דוברים צרפתית? צרפתית קלה. כמה משפטים-מילים? גם אם לא – להקשיב לאדית פיאף זה "להבין צרפתית" בלי לדעת ממש על מה היא שרה. בקול הזה יש די והותר תשוקה כדי לבטל מגבלות הבנת השפה. הטון האירוני. הכאב, עוצמות שמגיעות מהחיים
הילדה הכי יפה בגן היא בצרפתית הילדה הכי יפה בעולם. גדלה מאז נולדה ב-1978 ב"הכבש בשישה עשר". בקליפ זו הרקדנית הותיקה רנה שיינפלד, שמציגה יום בחייה של ציירת ותיקה שמתכוננת לתערוכה חשובה. בראי הסיפור מתגלים רגעים מעברה של הציירת, ונשזרים
רבים רואים ב"אמסטרדם" – שירו הגדול ביותר של ז'אק ברל. ברל כתב את השיר כמלודרמה מלנכולית המתפתחת לשיא על מציאות מכוערת של מלחים שיכורים מחורמנים וזונות בחופשה בחוף של אמסטרדם ברגעי השפל הכי גדולים של האדם. ברל מעולם לא הקליט
איך זה שצרפת לא שלחה את קנדג’י שיראק לאירוויזיון? האלבום הזה נשמע יורורפופ הכי עשיר שאפשר לשמוע ולרקוד באלה הלילות. מיהו Kendji Girac? בן 19, הזוכה של "דה וויס" צרפת עונה שלישית. מה זה אומר? שום דבר. הוא אינו נשמע
היא הנציחה כמה מהשירים המוכרים ביותר בצרפת בקריירה מתמשכת של שבעה עשורים, כולל הקלאסיקות "Soul le ciel de Paris" ("מתחת לשמי פריז") ו – " Je hais les dimanches" ("אני שונאת ימי ראשון"). ז'ולייט גרקו, הזמרת הצרפתית, השחקנית, אייקון התרבות
פתאום נוחת שיר בצרפתית של זמרת ישראלית. אין לי מושג מי היא נוי מאירסון, אבל לפי השיר הזה, היא היתה עושה קריירה במצעד הצרפתי של השבעים-שמונים. למעשה – גם היום השיר נשמע פופ בעל פוטנציאל להגיע רחוק. לא חייבים ללמוד
לשמוע את ג'ולייט גרקו זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא
תרבות בתי הקפה בפריז היא תירוץ לאוסף של עבר והווה, של נוסטלגי ועכשווי. של שנסון, ג'אז, צועני. העורכים יצרו תערובת אנינה במיוחד. מצד אחד: "פריז קומבו" הרכב חדש יחסית בסגנון שנסון סווינג ג'אזי עם תבלין צועני א-לה דגנגו ריינהרדט, הזמרת
נדמה שכל מה שיזכרו לו כאן זה השיר "אלין", שהיה חלק ממנה רומנטית בלתי נמנעת של מוסיקה צרפתית בשנות נעורינו שהורכבה מהסלואו הענק – "לעולם לא אעזוב אותך" של ניקול קרואזי, "קילימנג'ארו" של פסקל דאנל ו"אמא אחת" (Une Maman) של לואיג'י. מותו של כריסטוף, זמר הפופ הצרפתי
המוזט הוא הבלוז, הטנגו והג'אז של פריז. תערובת של איטלקי, ארגנטינאי, צועני. המוסיקה האקזוטית מנוגנת כאן ע"י מיטב נגני המוזט העכשויים, ובעיקר האקורדיוניסטים הכי בולטים בעיר. הרעיון צמח לסדרה שהחלה עוד ב-1990, והאוסף הזה מייצג הוא הקלאסיקה של המוסיקה הפריזאית הרומנטית, עם
אני ממשיך לגלות את ז'ילבר בקו. אין זמר כמו ז'ילבר בקו. ללא סתם כינו אותו "זמר 100,000 הוולטים". השירה שלו טעונה ומחשמלת. זמר שדילג על האופנות מאז ראשית הקריירה שלו בשנות החמישים של המאה הקודמת. הייתה לי גם הפריבילגיה לראות
