שירים חדשים

"מתי בדיוק הפסקתי להרגיש", שואלת אביגייל רוז, ומתכוונת ל – איך זה קרה שהאהבה מתה?! לתחושת האהבה, מתברר, יש זמן תפוגה. פקיעתה אינה נצפית. יש כאן יותר תמיהה מאשר שאלה. לא רק תמיהה אלא קביעת עובדה, מעין מענה לתמיהה-שאלה: "הזמן

לשופט בתחרות הריאליטי מוסיקה רצוי ומותר להגיד:  זה אחד הטקסטים הלא מקוריים והנדושים שיצאו לאחרונה בנושא אהבה ממגירתו של משה פרץ. את מאירה לי את היקום, אני אוהב שאת צוחקת. אפילו המטפורה "את יפה יותר מכל מדריד" לא ממש מסתדרת

תומר עפרון שר על חוסר בהירות/ ודאות ביחסים בינו ובינה שמכניסים לתסכול. הולך לאיבוד – בדרך שהיא מגיבה אליו. זה לא רק מה שהוא מרגיש כלפיה, אלא גם מה שהיא חשה כלפיו – דרך מבטו ("היא קצת נזהרת/ רק שלא

בקולו הרוטט מתגעגע בן ארצי לאהבה ישנה הממוקמת בזיכרון בגבעתיים. הוא מדמיין פגישה לילית ארוטית במהלכה יחשוב "איך חיילים מפטרלים בגבולות"  (מוטיב המלחמה קיים גם בשיריו של אבא שלמה) אולי כדי לרכך את מצבו. הגעגוע אינו נובע מרצון להתאהב מחדש,

השבוע הקדישו באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה כתבה לשברון לב. הנושא נדוש, אבל בכל שברון לב יש סיפור מצוקת נפש ייחודי שעומד בפני עצמו. מוסיקה עשויה להביע את עומקה, גם לשמש אמצעי התמודדות מציל. כשאני שומע את סתיו שמש שרה על

המודעות למצב אידיאלי של שלמות מולידה התייחסות ל"לא מושלם".  דווקא מן החסר ניתן להבין את השלם – "מה היא שלמות אם לא אהבה שנעצרה ברגע הכי כואב שלה". מהו "מושלם" אם לא החיים בצל ה"לא מושלם". זוהי הדיכוטומיה ששולטת בהוויית

מה מביא גבר לשיר סבל של אישה בגוף ראשון? השיר נשמע כמו גביית עדות מאישה מוכה שמאסה בחייה. הוא נפתח באזעקה. קול מחוספס ונמוך שר ייסורים כתוצאה ממכות ואגרופים, ומביע בצורה מעט פשטנית רגשות אובדן ומוות. נמאס לה מהסבל, לא

ריח המרלבורו המתוק. לילה מעושן בריח. העכביש השחור בקליפ. אנחנו בסרט של איה מלמד, לפי הקומוניקט – סטייליסטית. אכן: מלמד ניסתה לסגנן נרטיב שברון לב של מאוכזבת-אהבה בטקסט אפוף אווירה נוגה – השמש ירדה לים, מפלס החרדה עלה, הבלאגן שנשאר

רגעים של כאב כלפי היקרה והאהובה מכל הופכים לשיר רגש אמיתי ומפעים. הניסיון/רצון לנחם, לבקש אור ומרגוע עבור מי שנמצאת בסוף המסע שלה, מקבלים אצל דני רובס מנגינה וטון מוכרים. זה שיר של רגש טהור שהוציא ממנו מוסיקה, שנוגעת במלוא

אז מה אתה – דתי, חילוני, רוסי, מרוקאי, אשכנזי, מזרחי, רוסי-ישראלי? ישראלי? אריק אבר שכח להכניס לשיר שלו את ה"אתיופי", שנמצא חזק במעגל הזהויות המבלבל. אבר מצליח בראפ-ספוקן וורד הזה לתאר מציאות מוטרפת, לפיה הזהות של הבנאדם היא לא ממש

מה הוא צריך אותה – "ילדה מבית טוב עם כוונות רעות"? אז אולי זה רק בשביל להוכיח שהוא, הבחור מהשכונה, יכול לבצע בה את זממו, אחרת איך נבין את הקטע של – "כנסי לרכב בואי ניסע מכאן ללא נודע"?  What

לפי שיר האהבה המיוסרת, חי סבג חי בסרט. הוא מדמיין מצד אחד "סרט שחוזר להתחלה" כדי להתחיל מחדש מערכת יחסים שהוא חושק בה. מצד שני הסרט הזה כנראה לא יסתיים טוב. הוא הרי יודע שהסוף עצוב. שהוא לא יכול להשפיע.

