"רואים את השנים/ זה ניכר בפני/ קולי אינו צלול כשהיה"…
הגיל. הגיל. מה עושה הגיל לבנאדם. ריקי גל נתנה ללירן נדל לנסות לספר תחושותיה. מה שהשנים עשו-גרמו. ומה עכשיו. מעין וידוי. הטון בפתיחת השיר – רגוע, נוגה. מנגינה מלו-מינורית קליטה משמיעה אחת. קוראים לזה בלדת פופ. וכשריקי שרה על רצונה העכשווי – "לשוב לחלום ולהרגיש/ כמו ילד מאוהב/ לרוץ איתך רחוק אל תוך הים", היא מועדת מעידה קלה לתוך מהמורת השמלאץ של נדל, שבחר לה סנטימנטאליות-יתר. ואכן, ריקי גל רגשנית כאן, אם כי מיומנת כמוה מצליחה ממרום מקצוענותה לאפק ולשכנע שהרגש הזה מגיע ממקומות של אמת.אבל הטקסט די קלוש, רפרוף על פני מתי היה טוב/מתי יהיה טוב כאילו עכשיו לא טוב. אבל אולי לא צריכים לדרוש יותר מדי משיר רומנטי קטן, בטח לא "סיכום חיים". גם אם מדובר ב"סיכומון חיים" – לא הכי ברור בסופו של דבר מה המוטו: לנוח, להמשיך, לחזור לימי התום והאהבה. לתת לשיר התמים של פעם לעשות את שלו. שיר רומנטי קטן, טון שמשדר עצבות מתקתקה משהו. במקום לנתח מילים, אולי כדאי להקשיב לטון.
תגובה אחת
שרה יפה, אין ספק. השיר-קיטש. מיושן, זקן, אך למרות זאת יושב לריקי גל על הקול. בהשוואה לקריירה הארוכה של גל- שיר זניח.