לו ריד, בעלה, עלה בסוף הערב, מבויש משהו, והצטרף אליה. למעשה – הפשיר אווירת הניכור של מופע האוונגרד של לורי אנדרסון, סטורי-טלרית, אמנית מיצג, שנוגעת במלחמה, בקיום האנושי, בחברה צרכנית ריקנית. הערב שנקרא "הומלנד" מחבר בין שירה לדיבור (לעיתים קולה
מתיישב בחור בן 27 על הבמה, מכוון גיטרה 7 מיתרים, ומרגע שהאצבעות מתחילות לפרוט, קורה משהו טוטאלי שהוא כמעט מעבר למה שאנחנו מגדירים יכולת אנושית. אני לא מדבר על וירטואוזיות בפריטה, אני מדבר על נגינה תחושתית, מלאת הבעה תרתי משמע
ההפקה המוסיקלית של אייל מזיג, הסולואים של דור אלגזי, הנוכחות הנסערת של שחר נהרי, החיוניות של רועי לביא מצליחים לייצר מופע רוק טוב בסוגו, באמת להקה מתובלנת היטב , אולי יותר מדי, שהמגרעת שלה היא בסחף הרגשי שלא ממש גורם
יוני בלוך השתתף בעבר בפסטיבל הפסנתר מארח. הוחא אירח את ערן צור, הוא ניהל מוסיקלית את הפקת המקור, "8 שנים, 8 נשים", וגם שיתף פעולה עם עברי לידר. הפעם חוזר בלוך לפסטיבל מלווה בטייפ קסטות. מה פתאום טייפ קסטות? על כך בראיון.
האופנאי יובל כספין מתרגש. לראשונה התקבל כזמר לפסטיבל יוקרתי כמו "הפסנתר מארח". כספין בחר להקדיש למיטב תוכנית לשירי משוררות ישראליות, בהן תרצה אתר, רחל, לאה גולדברג, נורית זרחי, יונה וולך, מרים ילן שטקליס ונעמי שמר.
גילוי נאות: יש לי חולשה מיוחדת למארינה. ולא רק משום שהיא זמרת – לא איכפת לי לחזור על הסופרלטיב -שכמוה לא נולדה כאן בעשר השנים האחרונות, אלא משום שהיא נפלאה בכל מובן אנושי. אחת שגם אחרי ההצלחה הגדולה נשארה מארינה
יונתן רזאל מגיש בפסטיבל הפסנתר מארח 2008 מופע המאזכר את מקורות יצירתו כפסנתרן קלאסי. דואט עם הפסנתר וגם אורח – מאיר בנאי. בשיחה איתו מנסה רזאל להבהיר את הקו שינחה אותו בפסטיבל. פסטיבל הפסנתר מארח 2008
אמילי קרפל המנומשת בשיחה מיוחדת לאתר זה על המעבר שלה מאלבום פופ קצבי לעדת הפסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. על פסטיבל הפסנתר מארח 2008
יהונתן גפן ודניאל סלומון חברו די במפתיע להגיש מופע משותף בפסטיבל הפסנתר מארח 2008 ומדגימים את אחד הקטעים בערב – חיבור בין "רבות הדרכים" ל"לא הבטחתי לך גן של שושנים". עוד בהופעות ההדגמה – אמילי קרפל שרה את "טיפה" בצורה
הגרובטרון זה הכישרון לנער שירים מהפתוס שלהם, להתיר אותם מהמיתוס של השירון – לאו דווקא בהיבט של גרוב אופנתי – אלא גם באקלקטיות סגנונית שיש בה פתיחות והומור ואף ביקורתיות על מה רצינו שיהיה פה ומה נהייה הגרובטרון – ההופעה
קצת מפתיע לגלות המון מעריצות בנות 15-16 בערב שלו, מהסוג שהיו מוטרפות פעם על אביב גפן. שרות את השירים מילה במילה. אני לא חושב שעברי לידר משדר סוג של פופ שפונה לקהל פופטיפשעשרה. התכנים בדיסק החדש אינם בדיוק הקלילות הפשטנית,
לא ספרתי כמה פעמים הייתי בהופעות של מרסדס סוסה. היא עדיין סוסה הגדולה, מסוג הזמרות הנדירות שמרגע שהיא מתיישבת לשיר אתה מתחבר גם בלי להבין מילה. הטון העמוק הזה שמצליח להעביר את הכאב והיגון שבשירתה כשהיא שרה "לבכות לך" של
צלילי שורו מרעננים בארבעים מעלות בצלשל חמישה חבר'ה שמתענגים על נגינת מוסיקה ברזילאית. נגינה קולחת, פשוטה ונעדרת יומרות שהביאה את הבריזה החמימה והידידותית המנשבת במפרשי ההרכב הידידותי לאוזן המתפנקת. איזי ליסנינג? – גם, אבל לא מהסוג שחולף ליד האוזן. שוריקו
נדיר לשמוע קולות כמו של תרזה סלגיירו Teresa Salgueiro ניקיון עילאי, קול סופרן קטיפתי נוגע בשמיים. הליווי הוא של גיטרות קלאסיות, גם סינתיסייזר. "מדרדאוס" – אם האלהים" הוא שמו של מנזר שבו עשתה הלהקה חזרות, והגם שהחומרים אינם מוסיקה דתית, הרוח שמנשבת
הקומדיה בבימויו של ג'ייסון רייטמן הולידה פסקול שירים באוריינטציה של בלדות אמריקניות וגרסאות שונות לקלסיקות. ה – Sonic Youth מציעים גרסת אמביינט הזויה ל"סופרסטאר" של הקרפנטרס שמישהו כינה פאז-פולק.
