דאנס, אלקטרונית, טריפ-הופ

60 דקות של תרגיל בהיתוך מוסיקלי שייצרה חבורה אוסטרלית, שהלכה על אקספרימנט מקורי למדי. 900 דגימות מוסיקליות מכל כיוון והשפעה אפשריים מתחברות, החל משנות החמישים, דיסקו, פסיכדלי, ועד טכנו מודרני, הכל מתחבר ליצירה שאינה נשמעת בליל סתמי. במחשב המוסיקלי נדגמו

לפתיחות למוסיקה מכל הסוגים יש גם גבולות אצל פלורליסט כמוני. טראנס הוא דוגמא. אבל יש יוצאים מהכלל. בלנק אנד ג'ונס מעלים באלבומם השלישי את הטראנס כיתה. בקומוניקט קיבלתי שמות של מה שקורה כאן החל מ"קלאב טראנס", ועד "אלקטרו האוז" טכנוט

דאנס הכי חם ומהוקצע מאת מי שתחום התמחותו הוא די-ג'איות על כול סוגיה הנפוצים, הנשען על כול הטרנדים – ריתם אנ' בלוז שחור ועד האוז ואלקטרוניקה. הרד-קור וגם מלודי. אומרים לנו שהקוקס לא צריך שיציגו אותו. הוא די ג'יי אנ.בי.איי

אוקנפולד הוא מלך הדיג’איים, המקצוען, הגורו והמאסטרו בהפקות סאונד. האיש לקח את כל הדברים הטובים ששמע, ערך, מיקסס ואיזו הפקה יצאה: דיסק כפול עמוס סאונדים מהוקצעים שנושקים ברצף. זה דאנס, טראנס עם הרבה אלקטרוניקה. רשימה חלקית: טימו מאס, פלנט פרפקטו,

קשה לשים האצבע על להקה המייצגת במובהק את ה"אסיד ג’אז". תקראו לזה "גרוב ג’אז", "קלאב ג’אז". לא מדובר ממש בהיתוך של ג’אז לסגנונות האלה. בואו נגיד שסול, דיסקו, דאנס שנות השמונים מתחברים לאיזושהי צורה של ג’אז. הרעיון הכללי של ממציאי הז’אנר

בסצינת הדאנס של ה-90, למייק פיקרינג ול"אמ. פיפל" יש יותר מרגל.  לתקליטן ממנצ’סטר, תכנת קלידים, נפל אוצר כמו זמרת הסול הית’ר סמול, האריתה פרנקלין של הדאנס, שההבדל בינה ובין זמרות דאנס אחרות שהיא שולטת בסיפור, כלומר – בקולה העמוק והדומיננטי

מי שחושב על מבוא מצויין ל-ORB צריך להתחיל עם  האוסף הזה. סאונדים חלליים, אפקטים, קולות, קצבים, הרמוניות. מה, מו, מי? הORB-   אינם עומדים להגדרה. הקטע "עננים פלומתיים קלילים" בשיתוף עם ביל דראמונד מ KLF-  הוא תמצית החופש שמתכנתי הסאונד האנגליים

של כריסטוף מהשבעים תודלק לדאנס, אלא שהגרפיטי פרוג’קט שידם הייתה בתדלוק עשו עבודה שגרתית. הניצחון בסופו של דבר הוא של הלהיט עצמו, אבל צריך להודות שהוא תודלק באוקטן גבוה. אחר-כך במיקס נכנס בלי רצועה ה-Ai No Corrida של קווינסי ג’ונס עם

אילו אני תקליטן, הייתי שם את הדיסק הזה בראש ערימת הדיסקים שלי. הקולקציה של תומר גלט משלחת טילים לרחבות הריקודים. Aline, (ראה הבקורת הבאה) רטרו צרפתי שקיבל שדרוג טרנסי  ע"י הגרפיטי פרוג’קט הוא מנה ראשונה ראויה. כמוהו אנה ויסי היווניה עם

יהל הוא מותג ישראלי בינלאומי מצליח.  הלייבל הבריטי "וונדר בוי" למשל הוציא  את DEVOTION   שלו על גבי סינגל שהתברג במצעד הדאנס הבריטי. הקטע לא קיים באוסף הזה. המקצוען מתמחה בפתיחות אלקטרוניות דרמטיות. הוא יודע לעטוף את הקצב המדונסס בשכבות אווירה,

