מה קרה לזמרת היצירתית של “Pies Descalzos” ואפילו של “Laundry Service”? מישהו זוכר את האלבומים האלה? שאקירה לא שכחה, שפעם היו לה אלבומים ממוקדי קונספט, השפעות של מוסיקה ערבית, אבל היא כיום ממוקדת מטרה שונה. הכתובת באלבומה ה-11: mainstream latin-pop.
אני מאוהב. קרלוס תום ג'ובים בערב שהוקדש לחברו, המופלא וינישיוס דה מוראס, מבטא את הזווית האישית שלו ביחס לבוסה נובה, שהוא גדול יוצריה. הרבה מהקלאסיקות של הסמבה והבוסה נמצאות כאן. ומה כה מרגש? הביצועים הפשוטים, השבריריים והצנועים של ג'ובים, ענק הבוסה, שאליו
אביגייל רוז שרה את אחד הסטנדרטים המוכרים והיפים ביותר של הג'אז והבוסה נובה. "קורקובדו" (הר בריו דה ז'נרו, עליו ניצב אחד הפסלים הגדולים ביותר של ישו) שהלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים, התפרסם לראשונה בביצוע של אסטרוד ז'ילברטו בליווי הסקסופוניסט סטן גץ
שלא כמו הקבוצה היזומה של "בואנה ויסטה סושל קלאב", לוס פקירס Los Fakires מסנטה קלרה, עיר במרכז קובה, היא להקה קובנית ותיקה שקיימת עוד מימי טרום ההקלטות שלה. החבורה נוסדה ב-1962 והופיע במעגל בתי המלון של קובה בימים של טרם
סלסה, "רוטב חריף", הוא המושג שנבחר בשנות השישים לסגנון הריקודים הקובניים- פורטוריקניים הישנים שקמו לתחייה בקאמבאק אדיר בארה"ב. המשמעות – מוסיקה חמה, תוססת, מפולפלת. ההתחדשות של המקצבים באה על רקע מסע שורשים ששטף הקהיליה ההיספאנית בארה"ב, עוד הרבה לפני פריצת ה"בואנה
אני מודה: הקשר שלי עם המוסיקה של זמר הפופ הפורטוריקני הנערץ, ריקי מרטין (שם מקורי אנריקה חוסה מרטין מוראלס) – יותר מחלש, גם אחרי עשרה אלבומים שנמכרו בלמעלה מ-70 מיליון עותקים ושני פרסי גראמי. האם בעקבות המופע אמש בהיכל "מנורה
קולומביה על הקו. כוכב הרגאטון J Balvin לוחץ על הכפתורים המסחריים הנכונים כדי להיכנס בצעדיי ענק לשוק העולמי כמו שעשו זמרנ קרוס-אובר לטיניים כגלוריה איסטפן, ריקי מרטין. יש כאן אנרגיה לטינית שמגיעה מהרחוב ונכנסת למועדונים. "אנרגיה" הוא האלבום השני של
סנגיט סגל הוא נתב מוסיקת העולם הישראלי הכי אטרקטיבי נכון לכתיבת שורות אלו. הוא חושב ומפיק מוסיקה בראש קוסמופוליטי. Vem Vem ("בואו בואו") הוא השיר החמישי שלו בסדרת Studio Sessios, וכמו קודמיו הוא נוצר כוידיאו קולאז' בהשתתפות עשרות מוסיקאים ואמנים.
איש ההקשה בעל חיוך חם ורחב מספר את הסיפור שלו בשתי ידיים הפוגשות חמישה תופי קונגה. בזאפה הרצליה שמענו מפגן נגינה מהסוג הנדיר בהחלט. סמואל טורס, יליד בוגוטה שבקולומביה, תושב ניו-יורק מזה 15 שנה, מהאמנים המבוקשים ביותר בתחום המוסיקה הדרום
קיבלנו את סרג'יו מנדס בן ה-75, על כל קשת גווניו. מי שמכונה "מלך האיזי ליסנינג" מנסה להישאר רלוונטי, אבל סיבת המסיבה אינה דווקא הרפתקנות מוסיקלית. קרא עוד Agua De Beber Ipanema Fool On The Hill
אומרים על סרג'יו מנדז, שהוא היה יכול להיות פסנתרן ג'אז גדול, אלמלא הקים בזמנו את להקת "ברזיל 65", אבל מנדז בחר בקריירה המתבססת על הפטנט שהמציא – חיבור בין בוסה נובה, ג'אז לטיני ופופ אמריקני בדגש על המלודיה ופחות על האילתור.
