מישהו יצר רשימה של עשרת השירים הגדולים של יוון בכל הזמנים. אני בטוח שלאוהבי מוסיקה יוונית יש מה לומר על הרשימה הזו. אפיונה: חיבור בין פולק (הרמבטיקו) לפופ. Stou Profiti Ilia של סטמטיס קוקוטס הוא דוגמא לפופ. ברור שזה אינו
שיעורי בית לקראת ההופעה. קבלו הרבה ניצוצות של אליס קופר, הרוקר שמגיע לבלומפילד ביוני. לפי השירים, נגיע לחגוג איתו את הקאמבק הנצחי. בין ה-36 שירים תמצאו את Poison, Hey Stoopid, Freed My Frankebstein, House On Fire וגרסאות לייב של School's
ג'סטין ביבר של Sorry הוצב בראש הרשימה. The Weeknd עם Can't Feel My Face שני. מה סדר העדיפויות בעריכת אוסף? לשים האצבע על הדופק של המיינסטרים הכי מדליק? מדוע לנה דל ריי עם High By The Beach נדחקה למקום ה21
21 שירים מובחרים מתוך עשרות מועמדים לזכות בפרסי גראמי בטקס שיערך באמצע פברואר ( 15.2.2016) בלוס אנג'לס ויעניק פסלוני פטיפונים מוזהבים.מהמבחר הזה יבחרו הזוכים בקטגוריות שונות, ביניהן – אלבום השנה (קנדריק לאמאר או "דה וויקנד"?) שיר השנה ("אפטאון פאנק" של
האחרון של טרייסי צ'פמן יצא לפני 7 שנים. קשה להבין מה הסיבה שהאוסף הזה יוצא רק עכשיו. מעריציה יקבלו את כל האהובים + בונוס: גרסה ל – Stand By Me של בן. אי קינג בהופעה חיה. אם יש זמרת שמתאימה
דיסק 1: איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. אהבה מהי? התשובה במהות חסרונה. ז'אק ברל כתב "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". בצרפתית זה נשמע אחרת. באנגלית – של טרי
איך פותחים אוסף של מוריקונה? שאלה קלה. התשובה לא פחות: ב"עבור חופן דולרים" ו"הטוב הרע והמכוער". מערבוני הספאגטי הם צד אחד, היותר "הרפתקני" של המלחין האיטלקי. נדמה שלא מעט סרטים בינוניים נהנו מהמוסיקה שלו. רשימה חלקית: "פעם במערב" "המשימה", "סינימה
ונעבור מיד לשיר מספר עשרים ואחד: "מתאים לי". "איפה את אהובה" ו"רוזה" ו"אלף נשיקות" ו"בפרדס" ימתינו. השבוע שמעתי שיר סיכום של שייקה לוי. והנה גם גאון. כאילו מה? יש גיל שאמנים חייבים לעשות את ה- My Way שלהם? מה בוער?