מי שלא נכנס אי-פעם ל"חלל" המוסיקלי של "לייקה", ילידת לונדון 93 לא יבין את האווירה שההרכב הזה מייצר. מישהו כינה את הצלילים   DREAM POP.  הסי.די הכפול כולל אוסף משלושת אלבומי ההרכב המנוהל ע"י הצמד מרגרט פידלר וגיי פיקסן.  אלקטרוניקה וגם

התפתחה בארץ תעשיה בקנה מידה בינלאומי במה שנחשב בעיני אמנות הרגע. לסאונד טראנס יש הווה, ספק אם יש לו עתיד. ישראל היא מעצמת טראנס, אומרים לנו. לא בטוח שיש על מה לנפח חזה גאה. עמית דובדובני וארז אייזן הם תכנתי

שון פול, אלבום שלישי, זוכה גראמי, ממשיך בנוסחה מנצחת של מיקס בין דאנס, היפ הופ ורגאיי סולידי. תקשיבו ל-We Are Burnin ותבינו מהות התערובת. הקודם של Duty Rock שהכיל שפע להיטים העלה אותו אל אוטוסטראדת ההצלחה.  שון פול עליז בקצביותו,

האלבום נפתח בסימפול מגניב מ"גימה, גימה גימה" של להקת "אבבא", ואנחנו מקבלים על ההתחלה את הפסגה הגלובלית של ההיי-אנרג’י דיסקו מהאייטיז – מדונה פוגשת את "אבבא" על רצפת הריקודים.  הקטע HUNG UP מתחיל ומסתיים בתקתוק-צלצול שעונים שמזכיר עוד קלאסיקה – "זמן" של פינק פלוייד. הסאונד – ישדרג

ניו-אורדר, מלהקות השמונים המשפיעות והבולטות בסגנון פופ דאנס אלטרנטיבי, ממשיכה לייצר להיטי דאנס אסתטיים. השיר שעל שמו נקרא האלבום הוא מהסוג שיחזיר את הלהקה לראשי המצעדים. "אני לא ראוי לך, אין לי מה להגיד",  מקונן-מתחרט האוהב בפניה. יש מי שיגידו שניו אורדר דורכת

לפי הסאונד בשני הדיסקים, לעופר ניסים יש תואר שלישי בסימפולים, ברימקסוסים. הוא לוקח כול דבר ומשדרג. בראשון זוהי מאיה סימן טוב עם ווקאלים מצויינים לדאנס מכונות. בשני תמצאו  את השמות ריטה ("ג’רוזלם אופ גולד) ועברי לידר ("סינדרלה רוקפלה") לצד דבורה

הלהיט "איפ איי סרבייב" הוא מתאבן בשילוב מאוד אטרקטיבי, הייתי אומר אפילו חדשני ומעניין בשידוך בין אלקטרוניקה לסימפוניה. גם הקטעים הארוכים לחלוטין אינם משעממים, ושלא כמו אצל הרבה מתכוני אלקטרו-טכנו, יש כאן מוסיקה, מלודיות + קצבים חיים, לא סתמיים, ועיבודי

קוראים להם JONATHAN DAGAN וSHAY RAVIV- , שניהם עדיין קיימים בספר טלפונים עברי. טשטוש הזהויות בא להראות כמה למוסיקה הזו אין קשר לישראל. בין השפעות מציינים את "אוזריק" ו"דפש מוד", אבל מעבר לזה, דגן את רביב עושים פירה יפה של

טכנולוגיית הסאונד בהם משתמשים המפיקים דומיניק בי ומארק יארבלי מתבססת על צירוף של באסים עמוקים, ברייקביטס, קולות רגאיי וריתם אנד בלוז פשוט. "ג’אמפ אנד שאוט" של בייסמנט ג’אס או ""דה וירוס" מראים כי העידן הפוסט מודרני הולך על נוסחה של

למי שמכין מסיבה לוהטת, שניזונה מלהיטי עבר אך מתבססת על צליל דאנס עדכני-חדשני – קחו את אוסף ה-20 הזה. לא צריך דיסק אחר. הפרינציפ: לוקחים להיטי עבר ומדנססים אותם בקאבר עכשווי. המנגינה המקורית היא שבסופו של דבר הבסיס להצלחת הקאבר. הדינסוס

