שירים חדשים

זה מזכיר לי סיפורים על הישראלי שמתחיל עם תיירת בלונדינית על חוף הים. אלא שכאן התהפכו היוצרות. הגברת שאינה יודעת עברית (אבל יודעת לקרוא לו  "מאמי") מזמינה אותו, ולמרות שמהמבט שלה נהייה שיכור, הוא חש לא מוכן, מסוכן, חושש להסתבך. היא מחפשת

זה אחד הטקסטים הגרועים ששמעתי לאחרונה, גדוש קלישאות, מהסוג שקונים  בפחות משקל. שיר אהבה-בקשת נישואין  פשטני לאללה. לא ברור מה עושה כאן הסערה שמתקרבת. מה היא שייכת לשיר? ומה הקשר של מה שרץ ברשת לאהבה שלו? סתם סתם סתם.  אדיר

הסינקופציה בפסנתר בפתח השיר הנשמעת כמו רגטיים,  מתאימה לאריאל זילבר.   גם הלחן הוא אריאל זילבר טיפוסי. על מה השמחה? חבר מפעם הזמין אותו להתארח בישוב  באמצע הגדה. נזכר בימים שלא היה מה שהפריד ביניהם כחברים. השהייה בטבע הייתה נטולת בעיות וגבולות. נרדמו

יש יאוש בעולם? אחרי השיר הזה הוא מבוטל. כששמעון בוסקילה שר מילים פשוטות על אובדן אהבה, לא יכול להיות ייאוש בסביבה. נשבר, כואב – עזוב אותך, השיר מרפא פצעים.  זה אינו בלוז נוגה. זה אינו מזרחי כבד. זה שיר שמתנגן

השיר כתוב ממנה אליו בזמן עתיד, מבט פסימי על עתיד נטול אהבה. זה שיר על אכזריות הזמן המכרסם ברגש. מה שהיה פעם קסם ראשוני לא יחזור. העבר הוא  קטליזטור של געגועים למשהו שנראה מנקודת זמן עכשווית תמים וקסום. "המדבר" של

השיר הוא רגע של התייחדות אישית מתפעמת במעבה יער קסום. דניאל קורן  מצליח לטפס לספירה מוסיקלית שמימית  בגן העדן שלו. הטקסט די כחוש. איילות, שלווה. ציפורים (לוחשות סוד), יופי בלתי ידוע ומשפט אחד  פיוטי ומיוחד: "אנשי כל הכיוונים מתכנסים בתוכי". את

הוא באמת עושה מה שבא לו. בסופו של דבר, סאבלימינל המגלומן גובר על סאבלימינל שמנסה להגיד "אני מאמין" אותנטי. צניעות  – ממנו והלאה. "ואהיה כאן גם מחר/ עם עבר מפואר", הוא אומר בראפ הזה. בעל שיגעון הגדלות חזק יותר מכל מסר ותובנה

איזי בוכה על המצב בשיר שנשמע יותר קיטורים מחורזים בסלט של כל מיני עניינים רעים בסביבתנו מאשר ראפ מחאה בוטה וברור: "שחיתות ועוד שחיתות וכמה זה פשוט/ לברוח לראליטי במקום למציאות" הוא חרוז מצוין שאכן נוגע במציאות מקומית, אבל בהמשך השיר מתמסמס על

שירה מרגלית מאיימת על האהוב, שתלך לחפש  לעצמה "רומנטיקן". היא כנראה התכוונה למאהב כלשהו, שיעורר את קנאתו של אהובה, ולא לאחד שהוא מאמין בלתי נלאה באהבה. הזמרת כמובן לא בדקה את משמעות המילה, אבל גם אם רצתה להישמע פיוטית, השורה הראשונה 

זה שיר עצוב על חוסר תוחלת. מי שמחפש נמשל למשל יגיע מן הסתם אל מקום שנקרא סוף. סופנו להיות אבק. סמדר רונן אינה שרה על עצמה, אבל היא מבטאת את עצמה ביחס שלה לכוכב הקטן שדועך לתוך הלילה. המוסיקה חוברת

מה הוא שפך על הלב? אקונומיקה? אימל'ה. דימוי כזה על "אהבה מלכלכת" מצביע על הקלות המאוד לא נסבלת שכותבים היום שירים לזמרים "מזרחיים". אלא מה: זמרים רבים קונים מכל הבא ליד. נוצר כאן שוק של שירים בשקל. רוניוס (שם מלא?),

על הנייר – שיר הכי שגרתי על לב שבור / שבור לב. הדובר חווה תחושה כואבת מאד, פגיעה בערכו העצמי (מישהו אחר שוכב לצידה), אכזבה מצד אחד, ובושה מצד שני, ותחושת חוסר אונים על הפגיעה הקשה שלה בו. עד שלא שומעים את אור בן ברוך

