האחדות של חיים וצלילים היא "האמת" של רן דרום, שיחד עם אסף וגמן, צמד "שתיים דובים" (עפ"י אלישע והדובים מספר מלכים) הפך להמיית נפש מוזיקלית. הסיפור עובר בין משבר טוטאלי ועד תקווה ואור. דרום ייצר מעין "שרשרת מזון" של הא
את המילים של השיר לא הייתי מדגים בסדנה לכתיבה יוצרת. הדמעות שנופלות (ממש נופלות?), דימוי העיניים לנהרות (הדימיון משועמם), אילת כ"איזה גן עדן" (איזה באמת?). ירדן ג'רפי, מי שהשתתפה פעם ב"כוכב נולד" עונה 7, לא ממש הקפידה על התמליל אותו היא
השיר זרק אותי 43 שנים אחורה ל – "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב / לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב / לשמוע חלילים ברוח החופשית / ולהתחיל מבראשית" של נעמי שמר, ששרו שלומית אהרון ולהקת "הכל עובר חביבי".
זה שיר טרום הלם קרב. הוא אינו מסודר בצורה לוגית, כי אם על פי מחשבות שעולות אצל הדובר. המעבר ממשפט למשפט אינו ליניארי אלא אסוציאטיבי. רגעי התופת שמריצים זרם תודעה. מחשבותיו של הראל חדד מייצרים תפיסה סוביקטיבית של המציאות הטראומטית
אשרי וטוב לו: הבנאדם מושך כל כל הרבה בחורות, שזה עושה לו סחרחורת, אבל הוא רוצה שהאחת תיקח את הלב שלו. נכנס "למצב טיסה" לא אוטומטי, פוחד שיאבד שליטה. ואז? מה יקרה? יוותר על הריגושים, יתן למטוס להתרסק? המשרבטים לא
"קחי רק מה שטוב לך" מציע גלעד שגב (המכונה עובר אורח – PASSERBY) למי שהסביבה אינה קוראת את שמתחולל בתוכה, ומציעה לה "פתרונות" מן השפה ולחוץ. הטקסט והשיר – גם הם סוג של אחד בפה, אחד בלב, נעימי מסלול אמצע הדרך, מידטמפו נגיש,
איילה אינגדשט נזכרת בילדותה ומתבוננת ממרחק במראות הילדים, באימהות והנערות עכשיו. השיר נשמע יותר התרפקות מאשר ניסיון למסר חברתי כלשהו הנוגע לעדה האתיופית, נוכח הטקסט באמהרית שמופיע בשיר. גם משפט כמו "בשכונה ממול צועקות האימהות מהחלון/ ושותקות בתוך הבית", הוא
סיכום דרך שבינו לבינה מנקודת מבטו שמכוונת עתיד של אור מחודש. יש הארות. יש הערות. יש תובנות. יש מסקנות. יש תקוה. הרומנטיקן של ימינו אינו משתפך. הוא מלחין את מלנכוליותו. המנגינה ועיבוד האווירה משרתים את הנרטיב. אני מתגעגע לאהבתי, שר ליאור (קיצר שמו מליאור
"את הלילה שלך מרגיעים", כתב נתן אלתרמן אחרי סערת האהבה הגדולה, התחושה שלאחר שנעזב, שגרמה לו זעזוע: התוגה שהשאירה אחריה אף גדולה ממנה. היא דבקה בלילה ההוא שעזבה לבדד. יוני יעיש משתף את הלילה והיום כעזר להבעת אהבתו הנואשת ("ואצרף
עדן בצלאל שר כמעט בלחש על חרדה עתידית מהלא נודע ביחסים. זהו שיר אווירה (Ambient) אפלולי. העיבוד וההפקה מייצרים תחושת הזיה התומכת באי הודאות. קולו רפה, שר כמו מהלך על בהונות האצבעות. השיר נפתח אינטימי כמעט אקפלה, ועובר במעבר קצבי
אין שמש בשיר הזה. אלקטרוני, קר וסתמי. הנרי, המפיק המבוקש, יצר שיר על בסיס ביטים אלקטרוניים, דאנס רחבות, טקסט דל, מלודיה כחושה, והציב באמצע הרחוב תמהוני בגלימה צהובה המחפש תקשורת. לא נוצר כאן שום נרטיב. לכל היותר – רבע שיר.