השיר גורם לך לחפש בביוגרפיה של עידן רפאל חביב עדויות למוצאו הצרפתי. עד לכתיבת שורות אלו לא מצאתי. לפי הקומוניקט שנשלח, הלחן לא ידע לקבל טקסט בעברית. זה הרגיש לו שאנסון צרפתי. האמת? גם לי זה מרגיש לגמרי שאנסון צרפתי באוריינטציה הכי
פניה ויופיה הם מעבר להשגה. הנסיון לחבור אליה דומה לאקט של הטלת קוביות. "עוברות שעות שאני מתפלל שהיא תחזור אלי אני רק צל באור הירח אני רק צל באור הירח", משלים סטינג את הזמר הצרפתי גימס. צרפתית היא שפה שמתחברים
למי אין איזו פינה נוסטלגית חמה לכמה זמרי פופ צרפתיים מהשישים שבעים. לפעמים באיזו חתונה עוד שומעים מישל פולנרף, לואיג'י, כריסטוף, ג'ו דאסן. גו' דאסן נשמע לי היום אחרי 23 שירים קול ששווה פה ושם עוד התרפקות, תלוי במצב רוח. אמנם לא ממש צרפתי, אבל
איש קטן בן 89, מסביר מדוע הוא מסתפק בלשיר, ומעדיף לדלג על הצהרות פוליטיות. תנו לשארל אזנבור שעה, והוא יסביר את הסוגיה, אבל אם תלחצו אותו מעט לקיר, הוא יגיד משהו על השואה של עמו, העם הארמני, ויצטער על כך שמדינת
הו אנריקו, כמה הקהל הזה התגעגע אליך? רחוק מן העין, קרוב אל הלב, שזה סולד אאוט, בטח בהיכל התרבות, המעוז הותיק והבטוח. מה חדש אצל אנריקו מסיאס? לא תאמינו: הוא שר ביידיש, כלומר שובר שיניים. יידיש היא עוד שפה כדי לרצות קהל: במהלך
"כחול", האלבום השמיני של קרן אן צבוע בצבעים אפורים עדינים, ממוקד מאוד בטון, בתכנים, באווירה המלנכולית, ידידתה משכבר הימים. זו יחידה מוסיקלית אורגנית, שרה בצרפתית, ממוקמת בסביבה מאוד אישית. אן שרה באיפוק מסוגנן, הפקה אקוסטית קסומה של כלי מיתר.על מה שחולף. האופן
אחרי Bleue, האלבום החדש שלה, התכוננתי למופע "צרפתי" אינטימי בצבעים כחולים. העובדה שהיא בחרה בהרכב 8 כלי מיתר ללא ריתם סקשן יצרה אף היא את הרושם, שקרן אן בחרה ערב כחול עמוק עדין וסולידי. היה כחול וגם עמוק וגם אינטימי, אבל
השיר Aicha יצא במקור בגרסה בצרפתית, שמילותיה נכתבו בידי המוזיקאי הצרפתי-יהודי ז'אן-ז'אק גולדמן, ובהמשך יצא גם בגרסה דו-לשונית צרפתית וערבית, שמילותיה הערביות נכתבו בידי הזמר-יוצר האלג'יראי שב ח'אלד, השר בסגנון ראיי. אינני חסיד של קאברים אלא אם מעניקים לשיר המוכר עומק ופרספקטיבה
חיפשתי דוברי עברית בקהל. האוזן קלטה רק צרפתית. אנחנו בתל-אביב, לא באולימפיה בפריז, אבל מישל פוגאן הרגיש לגמרי פריז. פטפט וחפר בין השירים לשמחת הקהל המפרגן. זה היה מופע לקהילה צרפתית, שחיפשה את השנסונר מפריז בארץ הקודש. הם אפילו שרו
