דכדוכו היפה של משורר ופסנתרן שמספר את הרהוריו על רקע אישי . לא יכולתי להיפרד מהאלבום הלירי אפלולי הזה. אלבומו האינטימי ביותר של רופוס וויינרייט. חלקו הראשון של שם האלבום נלקח מסונטה של שייקספיר (באלבום שילב וויינרייט 3 סונטות של שייקספיר) כמו
פינק פלויד חיה ונשמה הרבה לפני ש – The Dark Side of the Moon הפך אותה לאחת הלהקות המצליחות ביותר בעולם, אחרי ששרד 900 (!) שבועות במצעדי המכירות. האלבום הזה כמו גם האלבומים שאחריו – Wish You Were Here ו
1994 מסמנת את הולדתה של אחת הלהקות המרתקות ברוק. האלבום הראשון,שיצא ב-1996, נקרא בפשטות Placebo. עשרים שנה אחרי,- 12 מיליוני אלבומים שנמכרו – אפשר להתחיל בסיכומים. שלושים ושישה שירים בשני תקליטורים במבט לאחור על המוסיקה של פלסיבו הם מסע אל
באלבומו ה-16 של עוסק סטיבי וונדר בשימוש יתר בסמים בשיר Too High, גזענות בשיר "Living for the City", אהבה בבלדה הנפלאה – "All in Love Is Fair" השיר המסיים "He's Misstra Know-It-All", הוא מתקפה נוקבת על נשיא ארה"ב באותם ימים,
המשך מושלם ל"דיזרטר סונגס" שמציב את השלישיה על מסלול הקלאסיקה של הפופ, מכניס אותה לרשימת העל של קינג קרימסון ועד פינק פלוייד – במנגינות, בהרמוניות. הצליל הסימפוני הוא חלק מקונספט מועשר לאורך כל 10 השירים. ג'ונתן דונהיו בקול עורג אמוציונאלי הוא
הביטלס הקליטו את כל האוצר המוסיקלי שלהם ב-8 שנים. פול מקרטני הקליט את שיריו שלאחר-הביטלס משך 45 שנה, ועדיין, גם אחרי הקשבה לאוסף המוצלח הזה, ברור שמקרטני פוסט ביטלס לא הגיע לשיאי היצירה שלו בביטלס. גם מסלולי הסולו של ג'ון,
ביל אוואנס היה ונשאר נגן הפסנתר הלירי של הג'אז. זה אלבום שאפשר לתארו בשתי מילים: העצבות היפה. אפשר בהפוכה: היופי שבעצבות. אחד מאלבומי הג'אז היפים מעולם. הימים – הימים היפים של אוואנס היו עם השלישייה הזו שכללה את אדי גומז בבס
כול מי שמאמין שמוסיקת הפופ יכולה להיות פוסט מודרנית מורכבת, איכותית מעניינת ומרתקת בלי לשחק אותה בפלצנות, הכתובת היא הדיסק הזה. שמעתי פעמים, שמעתי שלוש את הדיסק של ההחבורה מלוס אנג'לס שהתאחדה אחרי שנים ארוכות לצורך הפרוייקט. יש כאן הרבה
איפה אנחנו? 1980. יוצא אלבומו החמישי של ברוס ספרינגסטין, חמש שנים אחרי Born To Run. זו השנה שהבוס הוא הרוקר הכי רותח בארה"ב, נתמך ע"י להקה יוצאת מהכלל – "אי סטריט באנד". The Ties That Bind היה אמור לצאת כאלבום
אז מהו האלבום הגדול ביותר של הביטלס? Sergeant Pepper ממשיך להטיל צל גדול לא רק על כל אלבומי ארבעת המופלאים אלא על מוסיקת הפופ באשר היא. האם מישהו מוכן להסיר את כתר המלכות מהאלבום הזה. Revolver? The White Album? Let It
13 ביוני 1995. אלבום שלישי לאלאניס מוריסט Alanis Morissette. כתיבה משותפת לה ולמפיק גלן באלארד, שמצליח לחבור לרגישויות של היוצרת-זמרת הקנדית. האלבום הניב חמישה סינגלים You Oughta Know Ironic You Learn Hand in My Pocket Head over Feet אלאניס
מבוא ליסודות ההבי מטאל מתוצרת בריטניה. גם השם "שבת שחורה" הקשור לפולחן השטן, הוא חלק מהנרטיב שהוביל את הגל, ובלאק סבאת' היא אחד האבות-חלוצים המייסדים של הז'אנר, יודו כל החבורות המושפעות מאיירון מיידן דרך מטאליקה, סלייר, נירוונה, ג'ודס פריסט. מגזין
זו אחת הקופסאות היותר מרתקות-חשובות של המוסיקה מג'מייקה על כל התת-ז'אנרים שלה – סקה, רוק סטדי, דאנס הול, דאב וראגה. למעשה, ההסטוריה של המוסיקה הג'מייקנית, 95 שירים בארבעה דיסקים ומבחר נדיר מה- Folkes Brothers של 1958 עם השיר ‘Oh Carolina’,
שומעים את הטון של "לונדונרי אייר", ומבינים שזה סקסופון טנור מעולם אחר. איך לתאר את הצליל של בן וובסטר בטנור סקסופון? חם, אפוף אווירה רומנטית. מאוד Mellow. סקסופון ששר. מה שבטוח שבטון הבשרני של וובסטר קשה לטעות. הקלטה ממופע חי
יש אלבומים שאני אוהב להשאיר באיזו פינה. אני מדבר על אלבום יפהפה של הלהקה, שהוגדרה "להקת רוק בריטית פרוגרסיבית". Breakfast In America של סופרטרמפ היה אחד התקליטים הכי מנוגנים על הפטיפון שלי, כשיצא בסוף השבעים. יש שהגדירוהו "רוק מתקדם". לי הוא
