וידאו

ג'ייסון מראז, סינגר סונגרייטר  ידידותי, מחניף, מחבק. בקלילות המאוד נסבלת שלו, מגיש את הסיפור שלו עם המון תשוקה והבעה אישית, וכאן עם אלמנט של של מוסיקה אפרו-קאריבית שמתקרב לרגאיי. ג'ייסון מראז ason Mraz – We Sing, We Dance, We Steal

מהאלבום הרביעי שלה.  פופ הרמוני מזן משובח. הסינגל השני מהאלבום המדובר. בריאן אינו היה פה.

ריהאנה נשמעת כבר כמי שמתוכנתת להצית את הרחבות בעוצמות הקצביות שלה. יש לה את זה. מה עם טיפת נשמה. אבל מי צריך נשמה כשזה אובד על כל החושם.

Ne-Yo הכי קרוב ללהיט השנה. ריתם נ' בלוז מלודי מכניע. לא פלא שהוא היוצר מפיק הכי מחוזר-מבוקש מריהאנה דרך ביונסה ועד סלין דיון. קליט, אנרגתי, גרובי.

שני די ג'אים גרמנים  מההרכב Cascada הפעילו זיקוקין ברחבות. דאנס טרופיקלי מסעיר. אין מה להתווכח. איזה דאנס מסעיר יצא להם.

קאטי פרי Katy Perry – נישקתי נערה. לנשק אותה: רק עשרים ושלוש, ואיזה עוצמות. מה חשובות המילים, תן לקצב למנגינה החדפעמית לעבוד.

דוד ד'אור בא לחגוג את שירת רבים ברידינג 3, אבל הערב הזה לא התיימר להתמקד דווקא בפיוטי הדיסק. האורחים גיוונו. הם הגיעו מהרבה אהבה, ארקדי דוכין שלקח את הציבור ל"מי אוהב אותך" ועד האח והאחות לבית שבת שסחפו עם "בגלל הרוח".

כל המאסטרואים של הבס החשמלי על במה אחת בקונצרט משותף – נשמע משהו שלא ממש אפשר להתחבר אליו בידידותיות יתר. בפועל סטנלי קלארק, מרקוס מילר וויקטור ווטן הגישו מפגן מבריק ששומעים פעם בחיים סטנלי קלארק, מרקוס מילר ויקטור ווטן בהיכל

לא נכון לזהות את הזמרת עדנה גורן עם ג'אז בלבד. הקריירה שלה הביאה אותה אל מחוזות רבים ויפים במה שנקרא היום הזמר הארצישראלי. אבל כשמדובר בג'אז – גם בלי להכתירה בסופרלטיבים של "הראשונה" או "המלכה" – יש לה זכויות רבות

את ההופעה בעיקר ראיתי, כלומר להקה שבאה להתפוצץ, המון אנשים שמסתובבים שם על הבמה, קהל שבא להשתלב ולהשתלהב בתוכנית, נלהב, מחומם. מותנע. רק תן להם ת'דלק המתאים, ילכו איתך עד הסוף. והסוף הגיע משהו בסביבות שתיים בלילה לפני הזזת המחוגים

שני בחורים נחמדים, נדמה לי קצת ביישנים, עולים לבמה לנגן צלילים שמיימיים ולהוסיף קולות. שהאלקטרוניקה תעבוד במקומם. גם הקהל שהגיע להאנגר ( Air סולד אאוט?!) היה מסוקרן ומנומס לקראת הצמד הרוק-אלקטרוני Air. הכל היה שם קצת יותר מדי מנומס, אפילו

לקח לי כמה דקות לקלוט  שזה הוא שם על הבמה, בנאדם שחלמתי לראות מגיל 14, זה שאחראי למוסיקה ששינתה את הנעורים שלי. זו התרגשות שקשה לתאר במילים גם אם אתה לא מסוג המעריצים המוטרפים. לראות מקרטני כמעט שלוש שעות זה

אני לא יודע איזה מספר הרכב של דם יזע ודמעות עלה לבמת היכל התרבות. התחלופה בלהקה הזו מאז סוף השישים היא אדירה, אבל לשמוע את God Bless מזמר שמתקרב לדיוויד קלייטון תומאס – זה עדיין ריגוש שאין לו תחליף. על

לפני הדיסק, קפצתי ל"בארבי", הופעת השקה. אווירה באר שבעית. צחי אלוש, רועי בר שדה ועידו אוחיון הגיעו לתל-אביב מבאר שבע ומיתר. יש כאן להקת טובה, נגנים שעולים במיומנות על במת הרוק המקומית. סולן בעל נוכחות שצריך ללמוד לשחק אותה פחות

היא חוששת מהמושג "קאמבאק", אבל הרפרטואר באלבום/הופעה החדשים הוא בהחלט סוג של comeback, לפי פירוש המילוני – "הופעה מחודשת" – כל השירים הישנים שלה חוזרים בהקלטה מחודשת, אבל אחרי ההופעה באמפי וואהל אפשר לומר: זוהי רותי נבון הישנה, הטובה והמציתה על האלבום