כאשר רישאר גליאנו (67) פגש את אסטור פיאצולה, ענק הטנגו הבינלאומי, הוא קיבל ממנו עצה מצוינת לחיים, בסגנון "כמו שאני המצאתי טנגו ארגנטינאי חדש, תמציא אתה מוזט צרפתי חדש". המוזט בצרפת הוא כמו הבלוז בארצות הברית והטנגו בארגנטינה. ב -30
שאנסון תמיד עשה לי את זה. אני מדבר על הצליל המזוקק הטהור של זמרים וזמרות מספרי סיפורים, ששרים את עצמם בצרפתית, לעיתים אלגנטיים, לעיתים מאוד דרמטיים, ופעמים רבות – רומנטיים. הם שרים בגובה העיניים. סנטימנטליים עד דמעות. דרמטיים עד סערת רגשות. הזמרים הם
ג 'וני האלידיי, שמת בגיל 74, היה במשך שנים הרוקר הגדול של צרפת. במהלך הקריירה שהשתרעה על פני יותר מחצי מאה, הוא הקליט יותר מ -1,000 שירים, מכר יותר מ -110 מיליון אלבומים, והיפע בפני כ-30 מיליון איש, כשליש מאוכלוסיית
אוסף מסוגנן ומופק היטב, נותן למאזינים הצצה לסוג המוזיקה שאפשר למצוא בסצינת הקפה של ראשית שנות האלפיים בשכונת סן ז'רמן דה פרס בפריז. יש כאן לפחות ארבעה שירים שמצדיקים הגעה לדיסק: 'I Feel Blue' של לקשה 'Senor' של "פריז קומבו",
שמה המלא הוא אינגריד אלבריני, בשם במה in-grid, זמרת ורקדנית איטלקייה, שהוציא ב-2003 אלבום מצליח – Tu Es Foutu ("הבטחת לי") שהגיע לראש מצעדי המכירות במדינות רבות בעולם. כאן היא מכסה קלאסיקות צרפתיות בעיבודי אווירה, שחושפים את קולה האמיתי שהוא
הלחישות הזכירו לכם משהו? שארלוט היא בתם של השחקנית והזמרת הבריטית ג'יין בירקין ושל הזמר-יוצר, שחקן והבמאי היהודי-צרפתי סרז' גינסבורג, שנודעו בשיר השערורייתי "Je t'aime… moi non plus", בו נשמעת בירקין כשהיא גונחת ונאנחת בצורה המדמה יחסי מין. גם שארלוט מלחשת בשיר הזה, אבל
שתי מילים: עונג נוסטלגי. תרצו: נוסטלגיה מענגת. בארבע מילים: פסהקול הצרפתי של חיינו. משיר הנושא של "גבר ואשה" עם ניקול קראזי ופייר ברוך" (פרנסיס ליי) דרך "עימנואל" "סיפורה של או" (פייר בשלה) המוכר כאות פתיחת תוכניתו של אלכס אנסקי בגל"צ,
זו אינה המוסיקה הים תיכונית של אולמי השמחות המקומיים. ממש לא. זוהי מוסיקה ים תיכונית לא פרובינציאלית ישראלית אלא אוניברסאלית צרפתית. הזמרת הצרפתייה ג'ולי זנאטי Julie Zenatt מחפשת את זהותה במדינות הים התיכון באלבום שכולו שירים בביצועים של זמרות ים
והרי חדשות הפופ: 1. מאיה אברהם כבר לא בהפרויקט של עידן רייכל. 2. מאיה אברהם הקליטה דואט עם הכוכב הצרפתי הנודע ז'ילבר מונטנייה. 3. גם רביד כחלני בתמונה. ואחרי החדשות, נעבור לביקורת: שיר געגועים ענוג על מה שקרה רגע אחרי
לא בטוח שהזמרת הצרפתיה מנסה להמציא עצמה מחדש. מילן פארמר מתלבטת בין צרפתית לאנגלית, קורצת לחתך רחב של מאזינים בשתי שפות. היא כבר אינה משתפת פעולה עם המפיק והמוסיקאי שעמד מאחורי הצלחותיה – Laurent Boutonnat. אני יכול להבטיח שלא תרגישו