השיר נשמע סרט המשך של "תסתכלי עלינו" (פברואר 2019). הטון הקודר, אווירת העצבות. הרגשנות המלנכולית. כאן רעואל דניר שר על רגש שמתעצם בגלל ריחוק ומייצר אנרגיות חיוביות ("אור", "הבהוב של תקווה") תחושות מחודשות ("מתאחדות תפילותנו") תקוות הגשמה ("נקשט את ביתנו בשלל
ליעד כהן משכיב עצמו על ספת פסיכולוג אישית. שיר של ביקורת עצמית. מעמיד מול עצמו מראה. "תחשוף אותה ההונאה הגדולה שלך/ תגלה את האמת/ זה לא מי שאתה". מילים פשוטות: ניסית להיות מישהו, אבל לא היית אתה. שיקרת לעצמך. עכשיו
שני מצבים לפרשן את "ניפגש בשמחות" של המתבכיין מול העזר שנגד: 1. בואי ניפגש בשמחות ונעמיד פנים שהכל בינינו סבבה. שמחות הן סוג של עלה תאנה שהם במצב רוח אידיליה, למרות שבבית – שומו שמיים, חירבה לו את החיים, הצגות,
דורון רפאלי שר אדם שנקלע לחרדה ומצוקה, שנתגלה אצלו סרטן. מבחינת רפאלי, המוסיקאי ואיש כלי ההקשה – מדובר בסיפור אמיתי. מבחינת המאזין שאינו מכיר את הסיפור, זהו מידע חוץ שירי (שאינו קיים בשיר). הוא נחשף לעירוב של רגש ותובנות הנוגע
כשאמא מתקשרת לבקש מה"ילד" שלה לחזור הביתה, הוא אומר לה – "יש לי גם אישה". השתגעת, פאר טסי? זה כאילו אמרת לה – עם כל הכבוד והרצון לחזור הביתה, את כבר לא האישה היחידה בחיי. טסי, זה ממש לא יעשה שמח לאמא, ואתה הרי
פניה ויופיה הם מעבר להשגה. הנסיון לחבור אליה דומה לאקט של הטלת קוביות. "עוברות שעות שאני מתפלל שהיא תחזור אלי אני רק צל באור הירח אני רק צל באור הירח", משלים סטינג את הזמר הצרפתי גימס. צרפתית היא שפה שמתחברים
עברי לידר הוא סוג של זיקית מוסיקלית, נסיין אופנתי, מת לרקוד על כל החתונות, לממש כל "חולשה", להתעדכן, להיות בעניינים. במקום להיות ממוקד, קוהרנטי, הוא מעדיף להתפזר, להיות אמן לכל ז'אנר, לכל עת. השיר הוא עוד סוג של אפדייט, יומרה
רואה לו בעיניים מבט שמפיל אותה בפח. מה קרה? כל שהמאזין יודע שהיתה "סערה". מה מאחורי הברקים והרעמים? פתרונים למור או לכותב השיר עדן חסון. לפי דף המידע שנשלח חסון שידך את מור, התגלית שלו, למשרד "שרית הפקות". מור העלתה סרטונים לרשת
נפל לי טוב השיר הזה. רק השבוע חזרתי ואמרתי: הבחירות ממש לא בראש של העם שבתוכו אתה יושב. ביבי שמיבי. תן לו חופשה באי יווני, בנוף קרואטי, מלון טורקי חמישה כוכבים הכל כלול. זה מה בראש שלו. לצאת מהבאס, לבזבז
בחום הזה – אני איתם במאבקם הצודק. ואללה, שנגיע כבר לסתיו. אבל למה שיר? מה הסיפור שלהם? מה מעבר לצרכים הפיזיים? היא והוא יתומים (?) במדבר, חול לוהט, אבק בעיניים, כוחות אחרונים, והמשאלה שזה שהשרב ייגמר. מה רצו להגיד מעבר?
איך יוסי שטרית קפץ מהתבכיינות אישית על אהבה דפוקה לתוכחה על "דור מקולקל"? מה הוא יודע על "דור מקולקל" שהוא משחיל אותו באופן הכי אקראי לשיר בו הוא מנסה לשכנע בחורה להתאהב בו. "דור מקולקל" הוא ביטוי סתמי, שאבות אבותינו
כאב אהבה בא והולך, הולך ובא. נועם קלינשטיין (בת 18, הבת של, האחות של) בחרה במילה "אשמה" כדי לדבר על דחיקת רגשות שמבעבעים ודועכים, וחוזר חלילה. לוקחת על עצמה את האשמה שעכשיו זה "הרבה יותר כואב", כאילו אשמה היא גם
מה חושפת הבדידות? מאיה אברהם השאירה אותנו ללא תשובה. שאלות לעיתים חזקות יותר מתשובות. וכאן? אין מילים לתאר אותה, כי היא "חונקת". אבל זו אינה רק הבדידות. "לב פועם" מבטא כמיהה להתחברות מחודשת. מאיה אברהם שרה את תוגת הגלמודיות. הטון
כשהחיים הם ריצה – אין פנאי למצוא תשובות. לפי השיר גם לא נשאלו השאלות. היו סופות, ועכשיו הגיע זמן חמלה – שלא ישאירו אותה לבד וינסו "לשחק ביחסים", כי הכל אצלה "נקי חדש". האם "משחק ביחסים" אומר שהיא לא ממש
רועי פרייליך שר על חלום שהיא חלמה – שהתפוגג לה. גם אם היה בו הגיון, לא הצליחה לרושמו, וגם לא היה שם "צלם", הצטחקק הכותב. יש בשיר יותר מאשר סתם פספוס של חלום. כל מה שהיא רוצה לחפש בחלום "עולם אחר
בואו נשתתף בצערם. כתבו שיר עצוב על יחסים. העצב יכול להיות ענוג. מחמם לב. גיא ויהל נועדו בעצב ובשמחה. הלב העייף, התמה והמבולבל, ההבטחות, המציאות הטופחת. שני קולות שמשלימים זה את זה. הנמוך והגבוה. לא טקסט שעליו מקבלים את פרס
הרוב מחפשים את ה"לואו קוסט", הכי זול, הכי עממי, הטיסה שרוצים להתרברב איך סידרו את המערכת, זו שגרת החיים כמו עוד פוסט שרץ ברשת. מצד שני, אתה נמצא בקומה השביעית בבנין מגורים, לא בדיוק שגרתי, ועוד מול מישהי שלא קולטת ולא
לפי דף יחסי הציבור – דניאל וינריב היא פרויקט אמרגני מתוכנן ומופק לעילא. היא בת 17, נכתב בקומוניקט, והיא "כוכבת רשת" אוהבת "לשיר ולהצטלם". לכוכבת האינסטגרם סיפקו דרמת אהבה מהסוג הנפוץ: הוא עזב אותה בשעה שהיא אהבה אותו. היא פונה
רגע, צליל שקורי לא ניסתה ריאליטי? זה לא רק האינטואציה שאמרה כי היתה שם, אלא גם הסוג של הסלסול. בדקתי, ואכן – השתתפה בדה וויס ב-2017 בנבחרת של שלומי שבת. מסלסלות כמוה מתמחות בסערת רגשות. רק שיתפרו להן איזו מלודרמה