אחרי 77 אלבומים, איגלסיאס הצהיר שזה אלבומו המשמעותי יותר. איך? אין לי מושג. הנוסחה ממוחזרת במלואה, ולחובבי המוסיקה הלטינית הקלה זו אפילו בשורה. "מאל אקוסטרומבדו", קטע תשיעי מחניף בשילוב של קצב, פלמנקו וסקסופון. מחניף גם הדואט הספרדי אלחנדרו פרנאנדז ב"דוס
מאז אלבומה הרביעי שיצא ב-2007, לא שמענו משהו חדש משרון חזיז, והנה הקאבר הזה ל"מארש הדייגים" הפורטוגזי, סמבה המוכרת בביצועים שונים, בעיקר של הדודאים משנת 1974. אין לי מושג מה מביא את חזיז להוציא את השיר, שמשובץ במופע הנקרא "מסיבה
דז'ה וו, סנטנה של זיכרון חוזר. עובדה: האלבום מחזיר את שלושת נגני ההרכב המיתולוגי של וודסטוק 69, שעמדו מאחורי האלבומים הקלאסיים של ההרכב בראשותו של הגיטריסט קרלוס סנטנה. אנחנו מדברים על גרג דולי – שירה וקלידים, אש ההקשה מייק קאראבלו,
בהשוואה לא גסה, אנריקה איגלסיאס הוא אקווילנט של הפופ ים תיכוני של הפופ הספרדי הנפוץ. זו אינה מוסיקה לטינית שורשית כמו שהלהיטים הים תיכוניים באזורנו אינם מוסיקה מזרחית שורשית. השירים שלו לוקחים הישר אל אולם החתונות/ רחבות הריקודים בטקסטים. אין
יש שפות שמתאהבות במנגינות, והמנגינות משיבות להן אהבה. תמרה ליבר, ילידת ארגנטינה, בחרה לשדך את "אחרי עשרים שנה" הקלאסי של רוטבליט את קראוס לספרדית. נולד זיווג יפה. אהבה משמיעה ראשונה. הבלדה הנוגה התמסרה בשירתה הרגישה של תמרה ליבר לשפה, לדיאלקט
הצלילים האלה יחזירו אתכם למנהרת הזמן. ארבעים ומשהו שנה לאחור. נדיר לקבל את הטעם המקורי הישן והטוב מלהקת עבר, אבל קרלוס סנטנה, אגדת הגיטרה, כינס לצורך הקלטת האלבום Santana IV שיצא ב-15 לאפריל את הרכב הנגנים המקורי של להקתו שניגן
מספרים שבשוך תרועת הקרנבלים, ברזיל עוברת להילוך מוסיקלי נמוך יותר. יותר סמבה פיוטית, סמבה שקטה, סמבה מעודנת. לא שאין קצב בתריסר השירים, אבל העיבודים והביצועים הם יותר על אש קטנה. על העטיפה מכנים את התמהיל – "הצלילים המעודנים-אלגנטיים של הסמבה, הבוסה
מגזין רולינג סטון בחר באלבומים הלטיניים הטובים ביותר לשנת 2015, המוגדרת כשנת ה – Latin fusion – מיזוגים אטרקטיביים בין הלטיני לסגנונות אחרים. למקום השלישי הגיעה Natalia Lafourcade עם Hasta la Raíz, שגרפה השנה חמישה פרסי גראמי בז'אנר הלטיני. המוסיקה
במאי 2014 הגשמתי חלום: הייתי בהופעה של מריזה, זמרת הפאדו הפורטוגזית בפסטיבל מדיטרנה באשדוד. כתבתי אז: גם למי שאין מושג מהו פאדו (הבלוז של פורטוגל), חייב לשמוע פעם אחת בחיים את מריזה. הסופרלטיב למריזה הוא משמעותי ביותר, כי מולה ניצבת
