שירים חדשים

אז מה מצב הלב של נסרין קדרי? טועה, נקי, אמיתי? חגי אוזן שכתב, כנראה מכיר יותר מקרוב את הלב שלה, אבל למה לשבור הראש, כאשר אפשר לחבר אותו (הלב) ואותה עם אלוהים. אמונה פותרת בעיות. גם טעויות. הרי האל רחום

הוא רוצה "בינתיים" לשמור עליה, כי נוח לו ככה, למרות שהיא בראש שלו "בכוח".  אולי היא תחזור אבל האגו שולט עליה. זו הסיבה שהיא מחפשת להגשים חלום בקיסריה. מה רוצה אושר כהן  בשיר הזה? יכול להיות שגם הוא מבולבל. רוצה אותה,

חגית לירון כמו מנסה לתעד בשיר פיסות מזכרונותיו הרומנטיים של אבא. חלקיקי סיפור על הנשים ההן שהוא חשק בהן – שנותרו בזיכרון שלו, והפכו לשיר נוגה-נוסטלגי בפרספקטיבה של לירון. התצלום הישן של נערות-נשים שצורף לשיר מעיד על היחס לא רק

דבר אליה, תגיד לה שתחזור אליה. היא לא נרדמת, לא נושמת. שברת אותה. היא היסטרית, החדר סוגר עליה רוצה לשבור קירות. לא חשבה שתלך ממנה. בואו נפתח תת ז'אנר חדש: הגברות בוכות בלילה. מה בוכות: צורחות. אתי ביטון  נכנסת לכאן אחר

גל אבלי שר אהבה כאובה בקול דואב. רואה את הפנים שלה בכל פינה וכותב לה מילים עטופות במנגינה ב"שדרת החלומות שהתנפצו לאלפי חתיכות". קולה של מי שמנחמת  (ענת בן חמו) נשמע חם-בטוח-מנחם מול טון יגונו השברירי של הזמר שמבקש אהבה

שנסון תוצרת עמיר בניון, והאזנה אחת מובילה אותי לשניה ולשלישית, ואיני שבע. השיר מתבסס על קהלת ג' – "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" הרעיון הוא אפסות האדם. אין האדם שליט על גורלו, שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע

מהות החיים היא עצם היכולת לעבור מיום ליום. הילה כהן אלעזר  שרה על הקיום בזמן, על החיים בשביל יום המחרת. החיים נמשכים גם אם אינך מקבל תשובות לשאלות הקיום שאת שואלת. את יכולה להתעודד לפעמים מאיזו תשובה, אבל על המצב

עידן עמדי שר געגועים מחודשים לאהובה. יש חורף. המבט שלה ששב אליו. חשב כבר שיצאה מחייו. אבל פתאום, הוא זקוק לדעת מה היא מרגישה, לא רגוע. מה קרה? שיר ישן שחיבר מחדש. עמדי מסדר  קלישאות שירת געגועי האוהב בפאזל חדש.

האם משי קלינשטיין מצטרפת ל"ילדי החוץ" של עילי בוטנר? יש מצב? מדוע שמו מופיע בקרדיטים על הביצוע של השיר? לא די שיופיע ככותב? הרי גם את העיבוד וההפקה לא עשה. לעצם העניין: משי שרה את מכתב האכזבה-יסורים-תסכול-געגועים מאהוב אחרי שחזרה הביתה באוטובוס

זוהי רונית שחר, היא וסגנונה המוכר, אלא שבהאזנה לשיר – מורגשת טעינה מחודשת של מצברים, מבטאת תחושה של יציאה לדרך חדשה תוך רמיסת המחסומים והמכשולים שבדרך. רונית כל כך נחושה בבוקר של יום חדש, שהיא "מתפרעת"  במטפורות מתחום התעופה ("מנוע

עומר אדם מנסה להיות  "חינוכי" ורציני ולהדביק לשיר אהבה פשטני מסר על על עולם האינסטנט של הרשתות והאפליקציות. הקשר לשיר מקרי בהחלט, פרט לכך שהוא מציע לה במקום – להיות מחוברת לפייס ולאינסט – לגלוש על הגלים בים ולברוח מכל

אדם שר את תוגתו בוידוי געגועים למי שלא הספיק לומר לה דברים, למקומות שמזכירים אותה. הוא (הוידוי) מגיע מהמקום העמוק שבו הלב מעביר שדר למיתרי הקול, ואלה מיתרי קול שנשמעים היום בשיא בשלותם. המילים והמנגינה הותאמו במדויק לאדם, לקווי המתאר