אהבה  נוסח רמי קלינשטיין לוקחת לנסיעה לצפון, בשיר שמציג היבטים שונים של הדובר על היחסים – שנעים על מסלול שבין "עיר ילדותה", "חורף שיורה תמונות קרות" , אבל  מה עושים כאן בצפון עקבות שנעלמו ב"חולות"? שיר אהבה שסובל מעודפי יומרה פואטיים ("על

דיקלה מקוננת אהבה נכזבת. לאן הלך הלב הטוב שלה. רק שלא "ימס לה בים של דמעות" ושלא יברח לה ללב אחר. סוג של כתיבה עממית שמתכתבת עם סגנון כתיבה בז'אנר המזרחי ערבי העממי. דיקלה שרה ברגש עצום את המילים. טון צרדרד

אמיר דדון שר בתוגה עמוקה על יצר, תסכול ואי הגשמה במסלול החיים הקצר של הבנאדם. שאלות על מהות ומשמעות קיום. "אלוהים" בשיר אינו ישות באוריינטציה דתית, אלא קיים במשמעויות של  תמיהה ותהיה כמו "אלוהים אדירים" או של מצב מתעתע (לאהבה

מוסיקה מנצחת הכל. כולם רוצים לשיר. אז למה אין כאן מנהיגים שבאים מהמוסיקה, מהשירה? אבל זה לא העניין של ארצי. זה אינו שיר מחאה. "פוליטיקאים מושחתים" נכנסים לזרם התודעה של שלמה ארצי כהערת סוגריים, עולים למסלול הכביש הראשי, שמגיע לקיסריה לכל מי

רונן פרי הולך רחוק, ולא מגיע לשומקום. השיר עוסק במסע אישי כואב מצד אחד, בקשת הצלה לעצמו וגם לעולם,  וסוטה סטיה לא עניינית לעניין ארס פואטי (התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו) במעין תמיהה תמימה – "איך זה ששיר מתייפה כשנשבר לי הלב?"

"גן הפעמון" הפכו  טקסט אקראי העוסק בבקשת הכוונה של אדם  למהלך רוק סוער. גיל שפירא (כתיבה, שירה) מנסה לייצר סיטואציה משכנעת להזדהות איתו. הטקסט עוסק רק בקריאה להכוונה לאיזה כוח עליון ("אתה יודע הכל") שעד עכשיו "שתק" – מבלי לגעת בנסיבות/ מניעים

שירתו של חן כהן הזכור מ"דה וייס", נשמעת בפתח השיר רופסת, נוגה  ועייפה, כמו הוא חווה מצב של חולשה על רקע הגילוי שאין עוד אהבה ביניהם. זהו שיר על הפער בין רגעי אובדן יאוש לרגעי תקווה. הטון נוגה, הקול הגבוה

מצב נפשי רעוע לא טוב לבריאות. אצל ג'ייק אסולין הוא גורם לחצים בחזה. האיש מדחיק ומתכנס בתוך עצמו, לא מאמין בשום דבר, מחפש "משמעות לא רצינית" (מה זה?) לחיים. מצא משהו, שכח משהו. הכל סוגר. מחניק. מי מדבר על אושר.

הגיג על הלבד של להיות ביחד – מול הלבד של להיות אחד נעטף בצלילי אווירה אפלוליים. הדואט בין סולן הלהקה ישי גרוס והגיטריסטית יפעה נאור נכנס לספירות שמימיות, הזויות. השירה הרכה -מלוחשת אוספת עוצמה מתזמור הרוק-אלקטרוני, שהופך את הדואט דרמטי

גיא זו-ארץ כתב מכתב אהבה/ הערצה לבת הזוג. שום דבר פואטי להתפאר בו. על גבול הנדוש. מהסוג שאתה כותב לימי הולדת כדי לחזק את התחושה שהכל יותר מבסדר אחרי כל השנים.  השיר מתמקד בהנחה היא שבני זוג שחיים טוב –

בשיעור לכתיבה יוצרת של שירים מולחנים, הייתי לוקח את השיר הזה ככדוגמא – איך לא לכתוב שיר. הראל מויאל כתב שיר בגוף ראשון של אוהב המבטיח לאהובתו לחזור. לא ברור איפה הוא נמצא, אבל לפי תוכן השיר הוא יחזור "אחרי שתחלוף המלחמה".

אין שום בעיה להצטרף למצוקתו הנפשית של אדם.  המלודיה, הקצב, ההפקה מעלים על אוטוסטראדה שאינה קודרת או דוקרת. אדם מחפש אהבת מחר לכשיזדקק לה. כמות השאלות שהוא משמיע מעידה על עומק החרדה וגודל הציפיה – על רקע העובדה שגם העבר

 סהר חגי מביא סלנג עכשווי לשיר. משהו כמו "יאללה תזרום, בן אדם" לאן בדיוק לזרום? תזרום, מה-חשוב-לאן. ממש אין בשיר הצעה מסוימת. אפליקציה, הודו, ריאליטי, ללמוד תורה, להיט היסטרי. לתת גז על הכביש. כל מיני דברים שזורקים לסל הצעות סתמי ונדוש.  מה רוצה