שירים חדשים

נתחיל מהסוף: שיר נוגע, מגיע, מחלחל. אחרי מילים כאלו, מה יש להוסיף. תאזינו. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. מגיעות לצליל דיין עוד כמה מילים: הצליל של צליל הוא פולק קלאסי, הקול טהור, חף ממניירות. צליל דיין פונה בגוף שני

צח אגסי קורא לעצמו "האמבל-זי" כדי לשגר שיר קיטורים בשיתוף אדם בן לאווי, הלא הוא "פישי הגדול". מה רוצה להגיד? החיים פה בסך הכל על הפנים. כולם חיים לפי הספר, עושים בר מצווה, תיכון, צבא, טיול בחו"ל, ומה יוצא בסוף? מתחילים מהתחלה.

טקסט הזוי, עמוס תיאורים ביזאריים שלא עשה לי כלום. הכותבים רוצים אולי לתאר אהבה שבורה, ומטביעים עצמם בדימיון סולריאליסטי, בדימויים אקראיים ובתיאורים הזויים. רוק, לטעמי, אינו הולך עם שירה פלצנית. קחו דוגמאות מברי סחרוף, מערן צור, מפורטיס. "ג'ינגיות" מסבכים ומסתבכים

חיים אתגר ניסה לחתוך את קובי פרץ לחתיכות, כאילו שמדובר באדם שחייב משהו לאומה אחרי שהשתחרר מהכלא, ועליו לתת תשובות בכתבה שמרוחה בצהבהב בוהק. אומנות? – מילה גסה.  מוסיקה, שירים, אתגרים מוסיקליים – מחוץ לתחום הנרטיב התקשורתי של קובי פרץ

הוא מכר את הטנדר שלו בשביל "לסגור להם חדר". הו, כמה רומנטי. רומנטי לא יכול להיות שמח. כשנמרחים על שיר אהבה, מומלץ טון נוגה. לניב דמירל יש קול נוגה יפה. הוא בנוי ל"אני אוהב להקשיב לך כשת שיכורה" (ואללה, נשמע

מי האנשים בעולמו של אלנתן שלום, שהוא רוצה לאמץ ולחבק? יש לקנא בו שהוא מצליח לבחור בהם בקפידה שכזו, שהם מעוררים אותו לשירה תחושתית כל כך מזדהה.  אני מאזין בעיקר לטון הרגש.  יש בו איזשהו צער עמוק, האם הוא נובע

איזי מתייחס לבנות שהוא מכיר. קלישאות מוכרות. קלישאות לעיתים קרובות משרטטות מציאות במדויק. האם המשובשת של איזי היא ארכיטיפוס לישראלית המצויה. קצת מופרעת, חלולה, בלגניסטית, פוזאית. יש כאן הומור. יש סרקזם. טיפה סטירה. יש תיאטרון סולו טוב. יש גרוב בקצב האיטי.

חדש במוסיקה הים תיכונית: לא גבר יחיד בוכה בלילה. טובים השניים הבוכים מן האחד. מה הטרנד הזה של דואטים? מה קרה שמצרפים קולות? הרי מדובר בזמרים ליגת על. לא מספיק קול אחד כדי לדאוב את נטישת האהובה? אגב, גם כך

הראפר עובד קשה כדי לחרוז. לפעמים יוצא לו מאולץ, רק כדי שהעיצורים וההברות יתיידדו. ראפ-סאפ-סאב. סיטי-עשיתי-ניסיתי. רעיונות? לא משהו לכתוב הביתה: "לא מבזבז ת'חיים שלי, כי אני חי אותם רק פעם אחת". פלד כתב על הראפ והביטים כמהות חיים. יש משהו

מרגי מהכוכב הבא? למה לעמעם את זוהרו? לפי השיר והקליפ, נדמה לי שמישהו שם עליו כסף כדי לענות בשבילו  על השאלה מה הוא רוצה להיות, כשיהיה גדול. האם האינסטנט טקסט הזה יעזור לו להיות גדול? מאמא שממה. רצה לו בראש. קשה

בוכה מול המראה. לא נרדמת. נשברת. הבדידות. הדמעות. היין. הבושם. מי שיאמר, כי התעייף מעומס הקלישאות בשירי אהבה נכזבת – לא אכנס איתו לעימות. אפילו אסכים איתו. צליל קליפי אינה קלף מחדש ברפרטואר של שירי מימון. מזמרת מצוינת שנמצאת בטופ

נדמה לי שהתאימו לסגנון השירה של יסמין לוי שיר לפי הטמפרמנט שלה. שיר אהבה נואש עד היסטרי. המזמרת מקוננת על לב חלש, על כמה שרע, על האהבה הממלכדת, על הלב שמכניע את השכל. עוד וריאציה על אהבה ושברונה. אומרים שאהבה היא

