שירים חדשים

זה יכול היה להיות שיר הישרדות קונבנציונאלי, אלא שמהלכו נכנסים פרטים שממקמים את הדוברת על אי בשעת לילה של "שקט אלוהי". גם "געגועים לבית" ו"האם אתה חושב עלי עכשיו" – משפטי מידע אישיים שאינם שייכים לתובנת הישרדות,  שאינה תלויה בזמן ובמקום.

חן אהרוני חי בסרט. יש לו ציפיות גבוהות מעצמו, הולך על הפקות פופ תפורות, מושקעות, שיוצרות התחושה כי הבחור מחפש את הלהיט הבא. יש כאן להיט, שההפקה המוסיקלית שדרגה, ועדיין זה נשמע פופ בעל אימפקט אבל סובל גם ממשהו אינסטנט,

דירה ללא מעלית (כנראה בתל-אביב) מייצרת  דפיקות לב. יש מצב לחוסר נשימה וקללה קטנה ליד דלת הכניסה, אם היא גברת עם סלים. אייל אבן צור בחר לשיר על הצד הרומנטי של המפגע. "אני אוהב איך שהלב שלך דופק אחרי שלוש

טל רמון  מרותק למקום בו הוא יושב, לא  קיבל רשות המראה מעצמו כי לא למד לקבל את עצמו. הוא הוא אינו מאמין בפעולה שתאפשר לו להתרומם, יען כי הגורל הוא ששולט בחיינו. התובנה הנדושה הזו לובשת נפחים דרמטיים בעיבוד והפקה,

נו, טוב הגיעה השעה להגיד תודה לגיטרה אחרי כל השנים האלו. מגיע לה. שלום חנוך כתב שיר אהבה מלא התפעמות לאהובת חייו, מי שילדה לו את המוסיקה. האניש אותה. פונה אליה בגוף שני: "את היא השרה", "מכל מאהביך ילדת לי

מה קרה שם בליל חצי ירח שהם רצו חצי עירומים "נגד הזמן"? האם היה זה הלילה האחרון שלהם ביחד? השיר אינו נותן תשובה. הוא מתמקד בחוויה המשחררת של שעות אחדות עד פציעת השחר. הטקסט רווי מילות הרגש אינו קוהרנטי. הייתי

ובמדורנו גברים בודדים בוכים בלילה, אנחנו מארחים הפעם את עדי מדנס. זקוק נואשות לאהבה. בעיה: הוא מצא אותה בדמות שחקנית פורנו יפה וגם  חכמה, שילוב נדיר בסוגו, אלא שזו אינה יכולה לקבל אהבה. הביצוע הלא משויף, התיאטרלי משהו, בשילוב עם

אני ממתין לסערות רוק מקומיות כאלו. הן נדירות כמו סערות חורף גדולות במדינת מדבר. יהודית רביץ שרה שיר שאומר חוסר שקט – אי הבנת ההווה, אי הסכמה איתו. עכשיו עננים, עכשיו סערה, רוצה לפתור את הדברים באביב. העכשיו אינו טוב,

יונה וולך מגיעה אל ז'אנר הרוק אלקטרוני. הטקסט נע בין האישי הגברי ובין האיש הנשי. העולם היומיומי המונוטוני מוגש לאורך השיר בקולו של גבר – ליאור לוין, ואילו בבית האחרון שומעים תערובת של דיבור גברי ושירה נשית, המעלים את השאלה

עכשיו זה כבר לא לדינו עם גיא זו-ארץ, אלא רועי זו-ארץ נטו במהלך נוסף לקראת אלבום חדש, עוד מבחן סולו  למוסיקאי משובח. רועי שר בטון מעט קודר סיפור של התבוננות "מהצד" של פרפקציוניסטית אובססיבית בעל "אג'נדה מדודה בשניות", "נלחצת להספיק

יש לי בעיה עם שירים פונקציונאליים שנכתבים בהזמנה למטרה מסוימת, כאשר המאזין הלא מיודע נשאר תוהה על הסיפור שמאחורי. השיר הזה – ללא מידע מלווה – ישאיר את המקשיב לא מבין. לפי דף המידע המתלווה, השיר יוצא ליום הבינלאומי למאבק

לא ברור למה בדיוק מתגעגע כפיר אפשטיין. מדוע להחזיר את האתמול, כשהיה שם כאב. אפשטיין מנסה לעשות אידיאליזציה של העבר, לייפות משהו מעורפל שנקרא "התרגשות ראשונה", מבלי שאתה יודע למה אתה בדיוק מתכוון. מגמת ראיית העבר כדבר כמושלם היא נדושה,

זעקתו של אמיר דדון טובה לכל עת, ובמיוחד עכשיו, על רקע האירועים בארץ ובעולם. האם היה אי פעם עולם טוב יותר מעולמנו עכשיו?  תרשו לי להטיל ספק. אבל "חיזוקים" מגיעים תמיד: אתה הולך לקונצרט רוק ולא חוזר משם. נטבח פשוטו

גיא מזיג עושה רוקנרול  פאנקי עסיסי. באשר לקסמים – מומלץ לצנן התלהבות. מזיג חוזר עד לעייפה על המשפט, אולי כדי לשכנע את עצמו בפלא, אבל בקסם יש כידוע גם אחיזת עיניים, ובמקרה הזה – אוזניים. אני מאמין למזיג, שהוא מאוהב

