סינגלים שעושים רעש

בקליפ  השיר מתנגן, אבל אמיר דדון אינו שר. נותן לפנים לדבר. ההבעה משמשת רקע לצלילים. הפניה לאבא היא ניסיון לחבור לעצמו, למעשה – למלא את החסר. הקליפ עושה את זה במידת מה. נוגע גם במה שרואים מבחוץ. החסר מקרב, מייצר

יש שירים שאתה אומר: אסור לגעת בהם. יש להשאירם נטועים בחלקת יוצרם-מבצעם הראשון.  קחו את "יפה כלבנה".  יופיה, חשבתי-חשתי קיים בלעדית בקולו של אביתר בנאי. נורית גלרון מרוב אהבתה המוצדקת לשיר, חשה אליו משיכה עמוקה ושרה אותו אפילו בלשונו  המקורית

ערן צור ועופר מאירי עולים על אוטוסראדה, ומריצים את הסיפור שלהם על הסטורי'ז של הרשתות בעידן הפייק ניוז. נכון ש"סטורי" בפייסבוק ובאינסטגרם נעלם כעבור 24 שעות, אבל ממשיכים לחיות כשקר, קונספירציה, ואף להכות גלים בין אם הוא נכון או לא

זיו רובינשטיין עושה שימוש בסיפור בריאת העולם כמטפורה על התקופה הזו בארצנו. יש שיאמרו – מטפורה מוקצנת מדי כדי להאיר את המציאות הנוכחית, כי הרי במקרא מדובר בשינוי סדרי עולם. מצד שני, יש מצב שהאירועים של ימינו הניעו את רובינשטיין

פתאום רוצה להיות טוב? מה קרה? אמר מי שאמר כי הרע הגמור משלים את הטוב, והמעשים הרעים מקרבים לתיקון. הבעיה שלנו, ששבתפיסה היום יומית, מיד מזדקר בעינינו הרע, אבל אילו היו מודעים לתוצאות, היינו מבינים כמה בני האדם מזדככים ומתכפרים

אדם גורליצקי מכניס עצמו לאזור שירי המחאה. רק שמו של ביבי חסר כאן. השיר נשמע חריזת חירום פשטנית שכוללת שיחת חולין – "הוא מתמחה בלנצל חולשה", רכילות עיתונאית – "גם הילדים והאישה מגוייסים", מוסר השכל – "מי שמפריד בין אנשים

אייל גנדלר מבקש לשתף אותנו בגעגועי אהבתו. הבנאדם חולה אהבה, שיכור מאהבה, נמצא בתוך במעגל של אכזבות, תהיות, תקוות. זה אמנם אינו שיר מז'אנר הגברים הבוכים בזמר הים-תיכוני,  אבל בגדול – שום דבר מקורי. נקודות זכות: באהבה אין הרבה מה

לאיזו גאולה מתכוון דניאל זמיר? גאולת עם ישראל, ביאת המשיח, הצלה מצרה גדולה כמו משבר הקורונה? יש מצב לפסוח על התשובות הנ"ל ולהיתלות בעניין אחד: הגאלה באשר היא נשענת על האמונה באלוהים, ביכולתו הבלתי מוגבלת להושיע, בצדקתו וברחמיו. "ועכשיו, כשאנחנו

סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן.

שהדג יסתום בתקופה הזו? כבר חשדתי שזה לא יקרה, שנמאס להם לנסות להשפיע בשירים ובמוסיקה, כי אין תכלית למדינה, שבה הרוב מסוממים על ידי איש אחד. הגיעו ההפגנות, ונולד שיר. הדג נחש אינם נושאים דגל. אינם מתיימרים להוביל  את המאבק

מה פשר צערו של דני רובס? המוסיקה העגמומית מובילה ל"הבית ריק אתה מיותר". משבר אישי? המטפורות – "סירת נייר קטנה מול הסופה"/ אסטרונאוט בלי חליפה" – מסמנות קטסטרופה, ובהמשך משהו מתערפל: "משהו שם עוד לא פתור ומפוזר". הסקרנות לתהות על

