הייתם באיביזה? יש שירים שהייתי שולח לסוכנויות תיירות כפרומו מקדם מכירות. זה אחד מהם. פונקציונאלי. מיכל רוט רוקדת ושרה, שרה ורוקדת. השיר לא "סובל" מעודף תיחכום. הוא פשוט ואמיתי. השקט שגרם לה לשכוח מי היא. הבריזה מאיביזה שעושה תחושת חופש.
המידע החוץ שירי (*) לא נמצא בידי המאזין. תן לרגש לנווט את המילים, ואין כמו שירי מימון לקחת את הלחן הנוגה של ניצן קייקוב כדי לפוך את השיר לוידוי מלודרמטי. מה שהוא הבטיח. אכן: כל הקלשאות. בית ומשפחה ושלושה ילדים,
הילדים המוכים שבחדשות מחברים ותיקי מוסיקה ישראלית. אסתר שמיר-קובי אשרת-רותי נבון. המטרה הרי מקדשת את האמצעים, ואם זמרים צעירים אינם מתגייסים – נלך על הדור שבזמנו – כותרות כמו "גננת התעללה בילדים" – לא נראו בעיתונים או במצלמות האבטחה. רותי
השפעת הטבע על הנפש. נעם הלפר חרז את הקשר בין מראה העין למחשבה. השיר במסגרת אלבום הבכורה של הפרויקט שלו Age is a Box, מנסה להשתחרר ממפגעי העולם הזה, גם מעצמו. לזרוק עצמו על הר, להכיל את מה שהעין בדרך כלל
מבחינת קובי פרץ, גם אם חטפת מכות, גם אם נפלת שוב פעם על הפנים – אין שום בעיה: תגיד ברוך השם, והכל יהיה בסדר. למה הוא מתכוון? לברכה העממית שנישאת בפי כל כששואלים: "מה שלומך?" ואתה משיב באופן הכי סטנדרטי: "ברוך
עוד שיר חתונה? ממש כך, אם כי יש כאן סיפור שמוביל לחתונה לפני שהיא מתרחשת. על הבחור שבחיים לא חשב (רצה) ליפול ברשת, התעופף מפרח לפרח, עד שהגיעה זו שכישפה וגם הצילה אותו (ממה? הוא הרי עשה חיים. למה לו חתונה?). ואז
אהבה. אפשר להפוך ולהפוך בה. הכל תלוי בסיטואציה. היא (האהבה) עשויה להיות מצב היפותטי, ואז עולות שאלות כמו What if. מה היה קורה אם? איך החיים היו נראים עם מרכיב אחד בפאזל הכללי היה משתנה? נטע ויסמן בוחן אותה על רקע
אם לא היה משתבש להם – איך היו כותבים שירים עצובים על נפש מיוסרת שמחפשת שוב את האושר. ההתרפקות המלנכולית על אהבה שעזבה היא מוטו נצחי בשירים, וברק אבסקר נסחף למהלך כמו מתענג על ההשתבשות. "הכל משתבש לטובה" הוא אוקסימורון, שנועד
האור שהדליקה אמא יצר התניה, שצריך להיגמל ממנה (כמו במקרה של כלבי פבלוב) אבל אולי אצל אמא לא היו סדקים שהוא חווה עכשיו. מה הסיפור של בני הדור הזה? אין מה לבשר בראש חוצות. "סוגדי הדמעות שעשויות שעווה", "מעצבי מציאות
אולי זו אהבה רגילה, אולי לא. מי יכול להגדיר "אהבה" וגם לדרג אותה כ"רגילה" או מיוחדת. לפי המוסיקה של אדם קנת – מיוחדת. אתה לא יכול ליצור מוסיקה כזו אלא אם כן לא חשת התרוממות נפש. קנת (24) יוצר מוזיקלי, המוגדר
הנה עוד מכתב לאהובה מבחור מדוכדך, שמצליח איכשהו לעבור את הלילה, אבל לא נראה שהוא יודע מה הוא רוצה מעצמו. מצד אחד – "העיניים עצומות". מצד אחר – "הלב לא ישן דקה", מצד שלישי – "פחות עצבני", "לומד להסתדר לבד"
"תגיד לי אתה שפוי או מה?", שואלת נפגעת האהבה את מי שהחליט לנטוש ב"הודעה אחת". אחרי משפט פרחי כזה, הכי נדוש שבעולם, יכול להיות, שהוא הבין כמה הוא שפוי, וכמה עשה את הצעד הנכון. הרי הוא כבר "לא יכול לנשום".
סם סמית' הודיע ברשתות, שהוא לא רוצה עוד להתבכיין בבלדות של לב נשבר, אבל השיר לא ממש מעיד על מימוש התפיסה הזו: מתבכיין גם מתבכיין. המילים עוסקות בכאב לב, גם בהאשמה כלפי האהוב – "איך אתה ישן, כשאתה משקר לי".
