שעת הציפורים בתל אביב חוזרת בשיר כמה פעמים עד שהיא הופכת לעיקר, כאשר הרעיון המרכזי האירוני הוא שמראה הטבע (ציפורים, שקיעה)  "משנה את הזיכרון שלנו יחד" – לאחר שעזבה אותו "לבד בתוך המלחמה". קסם שעתה "הכי יפה של תל אביב" הוא מומנט שמתמזג עם תחושת הבדידות. ג'נגו ומורן מייזלס שרים את החוויה הכי טבעי.  ג'נגו (עמיר רוסיאנו) לא מחפש להיות "זמר" אלא לשיר את הנרטיב הכי קרוב לתחושה. אין כאן תיחכום מוסיקלי מרהיב, אלא מהלך מוסיקלי תואם תחושת צער. שירתה של מורן מייזלס שטוחה יותר, נמצאת ליד הטקסט. הדואט לא עושה חסד עם השיר. הוא מאבד גובה של אמינות, כששניהם שרים "את כבר לא איתי שנה וחצי עוד שעה" – וזה כבר נשמע מתקתק ונטול עומק.

**** מתוך "האדמה שלי היא שירים", הפרויקט של דן תורן, ג'נגו ודורון פלסקוב

שעת הציפורים היא שעתה הכי יפה של תל אביב / בעיקר מעל העצים
שעת הציפורים היא שעתה הכי יפה של תל אביב / בעיקר כשחם ביום וקר בלילה
שעת הציפורים היא השעה עם השקיעה מעל העיר / בעיקר כשעננים אדומים
שעת הציפורים היא השעה עם השקיעה מעל העיר / משנה את הזיכרון שלנו יחד
את כבר לא איתי / שנה וחצי עוד שעה / את עזבת אותי / לבד בתוך המלחמה
את יפה
שעת הציפורים היא שעתה הכי יפה של תל אביב / בעיקר כשעננים אדומים
שעת הציפורים היא השעה עם השקיעה מעל העיר / משנה את הזיכרון שלנו יחד
את כבר לא איתי / שנה וחצי עוד שעה / את עזבת אותי / לבד בתוך המלחמה
את יפה
שעת הציפורים היא שעתה הכי יפה של תל אביב / בעיקר כשחם ביום
וקר בלילה