ירוסלב יעקובוביץ' מנגן שירי ארץ ישראל בנפש מתגעגעת. צליל הסקסופון משמש לו קול, נותן למנגינות את הכבוד שלהן מבלי להתחכם. לא אלתורי ג'אז. רק ניואנסים קלים שמייפים כמו סולו גיטרה אקוסטית יפהפה ב"מה אברך". לא אלבום של אינטרפרטציות חדשניות, אלא
לתת כותרת ל-20 הלהיטים? דוכני השוק המסחרי המשותף של ההאוז, אי.די..אם היפ הופ ופופ מכריזים על אוסף סוף העונה. מכוון לרגליים, ולרדיו של הכביש הראשי הדאנס והגרוב של Freedom הרשום על פארל ויליאמס נושק ל – The Girl Is Mine
מספרים שבשוך תרועת הקרנבלים, ברזיל עוברת להילוך מוסיקלי נמוך יותר. יותר סמבה פיוטית, סמבה שקטה, סמבה מעודנת. לא שאין קצב בתריסר השירים, אבל העיבודים והביצועים הם יותר על אש קטנה. על העטיפה מכנים את התמהיל – "הצלילים המעודנים-אלגנטיים של הסמבה, הבוסה
בטוח שכמה מבקרים תלו לוח מטרה עגול עליו כתובות המילים Maroon 5 כדי לירות בו את חיציהם. גם הם לא יתכחשו לעובדה אחת: כשמדובר בלהיטים גדולים, אדם לווין וחבורתו מצליחים לקלוע בדיוק במרכז המטרה. רוב השירים באוסף הזה תפסו תאוצת
לא חובה להיות בן חמישים-שישים-שבעים-שמונים כדי להתרפק. בשבת (12 בדצמבר) נחגוג לפרנק סינטרה יום הולדת 100. נלך על בלדות ממיסות. הוא היה גם מה שנקרא Crooner. מי שיגיד שמלציונר – זה בסדר. אני מקבל את פרנק סינטרה גם בכובע הזה.
כריסמס הוא זמן דיסני. מתנה לכל המשפחה. מה עכשיו? אלבום קאברים לשירים המוכרים. זמרים? ג'סי ג'יי, אריאנה גרנדה, פול אאוט בוי, ג"ייסון דרולו. דור הולך ודור בא, וכולם מגיעים לדיסני. הם שרים שירים מ"הרקולס", "מלך האריות", החבובות, פוקאהונטס, מרי פופינס,
לשמעון פרנס, עורך האוסף, יש סיפור געגועים ללילה חלומי אצל אנדריאס, ומה שעשתה לו המוסיקה בחצר ההיא. אצלנו מתרפקים על המוסיקה שאינה שלנו, הופכים את אותה למיתוס. סך הכל המקור מצויין, מצדיק את ההתמרחות. פרנס איש רומנטי ומתגעגע, נבר באוספיו,
הפסטיגל הוא מפגן הקיטש הגדול לילדים בחופשת החנוכה. הכל מתנקז לאותה חבילת בידור צבעונית מוכרת, שבה רוב הכותבים עושים מאמץ לסחוט מעצמם עוד טקסט ולחן כדי להמשיך לקיים את מסורת הסחר בשירי ילדים. במונחים אמריקנים זה ברודוויי לעניים או קדם
אל תתווכחו עם רשימה קטלנית של 19 שירים. אסופה חובקת קריירה משנות התשעים ועד האלפיים, למעשה אלבום שהוא גרסה מעודכנת לאוסף שיצא של מריה קארי ב-1998 תחת אותו שם. כמה להיטי מקום ראשון היו לה אז? – 13. בעדכון נוספו
לא הייתי צריך לעבור על ארבעים וארבעה שירים המכסים את השנים 1956-2014 כדי להבין מדוע אינני משתייך לחוג מעריצי האירוויזיון לדורותיו. סיבת האוסף: 60 שנה לתחרות. רשימת השוק המשותף של היורופופ אינה מורכבת דווקא מהזוכים, אלא ממבחר של שירים. חלקם
יש בעיה לכתוב ביקורת על פסקול שאינו ממש המוסיקה שחוברה לסרט, אלא אוסף נבחר לסרט, במקרה הזה ל"מהיר ועצבני 7", מבחר שירים שנושבת בגבם רוח היפ הופ ערה, שנועדה לחמם את רחבות המועדונים, שפע של עבודות שמקדשות את מוסד הרמיקס.