רבים מחשיבים את ריי בראון (1926-2002) לגדול נגני הבס של כל הזמנים. החזרה לאלבומיו, נדמה לי, היא חובה לכל שוחרי הקונטרבס בפרט ולאוהבי הג'אז בכלל. בראון שנפטר ב-2002 השאיר סדרת אלבומים תחת Some of My Best Friends Are. כל אלבום
נדמה שזה האוסף האולטימטיבי של ג'ון לנון מקריירת הסולו שלו, אחרי כל האנתולוגיות שהוציאו. אתם לא תגלו מחדש את לנון, אבל התזכורת טובה מכל בחינה. יכולים לשקוע בשירי האווירה המדיטציונים כ – No. 9 Dream. אפשר לרקוד רוקנ'רול נפלא ב
מבקרי המוסיקה הצביעו פה אחד: Sunbather של ההרכב Deafheaven מסאן פרנציסקו הוא האלבום הטוב ביותר לשנת 2013. זו הפעם הראשונה שאלבום המוגדר "מטאל" מגיע למקום הראשון בבחירת המבקרים. לא סתם מטאל אלא black metal, תת-ז'אנר שהוא הפן הקיצוני של ההבי
ברוך השב לדפי ההיסטוריה של הרוק. חיכינו לדיוויד בואי הזה. היפה במוזרותו. דיוויד בואי שכמו עולה-מהדהד מן השבעים, תחילת השמונים, בצליל הרוק-אלקטרוני הזה, מעורר זיכרונות מברלין במשמעות של walking the dead המת המהלך ברחובות העיר הגרמנית בשיר Where Are We
הבוקס טופס – מי שהוגדרה להקת "סול של כחולי העיניים" (להקה לבנה שמבצעת סול שחור) בלהיטה הגדול ביותר. אלקס צ'ילטון סולנה של הלהקה נפטר לפני שלוש שנים מהתקף לב קרא עוד
בטח שאני מכניס את האלבום הזה למאה הגדולים ברוק. אולי אף – אחד מהעשרה שיסעו איתי לאי בודד. Wish You Were Here שיצא ב-1975 הוא התשיעי של פינק פלויד, הרכב הפרוגרסיב רוק הבריטי. האלבום התמקד בנושאים של ניכור, תעשיית המוסיקה והתמוטטותו הנפשית של
יש עוד משהו שלא אמרנו על אבבא? מה שכחנו? למי שאינו בטוח שאין לו משהו מאבבא שינסה את ה – Essential. האם האוסף הזה שונה מה – Definitive? מ-אבבא גולד? האם זהו המושלם בהחלט? בקומוניקט שהגיע מדברים גם על ה
הדיוות האמריקניות מדברות על עצמן כ..על דיוות. תקשיבו להן. הן אגב, מהיחידות שמותר להן. תקשיבו לאלו פסגות לוקחות ויטני יוסטון ומרי ג'יי בליג' עם Ain't No Way . דיווה טינה טרנר, אלטון ג'ון ושר לוקחים את Proud Mary של קרידנס קלירווטר
עכשיו כשאני שומע את Dazed And Confused , אני משוכנע שלד זפלין היא באמת אחת הלהקות המדהימות לתקופתה. קרא עוד
לד זפלינסטים מושבעים ישאלו מה קרה באוסף הזה ל – Ramble On , ל – Heartbreaker . מבחינתם – פשע. אבל בשביל Babe I'm Gonna Leave You כדאי להגיע גם לכאן. אלה המכונים die-hard Zeppelin, יחייכו לעצמם תוך תמיהה כמה כמה
התערובת הזו של סול מיוסיק עם בלוז וג’אז היא שמאפיינת את ואן מוריסון של תחילת השבעים, משהו שהוא ספג בילדותו האירית עמוק עמוק. מישהו כתב שלהאזין לאלבום הזה – זה כמו לחתום את דרכונך לפני שאתה נכנס למדינת המוסיקה של
אני אוהב לחזור לרולינג סטונס, כי האבנים המתגלגלות ממשיכות להתגלגל מאז המפגש הראשון והמפעים איתם אי שם בשישים, שעד היום נחשב בעיני הרוק האותנטי המהפכני בחיבור בין בין מוסיקה שחורה ללבנה (*). הפעם מחוגי השעון זזים אחורה ל-1978, עיצומה של מהפכת הפאנק. מהדורת
"הדלתה של המיסיסיפי נצנצה/כמו גיטרה לאומית/עוקב אחרי הנהר/במורדות הכביש הראשי/לאורך מסלול מלחמת האזרחים/נוסע לגרייסלנד/גרייסלנד/בממפיס טנסי" זה אוסף שמונח על שידה ליד מיטתי. אני לא יכול בלי פול סיימון פעמיים בשנה לפחות. לפעמים יותר. הוא מחזיר אותי למחוזות שאני מתגעגע שוב
חמש שנים אחרי מותו מהתקף לב של האח מוריס גיב, הצליל הייחודי של להקת האחים ממשיך לדלג על מחסומי הזמן. היום אפשר לסכם כבר דרך מזהירה של 7 אלבומי פלטינה, 8 גראמיז, מקום שמור היטב בהיכל התהילה של הרוקנ'רול האמריקני,
אז כבר מדברים על הדור החדש של סינגר סונגרייטריות – אמי וויינהאוז, קייט נאש וגם אדל. משהו משותף? משהו. הקול של אדל מזכיר מאוד את הקול של וויינהאוז במיוחד בשיר כ- Cold Shoulder אבל לא נראה שיש כאן יותר מאשר
