דאנס, אלקטרונית, טריפ-הופ

אנושי

סאוני (SAWHNEY), בן למהגרים מהודו שנולד בצפון מזרח לונדון, רוקח באלבומו השישי (שיוצא אחרי PROPHESY המעולה) תבשיל מעודן של סגנונות שמורכב מכול השפעותיו, גם ההודיות. "עינים מזרחיות" בהשתתפות נטשה אטלס הוא דאנס טעון אווירה, מהיותר מיוחדים-מרגשים באלבום. "מלאכים נופלים" הוא

ימי פריז העליזים של שנות ה-70 וה-80

"דיסקוטק" אומר לנו אילן בן שחר, עורך האוספים המתגעגע, הוא בכלל מושג שנולד אצל הצרפתים. "פופ קונצרטו אורקסטרא", "אוטוואן", "דזיירלס", סרון, ג’ילברט מונטנייה, סילווי ורטאן, מישל פוגן. מי מכיר? 2"פרנץ’ דיסקו" ו"פרנץ’ טרופיקאל", דיסק כפול, מחזיר לרחבת הריקודים עם משב

פופ ארט, הלהיטים

שמעתי 35 להיטי פט שופ בוייז. החזקתי מעמד, אבל עם פעילויות נוספות. יש קצב, מלודיה. סגנון. יש גם סגנון. רכיבי המתכון: דיסקו, דאנס, טכנו פופ. במינון נכון של מחשבים וסמפלרים. "גו ווסט", "ווסט אנד גירל", "סברביה", "לפט טו מיי און

PEOPLE HOLD ON, דה בסט אופ

אנחנו בסצינת הבריטיש האוז, שנות השמונים. ג’ונתן מור ומאט בלאק מוציאים לפועל עבודות דאנס משובחות. להיט שיזהה את הקולדקאט מיידית – "עלי שלכת" באנגלית ובצרפתית. הדיסק מכיל 8 מלהיטיהם עם "אמנים שונים". ליזה סטנספילד עם "פיפל אולד און" גם יאז

DUTTY ROCK

שון פול די. ג’יי יליד ג’אמייקה מגיע לרחבות הריקודים בניו-יורק (האמריקנים גילו אותו לראשונה בפס הקול של הסרט BELLY בבמויו של היפ ויליאמס) עם סגנון רקיד המבוסס על רמיקסים, רגאיי, ריתם אנד בלוז. היפ הופ אמריקני, מוסיקה קאריבית וסימפולים. "תני

יש מסיבה – IT’S PARTY TIME

מתאבנים: די ג’יי אוטזי עושה את "היי בייבי" בנוסח "ג’ינג’ס חאן", החבורה האירווזיונית הגרמנית המיתולוגית. ריקי מרטין, יצרן להיטי דאנס לטיניים פורץ לרחבה עם "מאריה". תומר גלאט שערך הלך על רצף דיסקו-לטינו-דאנסי אנרגתי עד כוחני כשהמטרה: להרים מסיבה. בסקציית הגימיקים

NO ROOTS

אחרי עשור שנים של דאנס/האוז, משהו טוב קורה לפיית’לס. זה מתחיל ב"מאס דיסטרקשן", טקסט פוליטי-חברתי אנטי ממסדי אנטי גזעני שנדמה לי שהוא חריג של ממש באלבום. לא מדובר במהפך, אבל בהחלט שינוי שמראה כי פיית’לס הרגישו כי מיצו את הפורמולה

בסט אופ

טום פינדליי ואנדי קאטו הם דואו דאנס לונדוני שהרכיב מוסיקה כמעט מכול מקצב שמאפיין את הביט המודרני, משהו בין "מאסיב אטאק" ל"כמיקל ברדרס". במופע שהוקלט בבריקסון אקדמי בדצמבר 2002, מוקרנים על המסכים אילוסטרציות וידאו ארט חלקן סתמיות חלקן אפקטיביות. המוסיקה

Back To Mine

אוסף מס. 20 בסדרה "בק טו מיין" מציג את טעמיהם של נייל טננט וכריס לאו, הלא הם הפט שופ בוייז, בשני דיסקים. הסקרנות באופן טבעי גדולה, ההפתעות – רבות. למעשה, הסדרה כולה היא בעל אוריינטציה של מוסיקה אלקטרונית, אלא שטננט ולאו

דילוג לתוכן