שירים חדשים

שרית חדד מתיישבת לפסנתר להפוך את שברונה של האהבה לים של דמעות. הטקסט – גובה דשא מינוס. מתייפחת לכל אורך השיר, אבל "לא זוכרת מה הפריד בינינו". איך? אירוע כה טראומטי ומסעיר נשכח מזיכרונה? היא לוקה במחלת השכחה? אנשים מספרים

בהודעה לעיתונות שצורפה לשיר, מדבר רמי קלינשטיין על "מסר חשוב" שהיה לו להעביר עם השיר. קלינשטיין מסביר כי המרדף "אחרי המציאות השוחקת של כולנו" גורם לנו לפספס את תחושת "החזרה הביתה".   בשיר החדש לא ממש קיים מסר מהסוג שקלינשטיין מדבר

תן לדמיונך הפואטי להפליג בתיאור פנטזיית יחסים מזדמנים בין גברים במסיבה קיצית. יוני ליבנה לוקח ל"יער גשם סבוך בין ריסיו" של המחוזר. ערפל מציץ לו מתחת לשרוול.  המרחק הוא כה גדול, שגם טבילת אצבע במימי הבריכה של המחוזר – אינה

יש מקום לחשב מחדש יחסים קורסים. היא מאמינה ב"הגיון" – גם כאשר הכל נראה אבוד. אפילו רואה שמש מעליה. מתוך התמימות וחוסר הניסיון  שלה, היא מנסה להגיע לטוב, לתקווה, לאושר. הטקסט ראוי לליטושים. למשל: משפט כמו "נשכיח מעלינו את העול

מעיין זיסמן שרה על נתק בין בני זוג אחרי מערכת יחסים ממושכת. השחיקה נותנת אותותיה. היא בוחנת רציונאלית את היחסים ביניהם. למרות שבתחילת השיר היא "שוקלת" אותם, סיומו מעיד כי מבחינתה – זה סוף. השיר כתוב כדו"ח אישי יבשושי המוגש

לחלום שתהיה סיבה לשמוח? כלומר מושא החלום – שמחה. השמחה כשלעצמה היא המטרה? זהו? "לשתות את החיים כמו יין"? זו מהות החיים עליה חלם אליעד נחום?  לא רק הדימוי אינו מוצלח, כל השיר הזה מטיף לחוויית נהנתנות נטו, ויש לי

אבי אוחיון הוא יצרן הקונפקציה העכשווי בז'אנר הפופ הים תיכוני העכשווי. הגבר המסכן לא יכול לישון, לא נרדם (לא אותו דבר?), וכל מה שהוא מבקש – "תבואי היום" כלומר מיד ועכשיו. דחוף. קלישאות לא חסר – "בואי תראי כל הקלפים

מה זה – פרסומת לויסוצקי? הייתי מפנה את לוקץ למחלקת השיווק של החברה. יכול להיות יופי של קידום מכירות. כשיר היפ הופ – ממש כלום. משעמם מחץ. שמעת פראזה אחת,  ואתה ממתין לאיזו התפתחות. שום דבר. הרפטטיביות לא עושה טוב

מה שחולף בראשה שלי מי שהאיש שלה הודיע לה שהוא יחזור מאוחר הלילה, ושלא תמתין לו. בארבע ועשרה – עדיין לא חזר. מה עובר לה בראש? האם זה מה שהיא חושבת? האם אכן זה מוביל לסוף הזוגיות אחרי 20 שנה?

מוקי מציע מתכון במקום מרשם פסיכיאטרי. המוסיקה היא סוג של תרופה. הוא ימתין לשחרור הגדול, לגאולה המתקרבת. בינתיים קח את עצמך בידיים, תיגע בשמים, תנשום בתוך המים, תהיה חופשי לעשות מה בראש, כי קל מאוד להיכנע לחולשות – לשינה ולפחד.

גיל גובר מנסה לומר משהו על הפליית מיעוטים. יש כאן חומרים צפויים: "חובש כיפה", אלה "שבאו מאתיופיה" "שחורים בדרום העיר" ומשפט פרוזאי צורם כמו "משחק המיעוטים שכה שגור בארץ".– נטע זר בשיר, פוגם בקוהרנטיות שלו. השיר נפתח ב – מְקוֹנֵן

הילד כבר בן 40, התחתן, הפך אבא, אבל הוא ממש לא מרוצה. זהו שיר על מה שקרה בין כריעת הברך והצעת הנישואין ועד הרגע שבו ראה עלי שלכת נופלים מול החלון. אם החיים הם רכבת, למה לא  עצרת באיזו תחנה

גיל רון שמע (להקות "שבע", "דיוואן הלב") שר שיר אהבה בדואי-סעודי. הסגנון טיפוסי לשירים הנכתבים ע"י מי שחיים בטבע. הנוף הוא חלק אינטגרלי מהסיפור, מהמהות הקיומית. סוג של כתיבה אל זמנית. כמוה המוסיקה – נובעת מהמרחב התרבותי בה היא נרקמת,

