חתיכת נוסטלגיה. לשמוע חמישים זמרות ג'אז בין השנים 1940 עד 1953, בסמול באנדס, בביג באנדס. כינו אותן אז "ציפורי לילה". כל זמרת מיוצגת בשיר אחד. בגלל איכות ההקלטות, ואולי גם העיבודים, יש הרגשה שכולן נשמעות אותו הדבר, גם הולידיי ופיצ'גראלד
בן וובסטר (1909-1973) נחשב לאחד משלושת הטנוריסטים הגדולים בג'אז יחד עם קולמן הןקינס ולסטר יאנג, בעל מגוון טונים מהקשיחים ביותר ועד המעודנים (בבלדות) החמים והרונמנטים ביותר. השם "ג'נטל" מאוד הולם את 8 הקטעים באלבום שהוקלט בנובמבר 1972, כשנה לפני מותו
אני אוהב את ההרכב הזה של היידן, כל עוד העיבודים של אלן ברודבנט, הפסנתרן, אינם מערבבים כלימיתר סימפוניים, ובדיסק הזה כמו שאומרים _ שני קווים מקבילים שאינם נפגשים ג'אז וקלאסי, וההעדפה שלי נופלת על פיור ג'אז "בלוז השיבה הביתה" של
מקלפלין הזמין חברים לנגן ברוח האקספרימנטים בהם התנסה בעבר. "דג'אנגו" הוא דואט חשמלי נהדר בין מקלפלין לג'ף בק שמתחיל כבלוז ומתחלף לפיוז'ן קשיח. ג'ואי פרנצ'סקו מצטרף באורגן המונד וירטואוזי בקטע "טלוניוס מלודיוס" ובחצוצרה ב"אין חזרה", פאנקי סטייל מיילס דיוויס. פאקו
תקשיבו ל"צריכים שניים לטנגו" כדי להבין שלואיס ארמסטורנג (1900-1971) שיחק אותה גם בשירה. וזהו בדיוק האלבום הזה, 18 שירים שכולם ארמסטרונג הזמר והחצוצרן ולא להיפך. ההקלטות שהתרחשו בין 1949 ל- 1953 בניו-יורק, מוצאות את סצ'מו בשיאו כזמר, בעיבודים יוצאים מהכלל בדרך
אוואנס משלב פנדר רודס חשמלי ופסנתר אקוסטי בליווי תזמורת. אוואנס מתמסר למוסיקה מלודית, בהרמוניה משתפכת. כמו מנגן פסי-קול. נגינתו בפנדר עדינה ורגשנית לא פחות מהפסנתר האקוסטי. מתרפק בתחושות רומנטיות גואות. להתאהב בקטע שנקרא SOIREE. את "דולפין", סגנון בוסה, הוא מגיש
סלט מקורי עם הרבה רטבים, מסווינג עד רגאיי ואוונגרד. האנסמבל הותיק, עם לסטר בואי ורוסקו מיטשל בכלי נשיפה, מאלאצ'י פאבורס בבס ודון מוי בתופים, מנגן ספקטרום רחב של ג'אז. מצד אחד – האוונגרד ב"פרידה מג'אמייקה", מצד אחר – סווינג ולבלוז
זה שג'קי טראסון, מישל פטרוצ'יאני, רישאר גליאנו והזמרת דיאן ריבס, הצטרפו לאזנבור לא הופך את השנסונר לזמר ג'אז. בכל זאת, יש משהו בפרייזינג של אזנבור שלא עומד בקונטרסט לעיבוד ג'אז, במיוחד תזמורי ביג באנד כבשיר MES EMMERDES. הגיל נותן אותותיו
ביל פריזל (יליד בלטימור, 1951) הוא אחד הגיטריסטים היותר מיוחדים בסצינת הג'אז, בעל יריעה סגנונית רחבה ונגינה נדירה במבניה, בטכניקה. הביצועים שלו מזכירים לעיתים אילתורים בסקסופון. הוא משלב קאונטרי, בלוז ורוק בסאונד ששייך רק לו, לירי, מלודי, לעיתים אוונגרדי. כאן פריזל