שינויים אישיים, שינויים קולקטיביים? מצד אחד – "שפתייך שותקות" מצד אחר "שינויים עוברים עלינו עם הרוח". למה התכוון הצמד ד'אור את אפללו בטקסט המשותף? מה בדיוק מסתבך? מה משמעות של "הנכון"? לאן מושכת הרוח ומה מהות ה"ללכת קדימה"? גם אם

אברהם טל עוצר לבדיקה עצמית בהיבט פילוסופי. האישי עומד למבחן מול הקולקטיבי. על רקע מציאות קשה ובלתי ניתנת לשליטה ("ילדים הולכים אמהות בוכות"), הוא מציע לעזר שכנגד לבחון מחדש את יחסיהם, כי להם, כזוג, יש עדיין יכולת להחליט על גורלם

דוד לביא משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג, שופך באוזנינו את אשר על ליבו. חושף את שעבר עליו, ולאיזו החלטה זה הוביל. מה בדיוק עבר עליו? על כך אין מידע בשיר. מה הובילו למסקנה של אני צריך לעשות שינוי משמעותי בחיי,

מי ראה יותר את היקום? מי הרוויח יותר מצורת/מצב  קיומו?  – העץ המקובע או המים הזורמים שממולו? נועם בנאי, הבן של מאיר בנאי, שחזר ממסעותיו בהודו ובנפאל, מנסה לעלות על נתיב מתפלסף.  המשל והנמשל. ממה אתה יוצא נשכר יותר –ממסעות

מארינה מקסימיליאן חוזרת לשנת העלייה שלה לארץ. היא הייתה אז בת שלוש. השיר הוא חשבון נפש. יש מילים כמו "חירות" שגורמות לאנשים לארוז מזוודות ולנדוד כדי למצוא את החופש במקום אחר. אבל אז מתברר שאידיאלים לחוד ומציאות לחוד. גם ב"פלשטינה"

האווירה האפלולית שהסאונד מייצר, הטון המדוכדך  חוברים להתבוננות של אדם על עצמו מבחוץ (גם אפשרות של מתבונן אחר שמתאר אותו בגוף שני), הנמצא בעין סערת רגשות. הסיטואציה: אי יכולת שלו לתקשר עם עצמו, ניסיון לדחות החלטות, שומע צעקות בשני קולות,

הנסיעה הארוכה מתחילה איטית ועצובה "מתוך שתיקה" וממשיכה קצבית ויותר אופטימית ומתפעמת  "מתוך שמחה שמחכה כבר לצאת". תומר ממיה צירף בצורה פשטנית חלום לתפילה, לשמחה, לתקווה, כדי לסיים בשיר עצמו שנולד מכל הנ"ל. חווה את החוויה ומספר ביומרה על האמנות שנוצרת

הפסטיגל בחנוכה הוא מופע ראווה עתיר נכסים, ידוענים ופירוטכניקה, שמנסה כל שנה להמציא עצמו מחדש כדי להגיע לכל בני המשפחה. לא ברור לאיזה גיל הוא מופנה. בני 5 או 12. השנה, במסגרת ספקטקל הבידור, מנסים לעלות דרמה בבית הספר התיכון,

המילה האחרונה בשיר של איל כהן  מבהירה את  מושא כמיהתו – השכינה. שכינה (מהשורש ש-כ-ן) ביהדות היא ההתגלות האלוהית, שיש בה פן נשי ואימהי. על פי תפיסת הקבלה והחסידות השכינה אוצרת בתוכה אנרגיה קוסמית אדירת עוצמה, ששוכנת בכל מקום ביקום

קובי לוריא גייס את ה"לובי" שלו  לזמר שיר על ואהבת לרעך כמוך, כאילו הוא נולד אתמול לעולם שבו יש לטוב סיכוי לנצח את הרע. כנציג הטוב, הוא מסרב לשנוא – מוכן רק לאהוב. מה לעשות שנבראנו בצלמו, אבל לא רק

בואו נחזור עם "כיתת אומנות" ועם תום ברמן לימי התיכון. השיר נשמע רוקנרול נעורים של כיתת אמן, מהסוג שתיסלם עשתה בשמונים. המנגינה, הקצב אינם מבשרים  על הדבר הבא. עם זאת, גם חזרה לשורשים בביצוע כייפי כזה של חבר'ה שאוהבים רוקנרול 

כנסו לווייב. עזבו את הטקסט הרזה הזה, ואולי משום שהוא כל כך כחוש, אפשר להיכנס לווייב של "רבע לאפריקה", Quarter To Africa,  הממוקם מן הסתם במשבצת מוסיקה העולם תחת דגל ישראל. יקיר ששון  ואֶלְיָסָף בָּשארי עולים על הגל של ימן

ישי ריבו מתפעם נוכח ה"זך והטהור שמושך אליו את האור", שתוכו כברו, פיו וליבו שווים, פלא עצום – "מעל השגות הטבע", וגם "מקשה אחת זהב" – כליל שלמות, יחידה אחת ללא רבב. ריבו כולו פליאה מהרך הנולד,  מקור משיכה למי