חידוש דאנס אלקטרוני ללהיטה המוכר של פרנס גל מהשמונים. ואכן – מחדשת, אבל אינה מתכחשת ללהיט ההוא. הקצב והאלקטרוניקה משדרגים.
גואטה הוא מגה מפיק דאנס, שכמעט כל מה שהוא עושה הופך ללהיט מזהב או מפלטינה. אין לי נתונים על ההצלחה של הלהיט הזה, שמשדר פשטנות פופית קצבית סוערת וסוחפת. לא הרבה מעבר.
יצוא ישראלי מוצלח מאוד בתחום הדאנס טראנס כאן בגרסה מוצלחת ללהיט של ,White Stripes שהצרפתים מאוד אהבו. מתחיל בלופ גיטרה, ממשיך ליופי של בס ליין, קצב הקשה מטרונומי – ללא פשרות. סוחף.
זמר ומפיק בריטי שהשתלב בתעשייה האמריקנית בלהיט קצבי מעובד יפה במעבר מגיטרות לכמעט אקפלה בסיום. שחור ומאוד מוזהב, והצרפתים רוקדים את זה הרבה.
איך להתווכח עם הדבר הכי חם בסצינה ההיפ הופית. לא רק שאני לא מתווכח. ליל וויין הרוויח הכל ביושר כולל פרס האם.וי.ווי לז'אנר הזה. . היפ הופ כזה "ברייקי" שמשתמש יפה בפלאי הטכנולוגיה, ברייקביט, סינתוזי קול, הרמוניות קוליות.
מה יש פה היפ הופ? הראפר פלו רידה שר "לו, לו, לו", מתכון גרוב שעושה טוב בעיקר לרגליים. הראש יכול לנוח. נמוך אבל חמוד.
טימבאלנד כבר שיחק אותה עם החבר'ה האלה עם הלהיט הכי מורד בכל הזמנים Apoligize, וזה הסינגל השני. להקת בנים, סחף רגשני, קצב ומנגינה שלוקחים אל המקומות הנכונים של הטיאייג'רז שכנראה עסוקים גם ברגעים אלה להוריד. ששוב שיחק אותה, הטימבאלנד. להיט.
עוד איימי ווינהאוז? קול בתולי שפתאום מקבל בשר ריתם נ' בלוזי. שום דבר לא מתוק בי, שרה גבריאלה, אז יש בזה משהו מתוק אבל מתוק מזן משובח. מאוד מיוחד, השיר הזה.
דאפי מביאה משב רוח חמים מסוף השישים, תחילת השבעים. הוא להיט סול במלוא מובן המילה. וכמו אצל מיקה, גם כאן יופי של חזרה לשורשי הפופ הריתם נ' בלוזי.
מיקה הוא אחד הדברים הטובים שקרו לרוק בשנתיים האחרונות. הסינגל ה-6 (!) מאלבומו מראה בפעם המי יודע כמה, שלפני ההפקות צריכים מוסיקה, ומיקה מחזיר לפופ את המהות שלו. כאן בעיבוד מצוין לקולות.
גרסה ללהיט מאלבומה האחרון של הרכב ההפקה שלה Freemasons שמכוון את קיילי ישירות לדאנס פלור. עושה לרגליים יותר מאשר לנשמה. והסאונד – חבל"ז.
מהאלבום Doll Domination, מתוכנתות החתלתולות, קצב רצחני , צעקה ברקע. מה קרה? עברייניות ריתם נ' בלוז. מסחריות מפחידה.
איש הבלאק אייד פיז אינו מפספס גם הפעם – להיט גרוב פאנקי נהדר מאלבום הסולו שלו. הרטברייקר אמיתי.
תוכנית האמריקן איידול 2007 סיפקה עוד זמרת ריתם נ' בלוז לבלדות מלנכוליה, קול שנמתח את קצה המנעד, וכשמצטרף סטאר ריתם נ' בלוז כבראון – נולד שיר עם סחף רגשי ענק.