שנצא עם פורטיס לגן העדן שלו? למה לא. בימים טרופים אלה, כשמאבדים כיוון – ממש בא לך לחבור למסלול של פורטיס. נתייצב מול השער הזה שמוביל לטוב שבטוב, לצדפה המהבהבת, למקום שבו אדם לאדם נאור. אין כאן מפה מסומנת. הכיוון נמצא

בואו נחזור לפופ מהסוג הישיר. פעם קראנו לו פזמון. הפשוט והקליט הזה. מי יגיד לנו שאין בעולם אהבה, שר מתי כספי. מי יגיד לנו שאין עוד מקום לשיר שמספר על מלאכים בכיכר העיר, על חליל קסמים שמנגן בוסה, פלאים שהעין

המזמור מתאר את תכונותיו של האיש שיגור בהר הקודש, בבית המקדש – הולך בדרך התמים, נוהג בצדק עם חבריו ודובר אמת – בלבבו, כלומר – ישר עם עצמו. הוא גם ניחן בתכונות חברתיות נעלות: לא הולך רכיל על חבריו, אינו

בדרך אל האושר הממשמש ובא, משהו קרה. היא נבהלה. הוא שתק. מבחינתו היתה רק אפשרות אחת: לאהוב כמו פעם. ביניים נותר לו להמתין ללא מוצא, ועד אז להשתתף בעצבותה – עד שתחלוף. את דכדוכו שר יקיר הלל בטון קודר על

נוסטלגיה משדרת בדרך כלל אידאליזציה של העבר. ריטה הלכה על זה. הטקסט מוליך אותה לראות את העבר כמושלם,  מתעלמת מפגמים וממצוקות כדי להדגיש את הטוב האבסולוטי שבעבר. זה העבר הנפלא או שהגעגועים מכניעים?  לא ברור. הגעגועים הם לסוג של דלפוניות

עומר מושקוביץ שרה וידוי כואב על דעיכת  האהבה. הקלות שבה מתאהבים, הקלקול שבא אחרי, גם היופי שדוהה. האפשרויות: "לגסוס לאט ביחד/ או למות לבד בבת אחת". מושקוביץ קרובה מאוד לעצמה. במקצב האיטי הזה היא שרה את ההכרה שמשהו לא עובד

זה בערך כמו להגיד: מצאתי את שחשקה נפשי, או במילים פשוטות: התאהבתי. לא רק התאהבתי, אלא, לטעמי, היא תעבור גם את מבחן ההורים. אם ללכת רחוק יותר – היא כזו שהייתי כורע בפניה ברך ופותח קופסה כדי לשלוף טבעת. אתה

מהו העתיד של דור ה – Y? – על הפנים לפי סהר חגי. הוא טרח וערך רשימה אקראית של חבר'ה שמייצגים את הדור, מיני בעיות בהקשרים סתמיים, שיש בהם יותר סיפור אופי מאשר ניתוח עומק של מאפייני הדור הזה. "לעוז

קיץ מבשר אור חזק, ויש שירים  שנועדו לקיץ, שמחים, חגיגיים שאומרים חופש, שחרור, חופי ים שטופי שמש. השיר הזה לא שייך לקבוצת "מבשרי הקיץ" (כלשון ההודעה לעיתונות) , הגם שיש בו קצביות חזקה והפקה רווית אור. קרולינה שרה על "קיץ

חכמים דולב רם ופן חזות. מקצוענים באים לעבודה. הם למדו להתאים לעדן בן זקן שירים ככפפה. היא כזאת חמודה ועממית, יענו אותנטית. השכנה שממול. תיקחו חצי עם ישראל. מה הוא צריך יותר מאשר הטקסט הפופוליסטי הזה שמכיל את כל מה

הוא מכיר אותה מזמן, אבל לפתע קרה אצלה משהו, שהעלה אצלו שאלה מעיקה: האם זוהי מי שהכרתי? "הקול שלך נשמע כמו ליפול באמצע הרחוב/ הכל שונה ומשתנה בכל שניה". בזרם התודעה שלו, פונה אליה בצורה מפוקחת, מתאר את השינויים שהתחוללו

יריב בן יהודה מנסה לרענן/להמציא מחדש את היחסים עם בת הזוג. יחסים לפי בן יהודה הם הרפתקה ומסיבה שאסור להפסיקן/ לעוררן מחדש. איך שומרים על הגחלת אחרי כל השנים?  מה עושים כדי שהשגרה לא תוציא להורג את הקשר ביניהם? תתבוננו

חוזרים לאלבום המיוחד של ארקדי דוכין "לאהוב או למות", שיצא לפני שנה כספר דיסק מהודר המכיל 25 שירים, למעשה אלבום קונספט על משפחה שחיה בעולם מתפרק שבמרכזה מושיק, אדם שיוצא למסע, במהלכו הוא מנסה להפשיר את הלב של עצמו ושל

רוני פרי מבואסת. החיים פה מבאסים אותה. כתבה שיר של אי נחת. עשתה רשימה מזרם תודעתה על רקע התכנסות משפחתית בערב שבת – "בצד השני של הקיר שלי". ה"נחת" שמשפחות מביעות על נכדים וילדים נראית לה מזויפת, העמדת פנים. הציניות