תמונות של סתיו ממלאות את הרחוב, שר הקול התמים-בתולי משהו של שמרית דרור, יש דגדוג רגעי באוויר של שכרון סתיו ושלכת מזמינה. המוסיקה רכה-אקוסטית, אירית במהותה, כינור מאלתר (מיכאל גריילסאמר) שלוקח למחוזות קלטיים. הרמוניות קוליות נעימות. קצב טיפוסי.
מה טוב ומה נעים הסתיו הזה. האם זה קורה במחוזותינו? ומה כבר מיוחד כאן? "צמרמורת מריגוש דחוף?" מה פשר הצמרמורת, ולמה חייבים להשתמש בדימוי המשומש הזה של "חצי ירח מתבייש". בארצנו הלא קלטית מתגעגעים לנופים האלה, ובהתאם המוסיקה – ריחופית, מדגדגת, מנסה להיות הדבר האמיתי וגם מצליחה פה ושם. משהו מיוחד עוב מהשיר הזה, מרומם נפש.