הכי חם, הכי עכשווי, הכי מפוצץ, ועוד ב"מפגש ענקים" של זמרת השנה, פריצת השנה והצעקה האחרונה  – סטטיק ובן אל ועדן בן זקן וגם סטפן לגר. קמצוץ יוונית עם כל דבר מבית היוצר של ירדן "ג'ורדי" פלג המתמחה בפעלולי מילים וקצבים

יובל ירון מתוסכל. הלבד מרגיש לו בד"כ בסדר, אבל גם כאשר הוא (הלבד) מרגיש פחות טוב, והוא משתוקק לתקשורת – המציאות טופחת על פניו. גם החברים נעלמו אט אט. לכל היותר, הם יבואו כשיצטרכו משהו ממנו, חושפים שיניים יותר מאשר

אל תשאלו את אייל גולן איך לא נקעה נפשו מהטקסטים האלה, שהפכו כבר תת ז'אנר במוסיקה הים תיכונית – זה של הגברים בוכים בלילה. גולן כנראה מזהה, שעדיין זה מה שהולך בדוכני המוסיקה הזו, ואם יש ביקוש, אז יהיה גם היצע.  יספק

מיכאל גריילסאמר שרבט שיר שכנוע עצמי לא להיכנע ללחצים של היום-יום. הרהורים בזרם מחשבות אקראי על חיים. "אל תיכנע לדאגות" הוא משפט שגרתי עד נדוש. "אל תאמין לדאגות" הוא משפט לא לוגי, אלא אם כן מדובר בהפרעה נפשית. "מחפשים חיכוכים"

שורת הפתיחה  מלחיצה, אינה קוהרנטית ביחס לשיר כולו. האב רואה טירוף בעיני הילד מול מראה שבורה והחיוך, ומצד שני  "גם עצוב" (למה "גם"?) מה משמעות הטירוף? מה פשר המראה השבורה? ההמשך לגמרי אחר, יותר חמלה ונחמה מאשר טירוף: ניסיון לחזק

מאיר קמחזי משתף את הטבע בתחושותיו. העמיס דימויי שמיים, ים ומים על מסכת הרהוריו. אחת הבעיות של מי שחותרים להיות סינגר-סונג-רייטרים היא בנסיון להתפייט יתר על המידה כדי לרדת לעומק כאבם, נשענים בקלות לא נסבלת על מטפורות, כי השימוש בהן אמור

שחר אבן צור מתרפק על השמונים בגעגועים. באידיאליזציה של תקופה אינך רואה פגמים. הכל נראה טוב מנקודת המבט העכשווית. אתה מתגעגע לפשוט ולתמים, למרות שאז ממש לא היית מודע שאתה חווה את הפשוט והתמים. ב"הקונפורמיסט" בתחילת שנות האלפיים יהלי סובול שר:

הקהל מת על שידוכים של זמרים מצליחים. סוג של עיסקת חבילה כולל קורטוב של נוסטלגיה. אמרו שעבר ביניהם "חתול שחור". פייק ניוז. תקשיבו לשיר. נכון ששלומי חשב שהשידוך מיצה את עצמו ופבלו היה זה שהתגעגע, אבל כמו בחיים יש נישואין

איך הבת קראה את אביה, הרגישה אותו, הבינה אותו. אני מתבסס על מידע חוץ שירי. מרים בנאי כתבה את אהוד בנאי, שהלחין ושר וידוי ממילותיה. קלטה אותו ברגישות מופלאה. אהוד שר בטון שמבקש לא רק מחילה אלא חמלה כאילם עומד על סף דלתה של

היא לא עונה לכל שריקה, אבל לשריקה שלו כנראה ענתה. מה מיוחד בו שהוא הצליח לפתות את את התמימה שהולכת בתלם,  כאשר איזה מאתיים  עמדו בתור בשבילה? אל תתחקרו את מאור אדרי. כנראה אין לו תשובות. השיר סוחב כמובן את

גאולה גיל ביקשה מהאהוב בזמנה – "דבר אלי בפרחים". זה התאים לימי החיזורים של אז. דנה ברגר מבקשת  – שידבר אליה רגש אמיתי. רק שלא ישתוק. "דבר אלי במרווחים / דבר ברגעים יפים / דבר אלי, שחרר קצה חבל". מילים פשוטות: