האלבום נפתח ב"תקופות השנה" של דליה רביקוביץ ללחן של יאיר רוזנבלום, ואין כמו ימי אביב שלקראת הפסח כדי לקבל אוסף של חוה אלברשטיין, שיירכש ככל הנראה כמתנת חג צפויה בתקופה הזו. זה אינו עוד אוסף צפוי. הוא מוקדש לשירי משוררים.
"כשהגשם יורד, העלים מצהיבים/הרחובות חוגגים הדליחות מחודשת/אני יודעת שיש בזה טעם/למרות המחשבה שאין בזה דבר" (השיר "יש בזה טעם" – ורד קלפטר) כך נפתחת מהדורת ה – Live העדכנית של דנה ברגר. דנה ברגר מהיוצרות זמרות היותר אמינות שצמחו כאן
גם יצחק קלפטר לא יוכל להסביר מנין צצה לו הפשטות היפה הזו, כשהוא שר "שוברת לבבות קטנה/ אני שבור ללא תקנה". השנה 1979. יצחק קלפטר, שם טוב לוי ושלמה יידוב חוברים לאלבום משותף – "צליל מכוון" ע"ש שירו של קלפטר.
מגיע בזמן. ימי הפריחה והלבלוב. "כשעץ בגן מלבלב/ זה לא כואב להתאהב/ לכן עומד ומנגן". אני רגיל לזהות את השיר עם מחברו, יצחק קלפטר, במיוחד כשהוא שר את על שברים ומשבר – "שוברת לבבות קטנה/ אני שבור ללא תקנה". והנה –
"נורית הירש היא ארץ ישראל הישנה והטובה", אמר שר החינוך, נפתלי בנט על נורית הירש, כלת פרס ישראל לזמר עברי. האם השר ירד למשמעות המילים "ארץ ישראל הישנה והטובה"? גם הוא כנראה הלך שבי בעקבות כל מי שהגדיר את הירש
את הביצוע האחרון של שיר הרועים הזה שמעתי במופע המיוחד של לרגל יום הולדתו ה-80 של ישראל גוריון –"סימן שאתה צעיר" עם ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, בנו של בני אמדורסקי שהמשיך את דרכו של אביו בצמד הדודאים עם ישראל. נעמי
זוהי אחת מבלדות היחסים הנוגות-כואבות שנכתבו במוסיקה המקומית. השיר מתוך "נדודי שינה" (1988) ממשיך לגעת ולצמרר בכל ביצוע חדש של שלמה גרוניך. בגרסאות החל מ-2002 שינה גרוניך את הטקסט, ובמקום "אין עוד ילדים / שיהיו בריאים", הוא שר: "והתאומות, שיהיו בריאות"
הרועה הקטנה מן הגיא עוברת ל-2016. באוסף המחווה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה הכל אפשרי. מעניין מה הייתה המלכה חושבת על גרסת אתי ביטון לקלאסיקה שלה? התתהפך בקברה? שיר הרועים המלבב מובל את הרחבות במקצבי טראנס בעיבוד אלקטרו דאנס. אין
הקדשת אלבום שלם לאסתר עופרים דורשת העזה וכרוכה בסיכון. אני מעריך כי כאשר שירי גולן החליטה לקשור את תחילת קריירת ההקלטות שלה עם עופרים, היא לקחה בחשבון את שני ההיבטים הנ"ל. סיכון – כי איך שלא תשירי שירים המזוהים עם
"האמיני יום יבוא" שנבחר ע"י אלי גורנשטיין לפרויקט "לשיר איתה", אלבום המחווה של אמני ישראל לשושנה דמארי, הוא שיר שמזוהה יותר עם יפה ירקוני מאשר עם מלכת הזמר העברי. אבל זוהי בעיה שולית לעומת ההחלטה של גורנשטיין והמעבד גיא ויינגרטן
חודשים ספורים לפני מותה בגיל 82, חזרה אל הבמות, כשהצטרפה לפרויקט של עידן רייכל בשני שירים, אשר פתחו וסגרו את אלבומו השני 'ממעמקים' משנת 2005. בשירים אלה יצרו רייכל ודמארי תרכובת מיוחדת במינה בין הזמר העברי הקלאסי, שדמארי כה מזוהה עמו,
מיקי גבריאלוב שר שושנה דמארי במסגרת פרויקט מוסיקלי המציין 10 שנים למותה של מלכת הזמר. "לילה לילה" שוכן כבר ימים ולילות רבים בפנתיאון של הזמר העברי, אבל יורד משם לערבי זמר של "שירי ארץ ישראל" עם שירונים פתוחים. מיקי גבריאלוב
ירוסלב יעקובוביץ' מנגן שירי ארץ ישראל בנפש מתגעגעת. צליל הסקסופון משמש לו קול, נותן למנגינות את הכבוד שלהן מבלי להתחכם. לא אלתורי ג'אז. רק ניואנסים קלים שמייפים כמו סולו גיטרה אקוסטית יפהפה ב"מה אברך". לא אלבום של אינטרפרטציות חדשניות, אלא
לאה גולדברג כתבה את השיר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר העתיד נראה פחות ופחות ברור, והמשוררת חשה בחסרונה של שגרה פשוטה, שתאפשר להלך בכל מקום בצורה גלויה בלי חשש להיפגע. המשוררת מבקשת בשיר הזה מנוחה. היא רוצה שיעברו ימי
אנחנו נרקוד את השיר הזה, כי לקובי סאבלימנל שמעוני לא בא לבכות על המצב. הוא אמנם מדבר על מדינה של משוגעים, פשע, שחיתויות בצמרת וגם מזכיר באופן הכי נדוש מה כתוב בתנ"ך על רצח, גניבה וכיבוד ההורים, אבל בסופו שלדבר
השיר מדבר על הכמיהה לאימהות-ילד מתוך תחושה טרגית של החמצה. השוואת גורלה של הדוברת לגורלן של רחל וחנה מהסיפור המקראי מעניקה לתחושת העקרות של הדוברת בשיר גם משמעות סמלית, טרגית ועל-זמנית, כביטוי לערגה לאימהות כחוויית-יסוד. מלבד הכותרת, אין בשיר כל התייחסות לנושא
אריאל זילבר שר גרסה ל"מעמק לגבעה" במסגרת "עבודה עברית". ברכה צפירה, אמו של זילבר, שרה את אחת הגרסאות הראשונות של השיר, שעובד לפי לחן בדואי ע"י נחום נרדי למילים של אלכסנדר פן. "מעמק לגבעה" מחזיר לתחילת שנות העשרים של המאה
הגרסה הזו מגיעה 46 שנה מאז בוצע השיר ע"י רבקה זהר במסגרת "צץ וצצה", מופע מוסיקלי משירי נתן אלתרמן. אלתרמן כתב אותו במיוחד עבור זהר, לאחר שהגיע לאחת החזרות והתרשם ממנה. השיר מציג אישה כנועה המבטלת עצמה בפני בן זוגה בשם האהבה. בכל
יש מישהו שמתכוונן לתוכנית הזו, כלומר – ממש מפנה זמן בארבע אחרי הצהרים? עדיין, שכאני עולה בפקק על "ארבע אחר הצהריים" יש תחושה של Filler – פקק בין תכניות, מילוי חלל. תוכנית ברירת מחדל. אבל המסורת מנצחת, הנוסטלגיה כרגיל חוגגת
הדור שלא היה שם מחזיר את השירים. זוהר רביץ ורוני דותן שרים "לילה טוב" המוכר מיוני רכטר ויהודית רביץ. איפה אנחנו? ב-1979, מועדון צוותא המיתולוגי בת"א. יוני רכטר על הפסנתר ויהודית רביץ בגיטרה חוברים למופע משותף. באותם ימים הם שיתפו
כבר שנתיים עברו מאז הלך לנו? הזמנה שהגיעה ל"אהבה פנים רבות לה" ב"בארבי", מצעד זמרים השרים את שיריו, הבהירה שאכן עברו כבר שנתיים. מפחיד באיזו מהירות הזמן עף. הייתה תחושה שהסתלק ממש עכשיו, אולי משום שדמותו ושיריו ממשיכים להלך בינינו
מה עושה הזמן לשירים? נחדד: מה הופך שירים לאל-זמניים? קחו את "יש זמן" של מיכה שטרית ו"החברים של נטאשה". הזמן לא עולל דבר רע לשיר. החידוש של אלון שר ו – The Choice מוכיח זאת. העניק לשיר ממד חיוני. זה
אנחנו במדור לשירים שהתנחלו בתודעה הקולקטיבית. גלי עטרי, הדודה של שי לי עטרי, שרה בזמנה את הדואט עם מני בגר (האלבום "קח אותי הביתה" – 1981) רחל שפירא כתבה שיר לשני זמרים, דיאלוג של אוהבים השופכים את צערם בשעת פרידה
לעולם לא נגיד – מה פתאום אלתרמן. אמנם לא נסחפה ,כדברי פרופסור ניסים קלדרון ("אפשר להיות ישראלי בלי שאלתרמן זורם בדמך – אבל לא כדאי"), אבל אין ספק, ששיריו חיים ונושמים, אם כי למען הצדק – גם ובעיקר בזכות היותם
את "בלדה לאישה" כתבה תרצה אתר להצגה "ארבע נשים" מאת פאם ג'יימס, שהועלתה ב"הבימה". בטיוטה שהתגלתה, היא קראה לשיר "פרחי אוקטובר". בגרסה הזו כתבה תרצה אתר "אפילו ענני השמש אינם משתלטים על הצבעים האלה, האינסוף, אפילו משבי הרוח אינם משתלטים על
אנחנו בעידן אלים שיוצר ביקוש לשירי שלום. אם אין חדשים, חוזרים לישנים, עדין הטובים לכל עת. כשמדובר בסמלי שלום (עלה זית, יונה) – ניתן למרק את הישן, גם אם הזמן העלה בו חלודה קלה, לטובת התקווה הקלושה, שאכן היא (יונת
באלבומו השלישי "שלישי" (1992) שר אהוד בנאי "דוד ושאול", ניסיון לתאר מערכת היחסים בין שתי הדמויות המקראיות האלה. המוטו: אהבתו של שאול והזדקקותו לדוד קשורה בנגינתו של דוד. היא מרגיעה את שאול, אבל בעת ובעונה אחת – נוכחותו משגעת אותו.
סי היימן נרגשת, דרמטית, לוחצת על הדוושה, כדי לבשר – אין צדק. אולי צריכים לחזור על כך בפעם המיליון, כדי להבין ששום דבר בעולמנו לא השתנה ולא ישתנה. מי שמחפש יושר, מידת-הדין, רחמים, משפט-אמת – לשווא יחפש. הבתים הראשון והשני
איך להגדיר את המוסיקה של עידן רייכל? פוסט שירי ארץ ישראל? הדור שלא ידע את משה וילנסקי, דוד זהבי, מרדכי זעירא וסשה ארגוב חוזר למילה העברית הטהורה, חפה מהשפה העכשווית, נוגעת בפואטיקה אסתטית. היא (המילה) מצטלצלת באמצעות המלודיה הבהירה הקסומה.
שיר הנושא מ"סוף עידן התמימות" של הבימאית וידי בילו, מחזיר אותי אל זיכרון מעידן התמימות שלי, כששמעתי ברדיו "פילקו" של בבית הורי בקרית שלום את אסתר עופרים שרה "סתיו". עופרים ייצגה את ישראל עם השיר הזה בפסטיבל סופוט בפולין (1962)