באתי להשקת "שוברת שתיקה"של מאיה בוסקילה  אחרי שהאזנתי להאלבום החדש שלה. הערב תוכנן בקונספט נוטף סקס, גם הקליפים שהוקרנו, גם ההופעה הרוטטת שלה. כמו אמרו לה: יש לך עוד משהו להראות פרט לקול ענק. על השקת שוברת שתיקה של מאיה

פול מקרטני לא נכנע ללחצי ארגונים פלשתינאים ופרו פלשתינאים לבטל הופעתו בישראל ושולח דש מצולם למערציו בארץ . בפארק הירקון מתחילים לבנות את הבמה הגדולה ביותר שנראתה אי-פעם במופע רוק בישראל. דש מפול מקרטני

קרלה בליי משתייכת לקבוצת העילית של מלחיני הג'אז בני זמננו, בעלת אמירה מקורית, כתיבה מיוחדת ומעניינת ונגינת פסנתר המתבססת על ריכוז מוסיקלי שאינו מאבד מעוצמתו בכל מהלך ההופעה על הופעת קרלה בליי והאקורדים האבודים

שולי רנד הוא אירוע. סוג של קאלט. הלחץ על ערב ההשקה (למוזמנים) הביא לפתיחת הצגה נוספת בצוותא, שעתיים מוקדם יותר. לפי הרכב המוזמנים יכולת להבין את הסיפור: הגיעו אנשי תיאטרון, מוסיקה וכמובן בני הציבור אליו הוא משתייך היום כחוזר בתשובה.

גילאן וסגול כהה הגיעו להצדיק את המותג. שחזור הפורמט מהשבעים. הקהל מגיע מצויד היטב בכל מה שהמותג והמיתוס משדרים ובכל הדרישות ללהיטים הגדולים. עוד לפני שאיאן גילאן לקח מיקרופון היה מישהו לידי שצעק "סמוק און דה ווטר".  על ההופעה של

קוטון כבר לא שר. הוא מסתפק בנגינה. כששומעים את הקול המחוספס מבינים למה. אבל מבחינתי – עצם נוכחותו על הבמה כבר העבירה צמרור. את הדינמיקה של ההופעה הוא השאיר ל- Super Harp ורק קוטון יודע להתאים לעצמו נגנים כאלה. כמה טוב

המסורת כבר מנצחת. ברקלי, מוסד מוסיקה אמריקאי עתיר מוניטין, מאחד כוחות עם "רימון". נציגות של תלמידים ומורים מגיעה מבוסטון להתארח לסדנאות וקונצרט מורים, מוסיקאים, זמרים ובתוכם זמר ששמעתי גם בשנה שעברה – דניס מונטגומרי (Dennis Montgomery) על המפגש ברקלי רימון

התכנסנו בבר קטן ואפלולי של האוזן השלישית בקינג ג'ורג' בת"א לפנות ערב לשמוע את מי שפעם, לפני איזה שלוש שנים, נכנסה לכל סלון  עם הראל סקעת והראל מויאל, שהתחילו במירוץ הרבה לפניה. אנחנו בפרזנטציה לאלבום הראשון שלה שיוצא סוף סוף. אווירה

את קורט אלינג סימנתי במסגרת רשימת המאסטים ברשימת מופעי החו"ל בפסטיבל הג'אז. א. מפני שגישתו לשירת ג'אז מרתקת אותי. ב. משום שאני משתדל לא להחמיץ זמר ג'אז אמריקני מהשורה הראשונה. וג. כי סקרן אותי להיפגש איתו. כאן זה ראיון וידאו

שמורת טבע, יין ישן נושן שמשתבח עם השנים. אלה דברים ששמעתי על אורגון אחרי הערב שלה בין המכולות בנמל. אורגון היא מסגרת של יוצרים ונגנים שעושים שימוש בכל מה שהם יודעים, באופן שהתוצאה היא טווח רחב מאוד של סגנונות המתלכדים

במסגרת מפגש המורים ברקלי/רימון בפסטיבל הג'אז בנמל אילת הופיעו שתי זמרות, ורד דקל המצוינת ואיריס פורטוגלי ששרה לראשונה הכי זמרת ג'אז ששמעתי אותה. שתיהן שדרגו את רמת המפגש בין המורים. על מפגש המורים ברקלי/רימון

אבי ליבוביץ' לקח את פורמט הביג בנד כדי להראות איפה הראש המוסיקלי שלו נמצא היום, והוא נמצא במקום טוב. אם הרכב ביג בנד ישראלי – זה ליבוביץ' והאורקסטרה. בואו נאמר: סוף סוף דיסק ביג בנד מקומי שראוי ליצוא. על אבי ליבוביץ'

מנין הוא מוציא את הצלילים האלה? את השאלה הזו שמעתי מיותר משלושה שהגיעו לשמוע בחור קולומביאני, שהיית יכול להגיד עליו הכל, פרט לכך שהוא מנגן ג'אז ועוד בנבל. על נגינת הנבל הקולומביאני של אדמר קסטניידנה

אוהבי ג'אז בדם הגיעו לפסטיבל כדי לקבל את מייק סטרן מארח את ריצ'רד בונה כמתאבן נפלא לפתיחה. הרבה אנרגיה נשפכה במפגש הזה. על המופע של מיק סטרן וריצ'ארד בונה