יענקל'ה רוטבליט נוגע במה שהפך שיח שכיח בציבור הישראלי:  איך אנחנו, צאצאי העם המושמד בשואה, זה שחווה גזענות ברמות הכי קיצוניות שלה, יכול להפוך גזען כלפי אוכלוסיות של פליטים שהגיעו לכאן אחרי שנמלטו מארצם? כן, צריך להודות שהעם היושב בציון

השיר מדבר על הגימיק השולט בעולם. בקליפ שמגיע עם הסינגל, אנחנו מקבלים אותו. קפה שחור חזק גייסו את כנסיית השכל להופיע איתם בבגדי אסירים העוסקים בעבודת פרך, כשמאחוריהם קנה של שוטר/ סוהר המכוון אל גבם. למה? השיר מצדיק את זה?

לפי קומוניקט היח"צ מדובר בסינגל מתוך אלבומו "המדובר" של נמרוד לב. על מה בדיוק מדברים? מה רמת הציפיות? אחרי ששמעתי  את הסינגל, אני ממליץ להמתין, ובינתיים להוריד הרף. נמרוד לב מהגג משהו על חוסר יכולת להתמודד עם הזמן, אבל לא

למאור כהן יש כמה סוגים של התרפקויות. הוא יכול לחזור ללא בעיה ל"זקני צפת" ל"הזבובים" ול"הבליינים", והוא יכול ללבוש חליפה של זמר מיינסטרים ששר בלדות כמו Crooner  אמריקני מנותק מרוק. אני אזכור לו לטובה שיר נפלא כמו "לילה בעיר" מהטובים

איזה חסד מחכה לך כל יום ברחובות? דרור לביא קובע שהכל יכול לקרות. הוא מגיע עד "נס שמתחבא בכל פינה" תחושה שכזו, תן לדמיון ללכת במקומך. לא ברור מה סיבת התשוקה למשהו טוב, אולי קוסמי,  אבל היא קיימת בשירה המתכוונת

אז על מה ללכת? על השיר שאומר משהו חלקי מאוד על הורים שמזדקנים ועל זיכרונות ילדות אחרי עזיבת הבית, על גשם שירד לטובה, או על הקליפ המושקע, המנסה לחבר בין מראות ילדות לקטעים בנוסח סרטי מדע בדיוני בתלת ממד. .סטטיק

חדוות הציד מול חדוות הרוח. החתול והציפור. משלי חיות עם מוסר השכל וקורטוב של הומור. חגית לירון שרה את לחנו של אילן וירצברג בכוונה גדולה כמו הסיפור בעצמותיה. הלחן היפהפה, העיבוד המוצלח לגיטרות יצרו דרמה מוסיקלית עשירה, ההופכת את השיחה

מה נשאר לנו אם לא הטבע ואנחנו. ננטרל עצמנו מכל השאר. גם מהזמן. מתי כספי שר על רגע (הכרחי) שבו גוף ונפש של איש ואישה מתאחדים  למראות הבריאה ("הנצח כאן כמו אז") משהו שמייצר תחושה של מערכת תנועות קצובות, תנועה

לא להאמין שזו רוקפור. לא הטקסט לא המוסיקה "מסגירים" את להקת הרוק הותיקה, הנוטה לשנות שפות וזהויות. הפעם – על תוצאת הלוואי של תהליך האורבניזציה בערים הגדולות. מהבית הערבי וגן האירועים של פעם ועד השתלטות כרישי הנדל"ן ובתים לעשירים בלבד

בן ארצי מספר לנו על טעויות בזוגיות, שגרמו לפרידה,  וגם מסיק מסקנות. הוא מייחס את הכישלון ל"בורגנות" – היא שגרמה "לשכוח את הנשמה". רכושנות, אהבת כסף, אימוץ סמלי סטטוס גורמים לאבד את תחושת הפנים שעומדת בבסיס יחסים בין בני זוג

זרם מחשבות על ההחמצה של "מה שחשוב", חוסר יכולת להבין מהות הריצה הלא ברורה קדימה, שמעוררת להפסיק את המרוץ להאט  ולשוב לילדות, תקופה שככל הנראה מצטיירת כמנוטרלת מהכסף, התחרות, הגזענות. הפניה היא "לאחי" – חבר, ידיד, בן שיחה. במילים "ואותי

ענת אסתר חיטמן שרה וידוי דרמטי ברור וישיר: "יותר מדי אכזבות לא יפילו אותי". על רקע זה – הבית הראשון נשמע יומרה פואטית שאינה מוסיפה להבנת הרעיון שבפזמון החוזר. מילים כמו " "הטיפות של השמיים משמחות אותה בינתיים, מסתכלות על השעון

גיל רון שמע הוא מהמוסיקאים הנדירים המקומיים, שמצליח להשיב רוח מדברית אותנטית בשיריו החדשים, ולעטוף אותם בהפקה מודרנית מתוזמרת להפליא. החיבור עם שפה ארכאית הוא חלק מאישיותו והמהות האומנותית שלו. אין כאן בלוף. זה ככל הנראה הדי.אנ.איי האומנותי שלו. השיר