היתה תקופה, שפתחתי מדורון של גברים שרים בוכים בלילה ע"ש להיטו של אבנר גדסי. שירים רבים בז'אנר המזרחי הגיעו מנפשות מעונות שנזנחו על ידי העזר שכנגד. נועם בנאי לא שייך לז'אנר הזה, הגם שמצוקתו – טיפוסית לגברים שאינם מצליחים לתקשר

הו הו הו הוי בוסקילה, מה זה הטקסט -נפל הזה? מבית החרושת ליצור מילים יכולים להגיע מוצרים מעט יותר איכותיים. לא? אבל בוסקילה לא זקוק כנראה לעומק. בדרך למסלול אמצע הדרך, הוא אינו בורר. כמה שיותר שטחי – סבבה. חובר לטקסט אהבה

יש בשיר הזה שורה יפה: "אף פעם לא אפסיק ללכת לאיבוד – בין המשמעות והייעוד / כי מה שווה הכסף אם אני תמיד טרוד". אורטגה מכווץ את תכלית חייו של האמן המתלבט לתוך התמליל הזה. הבנאדם חי בין תחושה של חופש

הפניה בשיר היא בגוף שני אל מי שאיננה, ועדיין מאירה חזק את עולמה. התקשור הוא  ב"סימנים", צלילים אקראיים, או כפי שאניה בוקשטיין בוחרת לומר – "רעש לבן". דברים עדיין לא הושלמו ביניהן, אבל המשך הקשר הוא באמצעות The Sound Of

אדל? זה השם שנבחר לה? זו אינה מניפולציה? לפי הגוגל זו אדל עגיב. נדמה לי שלקחו סיכון לא קטן, אבל לפי הבאז, כנראה שהוא מחושב. בעידן שלנו שם כמו "אדל" יכול לסייע לקידום מכירות? אין לי תשובה. מכל מקום, מי

מי שיאזין לשיר הזה ללא  סיפור הרקע שלו,  לא ידע, כי כתבה אותו מי שכבר אינה בחיים,  וכי ירמי קפלן שר אותו מתוך הזדהות עם הסיפור שלה. מידע חוץ טקסטואלי (***), טראומטי וקשה ככל שיהיה, אינו חלק מהקונטקסט של השיר. זו

דקלון (יוסי לוי) ורמי דנוך עשו שלום אחרי הסכסוך ההסטורי בין "צלילי הכרם" ל"צלילי העוד" שנמשך משנות השבעים, וחברו למחזר להיטים ישנים בז'אנר התימני. מה יום מיומיים? במה טובים השניים מן האחד? שרביד כחלני, איש העדה וה"ימן בלוז", הצטרף אליהם?  המפיקים דודו

האהבה פנים רבות לה.  יש שהיא גואה, יש שהיא מתמהמהת. יש שהיא סרבנית. האחים אבן צור חוברים כדי לשיר על אהבה ונפתוליה. זוגיות אינה מבטיחה אהבה יציבה. ישנם גם רגעים של חושך. השיר מביע תחושת קוצר רוח באשר לאהבה. ("תאהבי

לכל מי שמכנה עצמו מוסיקה מזרחית מודרנית – תאזין לשיר הזה. מוסיקה מזרחית מקומית  אינה רק שירים לחתונות. יש מצב של התמודדות עם מציאות, שהיא נפוצה כמעט כמו חתונות. נכון שהעם הזה חוגג נוסטופ (מסעדות, חו"ל), אבל בכל בית חמישי

דודי בר דוד מדבר על עצמו ומטיף בשם רבים. מצד אחד מי אני, מה אני ולאן אני? מצד אחר: "לא למדנו כלום". מה הקשר? מה הגשר? היוהרה בכתיבת מילים על ה"אני" ועל ה"אנחנו" אינה מבשרת, שנולד טקסט להתפאר בו. בר דוד

הפתיח האקוסטי מוביל כביכול לשיר פופ מלודי, אלא שזה לא קורה. שחר אריאל פוצח בדיבור בלשון מקראית, נוגע בדימיונו ובתחושתו באביו החובר לעולמו של אלוהים, לומד תורה בהיכלו. השתוקקותו של הדובר היא להגיע למצב דומה ("הלוואי וכמוהו גם אני אזכה") בעסקת

מה שהוא אמר לה. אמר וגם סיפר ש"עלי שלכת מתפזרים ברחוב". מה הקשר? הא, עלי שלכת מייצרים קונוטציה רומנטית, אלא שכאן הם תקועים כמו עלים נידפים ללא שיח ועץ. לא רק האביב נכנס לשיר אלא גם הסתיו בהקשר של פחד

ארז אלגרבלי נושא תפילה-תחינה בצר לו.  "תן" עשויה להיות בקשה לבורא עולם לקבל את מה שאי אפשר להשיג. בשיר הזה  – לצמוח מחדש, לחיות בשלווה, להגשים מאוויים. עכשיו – זה כאב ואופק בלתי נראה. סוג הטקסט בזה מתחנן למוסיקה שתטעין