פס-הקול שניקולס גודין וז’אן בנואה דנקל התאימו לסרטה של סופיה קופולה אפל וקודר יותר מכל מה שהם עשו בעבר. הוא גם בד"כ מינימליסטי יותר, אלקטרופופ אווירה שמקרין אולי את הצד היותר נקי ופשוט בכישרון של הצמד. אייר מצליחים ליצור משהו

אם פופ במהות מבטא את קלילות מתקתקה של תום רומנטי של גיל עשרה, אז זה בדיוק "קלאב 7". הלהקה הבריטית הוקמה ב-1999 ע"י האמרגן סימון פולר שבחר 7 חברים מתוך 10 אלפים מועמדים. השלב הבא היה סדרה טלוויזיונית "מיאמי 7".

מה הקשר בין דאנס לרוקנ’רול? – ג’וניור סניור. בואו למסיבה של הצמד הדני (מג’וטלנד, צפון דנמרק) שעושה את "מוב יור פיט" ("ד-ד-דונט-סטופ דה ביט") , אולי הלהיט הגדול של השנה. מדובר במתקפה מוסיקלית אנרגתית משובבת ומחויכת של היפ-הופ, טכנו, גאראג’,

לז’אנר קוראים "דרים מיוסיק", שזה "טראנס סימפוני" (לא אנוכי אחראי על ההגדרות) ואם כמו שמספרים, הצליל הזה מוצאו מהטכנו הקר, אז משהו טוב קורה לסצינת הדאנס, ויבורכו הממציאים, ובראשם מיילס שכתב את מנגינת נהדרת שנקראת HILDREN, והלהיט .FABLE הוא מספק

האלבום אינו המשך ל CONNECTED המצויין, אולם הערך המוסף האטרקטיבי שלו הוא בהיותו מסיבת מיקסים מלהיבה, מה שמישהו הגדיר "פאנקד אפ פארטי". לסטריאו יש כשרון לבחור קטעים, לחבר מיקצבים, קולות ואפקטים למסיבה שהיא הפנינג מדהים בקשת גווניו, 25 קטעים, מעברים

מישהו כתב על "הוטל": "ייש גל חדש, יש גל ישן ויש מובי". מובי הוא אמן שממשיך לגלוש על כול הגלים. אמן רב-פנים וסגנונות, מחלוצי סגנון ה"רייב", שקרץ ל"האוז", אייקון אנדרגראונד שממשיך למכור מליונים, מלחין פסי קול, די.ג’יי סופרסטאר, טכנאי סאונד מהולל.

בטורי הרכילות כתבו הרבה על צבע שערה שהתחלף לבלונד. אחרי ששומעים את האלבום, נראה שזה כמעט כל מה שאפשר עכשיו לספר על בקסטור. מוסיקלית, היא דורכת במקום, על רצפת הריקודים, אחרי שמכרה הרבה מיליונים מהקודם שלה "ריד מיי ליפס". על

הרבה קטעים כאן ישרפו את רצפת הריקודים. טוב,, מה הם היו עושים בלי מכונות הקצב המשוכללות. ה"אנדר דוג פרוג’קט" עם ה"סאמר ג’אם 2003" הוא דאנס חמים וטעים. גם ליזה סקוט לי עם "לייטלי" הוא מהסוג היותר מלודי, והאלקטרוניקה רק משפרת.

אוספי ההמשך של ה"קפה דל מאר" הם סחורת צ’ילאאוט צבעונית, אתנית יצירתית ומיוחדת הרבה יותר מצלילי איביזה הותיקים. שפע המקצבים, המנגינות, צלילה אווירה והעיבודים מראים כי כל הסכרים נפרצו. לא עד סתם מוסיקה "של שקיעות". דאנס ואלקטרוניקה שנכנסים גם למשבצת

ג’יי בי דנקל וניקולס גודין, אשפי מוסיקת אווירה, חוזרים במה שהם יודעים לעשות הכי טוב, ומי ששמע את "מון סאפארי" מבין פחות או יותר מה הראש של שני הצרפתים האלה. שני רומנטקינים עם אוזן אחת בעבר ועין אחת בעתיד, שמייצרים