בתוך עטיפת הדיסק מדברים העורכים אבינועם קוניבסקי ושרה שמר על "פרשיית האהבים" של פריס עם הג'אז מאז שלהי מלחמת העולם השניה. היו נגני ג'אז שהגיעו מארה"ב לפריס ואימצו את השנסון האמריקאי, חלקם יצרו סצינת ג'אז מאוד תוססת בעיר. אלא מה:
צ'ארלס לוייד, 68, אחרי כול השנים והאלבומים וההתנסויות והג'אז המסורתי, לוקח את הסקסופונים (טנור, אלט) שלו לעוד התנסות – עם שני שני פרקשוניסטים ומתופפים, המתופף אריק הרלנד ונגן הטבלה המהולל, זקיר חוסיין (מגדולי נגני הטבלה בעולם, מוכר בזכות שיתופי הפעולה
החצוצרן רוי הרגרוב חוזר אחרי 10 שנים למסגרת קווינטט, בתזמורים עשירים, בקו מלודי, בצליל משוייף היטב, במוסיקה שזורמת באפ טמפו. כמה מפתיע: החצוצרן שבדרך כלל מספק חידושים בתחום הסול, הפאנק וההיפ הופ הולך על ג'אז אקוסטי עשיר וסווינגי. הדמוקרטיה שרתה
בחמש עשרה השנים האחרונות, אנואר בראהם נגן העוד הטוניסאי יוצר מוסיקה שהיא גשר אמיתי בין מזרח למערב במסגרת חברת הג'אז האקסקלוסיבית ECM. אפשר להזכיר את שיתופי הפעולה (הנפרדים) שלו עם הסקסופוניסטים ג'ון סורמן ויאן גרברק. בחדש, בראהם הולך על מוסיקת
יש לה לדיאנה קראל אלט נמוך ואינטימי שמתאים לאווירת האיזי ליסנינג של האלבום, שרובו מכיל בלדות רומנטיות. קראל נשמעת מיושנת משהו בעיבודיו התזמורתיים של קלאוס אוגרמן, אבל הביצועים שלה ל"לאב לטרס" "אולי תהיה שם", "הלילה שכינינו אותו יום", "לרקוד בחשכה"
אלבומי דואט בג'אז עלולים להיות מינימליסטים ומשעממים. לא המקרה הזה. קני בארון בפסנתר ורגינה קרטר בכינור יצרו אלבום מגוון, רב-פנים. הם פותחים בקטע הלטיני "רכות כזריחת השמש" ועוברי לגירסה ל FRAGIL – של סטינג. אלה המתאבנים לפני מנות עיקריות כ"מיסטריוסו"
מה עושים עם ג'אז פיוז'ן מהשבעים? את המתופף בילי קובהם שמענו ב"ארט אופ 4" בזמנו בפסטיבל הים האדום באילת, בג'אז סטנדרט'ס סולידי. האוסף מראה מה עשו השנים למתופף: פעם הוא היה פיוז'ניסט נוקשה, נועז ומרתק. הדיסק הכפול מכיל קטעים מ-8
כשהם מושפעים מהגורו של הביבופ, נותנים פה כולם ביצועי ליגת על. דיזי גילספי – חצוצרה, שירה יחד עם דנילו פרז בפסנתר, ג'ורג' מראז בבס, לואיס נש בתופים, קני וושינגטון תופים. ההקלטה החיה נערכה במועדון הבלו נוט בניו-יורק בין ה-23 ל-25
ווסלטופט הנורבגי הוא ג'אזיסט ורסטילי, מנהל דיאלוג עם מסורות נורדיות ומחפש מהלכים לג'אז, מתחבר לאמביינט ולהאוז. שני הקטעים הראשונים הארוכים הם תבשיל של מקצב, אלקטרוניקה והאוז, סיפמול מיקצבים גם בהשתתפות נגנים בשר ושם. המוסיקה היא מיקס יפהפה, בסימפולים בנגינת קלידים,
איש גמלוני משהו, מנגן באקורדיון, בלי מניירה אחת של כוכב, מאחוריו נגני מיתר מופלאים. והוא מנגן את המוסיקה שהוא עף איתה – מוסיקה של פיאצולה לאקורדיאון, בנדוניאון, פסנתר ותזמורת מיתרים. לא מזמן ראינו את רישאר גליאנו בארץ עם התזמורת הקיבוצית.