כבר 6 שנים חלפו מאז שהסתלקה. נדמה לי שלא החמצתי הופעה שלה, גם האחרונה טרם מותה בהיכל התרבות בת"א. עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה הוא אינו מה שהיה. כששומעים את סוסה, קשה לדמיין שהאישה הזו, הפאצ'ה מאמא של תרבות האינקה
לפי הבילבורד האמריקני, מס. 1 במצעד הלטיני, El Perdon, אותו מחלקים ניקי ג'אם, זמר הרגאטון, ואנריקה איגלסיאס, מתקרב לשיא השהות של שיר (לטיני) ב-29 שנות קיומו של המצעד – 26 שבועות במקום הראשון. השיר נכנס למקום הראשון חמישה שבועות אחרי
ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו בהיכל מנורה. מוסיקלית, הופעה שמתאימה למקום לא גדול, שתי גיטרות אקוסטיות, ללא להקת ליווי מאחור. אבסולוט אנפלאגד, כולל שירי הרוק של ג'ילברטו. בסופו של הערב, לפי תגובות הקהל, הבנת כי זה מספיק.
שני כסאות, שולחן קטן, שתי כוסות מים. תפאורה נזירית למהדרין, תאורה פונקציונאלית. זה כנראה מספיק למפגש המחודש ההיסטורי והנדיר בין שני ענקי המוסיקה הברזילאית, ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו בהיכל מנורה. מוסיקלית, ההופעה מתאימה למקום אינטימי, בטח לא לאיצטדיון: שתי גיטרות
שמעון פרס הציג אותם, החמיא להם, גם ענה על חלק מהשאלות שהם נשאלו. העתונאים השואלים ביקשו להפוך את המוסיקה שחקן משני בסיפור של שני המוסיקאים הגדולים. שאלו אותם על ביקור בסוסיא. קייטנו ולוזו ענה בצורה צנועה, מסודרת, לא מתחמקת. שאלו
אצל טומטיטו הספרדי הטכניקה בנגינת הגיטרה היא יצירה בפני עצמה. כל גיטריסט פלמנקו, ולא רק, עלול לצאת מתוסכל מהופעה שלו.
הצטרפתי לסטנדינג אוביישן. מה שמגיע – מגיע. ראוי לכל מחיאת כף, ואני לא מתכוון למחיאות הכף של הגברים אשר לצידו. כפיים לנגן הפלמנקו המעולה – יורשו של פאקו דה לוסיה. גיטרת פלמנקו היא עולם בפני עצמו. הנגינה המדהימה בגוף וצוואר
קייטנו ולוזו (73) המשורר-מלחין-זמר-גיטריסט, זוכה 9 פרסי גראמי לטיני, מגיע לישראל יחד עם ג'ילברטו ג'יל להופעה משותפת. חג לאוהבי המוסיקה הברזילאית ששורשיה בתנועת הטרופיקליה, Tropicalismo, זרם תרבותי שהתפתח בברזיל בשנות ה-60 של המאה ה-20, בהשפעת תנועת האוונגרד האמנותי ותרבות הפופ המקומית והבינלאומית. הטרופיקליה שילבה ביטויי
אומרה פורטונדו, הגברת הראשונה של המוסיקה הקובנית, הדיווה שקשורה בעבותות לתור הזהב של מועדוני שנות הארבעים והחמישים בהוואנה, חזרה בגיל 84 לאולפן להקליט מחדש את אלבומה הראשון, Magia Negra, למעלה מחמישים שנה אחרי הקלטתו ב-1958, כשהיא הייתה בת 25. האלבום
בהיותו בן 94, שנה לפני מותו, אושפז קומפיי סגונדו, איש הבואנה ויסטה סושל קלאב, בבית חולים בהוואנה בגלל תשישות. הסיכויים שיוציא עוד אלבום שאפו לאפס. ואז באה ההצעה המפתיעה: לחבר אותו לצמרת זמרי קובה ולזמרי העולם לדואטים כדי ליצור את