האידיאליזציה היא הבסיס של ההתאהבות והאהבה הרומנטית. מה שהופך אדם  לנחשק בעינינו, היא אותה פעולה בדמיון המבליטה את הסגולות העושות אותו יחיד ומיוחד, יוצא מגדר הרגיל, נישא מעל האחרים. האידיאליזציה מסייעת לנו להתעלות מעל היום-יום. אלוש נמצא בשלב הזה. השאלה

מדי ט"ו באב או ולנטיין דיי, כשמגיע עוד גל שירי אהבה קיטש, אני מנמיך ציפיות בכל הקשור למילים. המוסיקה לעיתים מאפילה, כי מה כבר אפשר לחדש בעוד שיר אהבה. געגועים גואים, לב בוכה. קראתי את הטקסט החדש של מוש בן

נוף צחייק מוכנה אפילו להסתפק ב"סוף מתוק של סרט קיטש דביק". כל כך זקוקה לאהבה. ה"ריק" שחשים בבדידות יכול להיות ממוקד גם במי שעדיין לא הגיע. ה"כמו תמיד השארת ריק" יכול להתפרש גם ככמיהה לאהבה שאיננה. הסימפטומים מוכרים: אובדן אהבה

רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית  "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,

יש הסבר לתחייה המחודשת של גירלז בנדס ותיקות בארצנו השסועה בימי קורונה? אחרי הסבתות של סקסטה, מקבלים את נשות חמסה, שמזכירות לכל מי ששכח, את "אתה חייב למות עלי" מ-2003 הסוחף. מעולם לא התגעגעתי לחבורה הזו, בטח לא מתתי, וגם

הסלסול של דודו טסה נוגע בתהום העצב. הטון הגבוה מביע מצוקה ותחינה. הבעיה האישית מתחדדת על רקע הכאוס, האווירה העכורה, השטנה, חוסר האמון – "אדם לאדם זאב". ברור: ההצלה, של דודו לא תגיע מהעולם הסובב אותנו. אין הרבה אפשרויות לגאול

אכן: שיר אהבה קטן. יש דמעות, יש גשם. כמה מילים על אהבה, אובדנה, משהו שנגמר/ שנשבר. תסכול. אין מה להתעמק. מסוג השירים שעל הנייר נראים משומשים, שבלוניים. אתה משאיר למוסיקה ולטון להשלים את החסר. נדב דלומי מספק את הצלילים הפנימיים.

בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,

מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת,  מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד. 

האיש פותח מדורי כלכלה כדי לצחוק ממר לבבו. לא בטוח שהניסוח "פורץ בצחוק" מדוייק. חיוך פנימי סרקסטי יותר מתאים. מה זה? ביאוס טוטאל עם כל דבר – מגיע עד מחסור בסקס מזדמן.  מתוסכל מעסקים מצליחים של אחרים. איך יוצאים מזה?

"באנו חושך לגרש" הוא שיר חנוכה של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן שנלמד מאז  שנות השישים ועד היום בגני הילדים. הוא מסמל את נצחון המכבים המעטים על הצבא היווני ששלט על ארץ ישראל. "באנו חושך לגרש/ בידינו אור ואש/ כל

קרן פלס כתבה שיר על החמצה רגשית ואומנותית באמצעות הצעה לגבר להשתחרר. היא מדברת על אי הידיעה/ מודעות להתמודד עם החופש שבידינו. השיר נפתח במשפט שנאמר בסיטואציה של גירושין מצד הגבר לאישה – "הרי את מותרת לכל אדם", אלא שכאן

הדמיון הוא רץ למרחקים ארוכים. תן לו להשיג אותך שנות אור. עירא נוסבאום ונדב דירקטור, אנשי "חומר אפל" אינם מתכוונים לתת תובנה – מה מניע לדבר על פגישה בין אנשים פרודים בגלגול הבא. הנשמות מבחינתם הם "חלקיקים", ויש מצב שהם