יש לי סנטימנט מיוחד לתקליט שיצא ב-1966. זה אחד מאלבומי הויניל שנשמרים בספרייתי בדחילו. שיפרין הקים כאן גשר האולטימטיבי בין ג'ז וקלאסיקה. שיפרין מזוהה יותר כמלחין ומעבד לסרטים, פחות כמוסיקאי באוריינטציה קלאסית. המיזוג הוא מהטובים והמרגשים ששמענו. גרם ריצ'ארדסון נפלא בחליל ב"בצילה
הדיסק יצא ב-1994, והוחזר בצדק למדפים. טרנר ושול מנגנים טנור סקסופון כל אחד בסגנונו, ובלי להאפיל זה על זה. הצליל של שול עמוק ואפל יותר, מזכיר את הצבע בן וובסטר. טרנר מוציא טונים יותר גבוהים. השנים ניגנו כמעט ללא חזרות,
אווירת אחרי-חצות נינוחה ומלטפת אופפת את אסופת הקטעים של הזמרת בעלת הקול הקטיפתי. ג'וני מנדל שעל העיבודים עלה על מסלול הג'אז השקט, בעיקר בלדות סטנדרטס, והעיבודים הם מופת של עידון והתחשבות בקול הרך והנוגה. גם כשהורן מגבירה קצב, במסגרת טריו, זה
רק בג'אז, חבורת סופרסטארים משאירה האגואים מאחורי דלת האולפן. בנבחרת האול סטארס של מייקל ברייקר, שמנגן טנור סקסופון נמצאים לא פחות מהרבי הנקוק בפסנתר, פט מת'יני בגיטרה, צ'ארלי היידן בבס, ג'ק דג'ונט בתופים וגם ג'יימס טיילור הותיק שנותן קולו בשני
מרקוס מילר, נגן בס ענק, ייצר קשת מרהיבה של צבעים מג'אז, פאנקי וסול. מילר עובד על סטנדרטי ג'אז בשיטתו. את LOONIE'S LAMENT של קולטריין הא לקח למגרש שלו בעיבוד היפהופ גרובי מצויין. ברנפורד מרסליס בסקסופון, יוברט לוס בחליל, קני גארט
קליאו ליין, טווח רגשי וקולי מרגש, עשתה לעצמה תוכנית כבקשתה עם שיריה האהובים כ"דה סאמרס נוז", "פילינגס", "סנד אין דה קלאונס", "רחובות לונדון", "ג'אסט דה וויי יו אר", "קילינג מי סופטלי", "אם" ואחרים. ליין לוקחת כל שיר אל חלקתה האינטימית,
פרידמן, מתופף, פרקשוניסט, עושה ג'אז ורסטילי, מיוחד ומרתק במגוון קצביו, במסגרת הטריו שכולל את ג'ייסון לינדר (שניגן עם רוי היינס) ועם נגן הבס המצוין עומר אביטל (ג'ושוע רדמן, בראד מלדאו). פרידמן, יליד ניו-יורק, תלמידו של מקס רוץ', רץ עם השלשייה
מי היה מעז ב-1957 להעלות רעיון לחקות קולית את התזמורת של קאונט בייסי? עובדה זה קרה. לפני 44 שנה התקליט הזה נחשב אטרקציה. היום אחרי שהמוסיקה עברה עריכה דיגיטאלית, אפשר להבין שמנהטן טרנספר לא המציאו שומדבר. העיבודים, החיבור הקולי זה
האיטלקי אנריקו פייראנונזי שתה בצמא את ביל אוואנס, לקח לא מעט ממקוי טיינר, ופיתח סגנון משלו. כמעט כל חדש שלו הוא התרפקות על ג'ז מלודי, מוסיקה לירית נוגעת ומגעת. מאלתר ברגישות. בטריו העכשווי שלו נמצאים קלרניטן נפלא כגבריאל מיראבסי והקונטרבסיסט,
דיסק מספר אחד מההקלטות של גאון הפסנתר בצ'פל סטודיוס, לונדון 1971. פיאנו סולו של חמישה כוכבים, שעבר עריכה דיגיטלית. מונק מנגן בקצב את "טרינקל טרינקל", את BLUE SPHERE. הוא מהורהר ורומנטי ב "DARN THAT DREAM" וב"פגשי אותי הלילה בארץ החלומות".
