא נותן כיוון – רק חושף את הריקנות.
עיבוד: הבחירה לשנות מקצב למעין רומבה מעניקה תנועה מעגלית, מתנדנדת, יוצרת תחושת “הליכה” שמתאימה למוטיב המרכזי בטקסט, אבל: מרככת את הקצוות הופכת את השיר לפחות קיומי ויותר “אסתטי”. במקום נדודים ככאב אנחנו מקבלים נדודים ככמעט ריקוד.
השירה של משי קלינשטיין נקייה גבוהה, כמעט אוורירית עטופה בהרמוניות התחושה היא של יופי צלול, אבל פחות אדמה בהשוואה למקור בביצועה של מירי אלוני. וזה לב העניין: הטקסט משדר עייפות קיומית, כמעט יאוש, אבל הביצוע מרחף, מעט מיופייף. הדיסוננס הזה עובד אבל חלקית: הוא מוסיף פרשנות, אבל גם מרכך את הנרטיב.
הקאבר של משי קלינשטיין לא מנסה לשחזר את המקור אלא מפרש אותו מחדש דרך יופי ותנועה. השאלה היא מה חשוב יותר – לשמור על הכאב הגולמי או לעטוף אותו באסתטיקה חדשה. כאן הבחירה ברורה: הכאב עדיין שם
אבל הוא עטוף, מרוחק, כמעט מרחף, וזה יפה אבל פחות כואב.
משי קלינשטיין הבלדה על חדווה ושמוליק
הבוקר בא כל כך מהר
ואי אפשר להישאר
צריך לקום להתעורר
ללכת אל מקום אחר
לקחת את הזיכרונות
זה לא הרבה שתי מזוודות
חלום אחד ארוך ארוך
שתי מגבות ושתי תקוות.
ללכת אל, ללכת מ…
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
ממה בעצם הם בורחים.
ללכת אל, ללכת מ…
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים.
אני לבד בעיר גדולה
מהתחלה להתחלה
מ"לא יכול כבר" ל"נמאס"
וכל דבר נראה לי גס.
אני לבד בעיר זרה
כאילו אין לי כבר ברירה
כולם אומרים לי לא נורא
וזה מה שעושה לי רע.
ללכת אל, ללכת מ…
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים.
ללכת אל, ללכת מ…
ללכת כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים.
אני לבד בעיר זרה
כאילו אין לי כבר ברירה
כולם אומרים לי לא נורא
וזה מה שעושה לי רע