אדר גולד עושה חשבון עם מי שהיה איתה. מנסה לברר – מה הוא רוצה להוכיח, ולכוון אותו למעשים לפי הראש שלה. כל מה שאנחנו יודעים עליו הוא שיש לו אמא שצריכה ממנו נחת, ואמא ביחסים בין בני זוג היא לא
זרם המחשבות של נרקיס התקשה לעבור את הקיר שלי. כל מה שרצתה להסתיר – עכשיו על הבמה, עובר קירות עם אלף חצאיות, היא תסתדר עם הכל כי יש מישהו ששומר עליה, ואליו היא תמיד חוזרת. השיר נשמע כמו שיר פולחן
"איתך יהיה בסדר", מבטיח לה איתי לוי. זה הכל ? "איתך יהיה בסדר" – בשיר אהבה? במקומה הייתי אומר לו: ממש לא בסדר. ככה אהבתנו לא תגדל. אתה רוצה שאבוא איתך לתמיד – תאמר דברים יותר חמים. חיים ומוות ביד
המילים מבטאות תסכול, דכדוך, מצוקה אישית של מי שעומד בודד אובד, שקוף וחשוף מול עולם מנוכר ושקרי, שקוע בדכאונו, בלי רגע מנוחה, חש על סף תהום, ואז – להצלה מבקש אהבה. יותר מהטקסט המציף בתוגה אישית נדושה של אדם פגיע,
שרית חדד הזמינה אצל יצרני הז'אנר שיר על תסכול. מה הסיפור שלה? "אנשים משקרים מדברים במקומי/ אומרים שאני כבר מזמן לא אני". כיוון שכותב שורות אלו אינו קורא מדורי רכילות, אשמח לקבל עידכון. מה השקר? מה האמת? שרית מציבה מול המצב
הו, כמה רומנטי. הזוג שלומי-פבלו מתפייט על אהבה. השנים שרים את סיפורו של מי שמשהו השתנה בקרבו כלפי. שולח אליה את המכתב שלא כתב, מילים שלא העז להשמיע. למה הסתיר ממנה עד היום? מה יום מיומיים – שהחליט לומר אותם ולרכך לה
מה היא אמרה? שהוא יבוא "לייבש לה את הדמעות". נו באמת, כמה אפשר לשחוק את השחוק. לורן פלד מאמץ בקלות את הקיטש לחיקו. עוד שיר על משבר יחסים, שתיקות ועזיבות. היא "חולת געגועים" ואין שום תרופות. מפרסמת פוסט על אנשים
האוהבת מבקשת לברוח. בוא נברח, בוא נברח, בוא נברח. למה? – מישהו מוחק לה את האופק בשעה שהוא מרים לה את הדופק. הוי. לא חייבים לחפש חרוז בכוח. כותבי הטקסט הזה מבינים טוב ממני מדוע מירי מסיקה מבקשת לברוח איתו.
זה השיר השני שאני שומע מרותם לביב על משבר אהבה. הקודם נקרא "בלי נשימה אחת כבדה". את הסיפור שלה היא מביאה מזוויות שונות. בשיר הקודם התמקדה לביב בפרידה עצמה. מה ששמעה ממנו על היחסים ביניהם. פרק ההמשך – בשיר הזה. הוא
הגברים בוכים בלילה לא רק בז'אנר הים תיכוני. דניאל סלומון תמה מדוע היא ניתקה. מייחל לסיכוי לחדש יחסים. אולי לא מאוחר מדי להתחיל מחדש. לא רוצה להישאר "תלוי באוויר". מוכן להירתם למשימה. נעם רותם כתב לו מילים. מה מיוחד? –
אובססיה נפשית: "הדים ורוחות רפאים בראשי / הם שוחים במיטתי/ הם לא נותנים לי הזדמנות/ אני פה בשביל אף אחד". איך זה במוסיקה? תקשיבו מטה. מסלול אמצע דרך קצבי, אפלולי, חסר נשימה. הצבע הקולי של יעל שושנה הוא חלק מתהחושה
קרן פלס מתלהבת לשאול שאלות פילוסופיות שחוקות. מצד שני: לא אתעמת איתה אם היא תתעקש על כך ש"מי אני" היא שאלת מיליון הדולר. תוך כדי כך היא משחילה עוד שאלות טריוויאליות על מהות ושינויים בחיים. סוג של נסיון פלסף פופוליסטי לתפוס
אתי ביטון מסלסלת התרסה לאהוב שליכלך. לפי השיר הבחור ה"משוגע" לא נרגע וממשיך להעלות תמונות, סטורי ולנג'ז. היא כבר נרגעה. לא עובד עליה. לא רוצה יותר לשמוע ממנו, ואם אפשר לעקוץ – אז שידע: "מאמי … הכל מושלם" "בסוף אהיה כוכבת/
הקלישאות המוכרות בשירי הגברים בלילה מאוכזבי האהבה המשוחחים "עם הלבד" חוזרות. ב"כל העיר" מדברים, שהיא כבר לא כאן. מה כל העיר יודעת?! מילא "כפר" או "שכונה" – אבל "כל העיר"? איבוד אמינות על הפתיחה אינו מבשר טובות. אייל גולן אינו
שנתיים בלעדיה. הבחור מתגעגע. ברור מה הוא רוצה. מה עוד יש בשיר? לא הרבה. שיר כחוש. המילים אמצעי. אולי הלחן של Stereo Tips והביצוע יציל. אלעד ואור, צמד מוזיקאים ישראלים שנמצאים בלוס אנג'לס שבארה"ב, הם שעומדים מאחורי שיר הגעגועים הזה. גיטרות חשמליות בפתיחה מסמנות
איך עושים שלום? שאלת מיליון הדולר, ומאיר אריאל ז"ל נתן עליה את הדעת מהסביבה הפרטית שלו. היתה לו תשובה כל כך פשוטה שהיא נשמעת נאיבית עד גיחוך וחכמה עד – ואללה איך לא חשבנו על זה: קודם כל אני עושה
מסעות רוני ידידיה בשירי אלתרמן, פרק ב'. ב-2015 הבטיח ידידיה על גבי עטיפת "רוני ידידיה וחברים שרים אלתרמן א'" להיפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. זה היופי בשירי אלתרמן. הם ימתינו רלוונטיים לעד. מוסיקלית, ידידיה מעולם לא היה תלוי ברוחות האופנה
