תוכניות המציאות מול המציאות. אייל דניאל ורן ביטון מנסים לבחון דברים בצורה פשטנית מול תוכניות טלוויזיה המתעדות אירועים מציאותיים בניגוד לדרמה בדיונית כתובה. השאלה "מי אני" על רקע זה נשמעת פשטנית ומנותקת. כנ"ל: "יש כל כך הרבה דעות אבל מי מהן שלי". השאלה מנותקת, אקראית.
גם המשך השיר מבולבל ומנוסח רע – "אותו אדם שהוא שונה/ מנסה להיות דומה". דומה למה/למי? הניסיון לדחוס לטקסט גם עניינים של חופש, עצמיות ותום הופך את הטקסט למסורבל וסתמי. הכותבים מנסים לקחת את תוכניות הריאליטי כמשל על איבוד הזהות האישית, אבל התוצאה היא לא יותר מאשר יומרה.
לפחות המנגינה והשירה מעידים, כי הם מתכוונים לומר משהו אותנטי. חבל שהמוסיקה היפה שבין מערב ומזרח "מתבזבזת" על טקסט כזה, שנכשל בעימות בין תוכנית מציאות למציאות.
בוא נדבר ריאלי כן זאת תקופת ריאליטי/ ומה הכי אבסורד שום דבר לא אמיתי/ רואה אותם על מסכים חדים במקום ראי/ כל אחד הוא דמות שאלתי מי אני
אותו אדם שהוא שונה/ מנסה להיות דומה/ להיכנס למעגל/ להיות עוד חלק בגלגל
בוא נדבר ריאלי שבזמן הנוכחי/ יש כל כך הרבה דעות אבל מי מהן שלי
היד עוד בחוטים מושכת/ את העיניים מהפנטת/ מביקורות הם ניזונים/ וגם שלא צריך שופטים
הרי כולנו אנשים
אותו אדם שהוא שונה/ מנסה להיות דומה/ להיכנס למעגל/ להיות עוד חלק בגלגל
והכמיהה בתור אדם להיות חופשי קצת נבדל/ ולאן הלך לו כל התום מאור כוכב מאיר חלום
אותו אדם שהוא שונה/ מנסה להיות דומה/ להיכנס למעגל/ להיות עוד חלק בגלגל