מה מזג האוויר בחוץ? תפעילו מזגן. עלו על הכביש הראשי בתקווה שאין פקק. תביטו ברשימה מטה. בסוף הנסיעה, תסכימו שהחיים נראים נחמדים יותר. מתחילים ב – I’m An Albatraoz של AronChupa, סיפורו של עכבר שנקרא דילרוי המגיע בצליל יורו האוז
גשו לעבודה. המשימה :להאזין ל-51 שירים של אריק קלפטון, אסופה מהקלטות האולפן ומהופעות חיות בין השנים 1983 ל – 2013. יש גם בונוס: דיסק בלוז עם סטיב ווינווד, בי.בי. קינג וג'יי ג'יי קייל. אז בבקשה: עוד אוסף של קלפטון שמתפרש
בוב דילן פוגש את הביטלס ב- Things We Said Today. הורס או מייפה? תקשיבו. אני אהבתי. אז כן – גם דילן "מכסה" שיר של פול מקרטני. תתבוננו ברשימה מטה. המיטב שבמיטב מצדיעים לאחד היוצרים הנפלאים בפופ. תערובת של שירי ביטלס
אז נכון שאנחנו צפויים למבול אוספים לקראת חג המולד, אבל על האוסף לא הייתי פוסח. כל לחיצה בשלט משמעותית. מי שיגיע לדיסק המשולש, יקבל בואי של חמישים שנה עם כל מיני נדירים. עדיין רלוונטי? – מאד. דיוויד בואי עמד יפה
מה יום מיומיים? מה מניע את בריאן אדאמס, הרוקר הקנדי, ללכת על אלבום קאברים, אחרי ששנים סרב למהלך? מה קרה? גם אדמס עצמו שאל את עצמו את השאלה הזו. מנהלו ניסה לשכנע אותו. הוא התלבט: מדוע אני צריך לעשות קאבר
זה עוד סיור לימודים מרתק עם חברת מוסיקת העולם "פוטומיו" בעולם המוסיקה, וצריך להודות שלא היה לי ולך שום סיכוי להגיע לחומרים האלה ללא האוספים של החברה הזו. אחרי הכל, לא מדובר בכוכבות פופ/רוק אלא בזמרות עם בעיקר עם טאץ'
החברה שלקחה על עצמה להפיץ את מה שקוראים היום "וורלד מיוסיק", מנסה גם את זה: אוסף המעיד על התחברות הרוק עם מוסיקת העולם ועוד לפני שהמציאו את המושג. פיטר טוש (ג'מייקה) + מיק ג'אגר (בריטניה) – Don't Look Back
הקלות המתנגנת והנסבלת של מובחרי הבוסה והסמבה, שדובי לנץ ליקט מתוך "התחשבות" במוכר והחביב אצלנו. ה"אקוורלה דו בראזיל" בקצב קרנבל, "הנערה מאיפנמה", המוכר לעייפה. חבורת MPB4 באקפלות של בוסה נובות. קרלוס ג’ובים ואליס רגינה במה שמוכר כ"כשהגשם יבוא". מריה בטניה וגל קוסטה כובשות ב"סויו מיו", וגם מומנטים שצובטים כוינשיוס דה מוראס
אין לי מושג איך הרשימה הזו מותאמת לישראל. האוסף והעורך, חיים רייכנטל, יוכל להסביר למה 22 הלהיטים שבחר מתאימים ל"המאזין הממוצע" הישראלי, להבדיל מ – Now 88 הבריטי ו – Now 51 האמריקאי. נדמה לי שהתמהיל מתבסס על שירים שעשו
עם רשימה כזו קשה להתווכח. הביט האלקטרוני חובר לריתם אנד בלוז כדי ליצר את הצלילים הכי מורדים/נצפים. האוסף מכיל ללא ספק את הטופ טן בסיכומי 2014. ה – Happy של פארל ויליאמס הגיע כבר ל – 415 מיליון צפיות. מכנה משותף
החיים בקובה מעולם לא היו קלים. המסיקה כמו בברזיל הייתה תמיד מקור שחרור, נחמה והצלה. כמו "בואנה ויסטה סושל קלאב" (*), "קאסה דה לה טרובה" הוא אוסף שחוזר למוסיקה הותיקה של קובה שלפני המהפכה החל משנות העשרים, לסגנונות הראשונים של
