שאתחיל בשגיאות תחביר והגיון? כן, כן, כתיבת שירים היא לא רק מנגינה וקצב. יש טקסטים שיותר מאשר גורמים לך להרים גבה ולשמוט לסת: "ואני אוהב אותה / גם כשהיא כבר לא אותי" – חשבתי לתקן ל"איתי" אבל בשיר רואי אדם
לא ברור למה השיר הקצבי הזה מתחיל במושג "מונוגמיה". האם זה חלק מהבחירות השגויות ברשימת הוראות ההישרדות העצמיות עליהן שר עירד (שם משפחה?) כמו – "לשמור על עצמך מעצמך", "תחשוב גבוה / תחשוב רחוק" ו"תפסיק לנבור בכאב / הוא לא
בדידות היא חוויה נפשית שכיחה ומוכרת לרובנו. משפיעה גם על היבטים רגשיים וקשורה בעלייה בהתעוררותן של חרדות, מצוקה ומחשבות אובדניות. לא ברור למה לורן פלד תיחם אותה במטפורה עונתית – – "עונת הלבד". מכל מקום השיר עצמו אינו מבהיר מה
"מאה קילומטר"? זה השם שנתנו לשיר. מרחק גדול כשמדובר באהבה שבורה? המטפורה הריקה והמרופטת מעידה על כל התמליל הזה שמכרו לעדן בן זקן. אם מטפורות – אז אומנותית השירים שלה לא שווים הרבה יותר מ"שלושים שקל", הסכום ששילמה על שמלה
כל פעם שהוא משחרר משהו, יש לצפות להפתעה. "Cody LaRae" הוא דמות מהסרט הקרוב של צ'יילדיש גמבינו "Bando Stone & the New World". הוא לקח הפסקה (אולי משירה) וגילה שלמרות שהוא לא יוצר מוזיקה, אף אחד לא מפריע לו שהוא
אסתר (אתי) זך ביטון, הלא היא אישתאר בשם הבמה (קריירה של ארבעה עשורים), מנסה קאמבאק בשיר על "ילד". ניסיתי לפענח מה היא רוצה לספר. משהו שקרה "באמצע מסיבה", הניסיון להילחם בכאב, ולמרות ש"חווינו את הגרוע מכל", "האהבה שבתוכי, שאותה אני
מוראות המלחמה מייצרים גל של שירים. ההשראה נעורה אצל יוצרים רבים שמנסים לתרגם השפעותיה. אביחי הולנדר כתב טקסט לא קוהרנטי המתייחס לעניין הפחד האישי, ומצד שני נותן תקווה אקראית לכלל. זה יותר שיר תקווה מאשר פוסט טראומתי. נכללות בו אמירות
לגעת בכוכבים, לפתוח שער לירח, לחיות את החיים, רק לא להיות לבד. אליאב זוהר מתרפק על המנגינה המקסימה של שמוליק ורועי נויפלד, אב ובנו, ראשים מוסיקליים שמתחברים ללבבות כאילו חד הם. נושבת ממנה רוח של תוגת געגועים ורגש רומנטי מכונן.
ממרום גילו ובגרותו, יוני רכטר שר שיר על מודעות החיים עכשיו מול נעלם העתיד. העכשיו הוא פה איתה עם המוסיקה האהובה, עם השיר שנכתב ומתנגן. המשהו הבטוח שבהישג יד, מחשבה ורגש. מה יהיה עליו בעתיד – מי ידע. הפער בין
מרגי גייס את אגם בוחבוט ל -EP בעברית שלו. למה היא? שיתפי פעולה במוסיקה לא תמיד מתבססים על שיקולים אומנותיים. מכפילים כוחות לקידום שיווקי. לא רק זה: מחברים כוחות של יוצרים כדי לייצר סיעור מוחות שיוליד להיט. הרמתי גבה כשמצאתי
ואלרי חמאתי יודעת מה הסיפור שלה או מה היא רוצה ממנו? ערבבה אותו עם "בדידות", רצתה "לרקוד את הלב" במסיבה, חיכתה לו "בלי אוויר" "בלי סיבה" (?) מה-מי-מו? איך חירטטו לה את הטקסט הסתמי הזה? ואלרי כאן נשמעת כמי שלא
מה השמחה? מה יום מיומיים? ומה מביא את משה פרץ לסחוף את מוקי לחגיגת רגאיי של "מודה אני" דווקא בימים קשים אלה? כידוע, מוֹדֶה אֲנִי היא תפילה קצרה הנאמרת מיד עם השכמת הבוקר, בה מודים לאלוהים על החזרת הנשמה בסיום השינה. עניינה של
אני שולח את שחר אדמוני עם השיר הזה לקבל עזרה נפשית. יש מצב שהיא תגיד, למרות המצוקה – לא תודה. מבחינתי, המוסיקה היא דוקטור. המוסיקה אכן משמשת עיר מקלט לנפשות דואבות, שלא יודעות לתחקר את עצמן – מה בדיוק עובר
יש שאלה באשר לדרישה הדחופה הזו להחזרת החטופים?! הרי היא זועקת גם בלי שנשיר אותה. אבל רואי יפרח מעגן אותה בלחן נוגה מחלחל מתוך תחושה שעוד לא נאמר הכל. כן, מותר להרים גבה. זה קולו הבוגר של בן 16. שירתו
מוטי ביקובסקי משתמש בטבע להביע רגש אישי. שימוש בטבע כדי להמחיש רגש נובע מהמהות של הטבע לשקף מצבים נפשיים כמטפורה. טבע הוא אוניברסלי, מה שמאפשר להתחבר בצורה עמוקה עם התכנים האישיים של השיר. המוסיקה כאן אף מהדקת יותר את האינטרקציה
מדריך הוראות הדרך ששר אהבה שמעיה לילדו כתוב בשפה פואטית ארכאית משהו ומושר במנגינה נוגה בטונים שמשנים מנעד לשירת נשמה. המילים המיליציות מתייפות בזכות המוסיקה. יופיו של השיר בהרמוניה שיש בה מגע של חמלה ונחמה. השיר מתחיל בפריטה ושירה פשוטים
מכלוף נותן למחשבות לרוץ לפניו על הכביש הראשי. מחשבות פוגשות בדרך סערת רגשות. התסריטים שרצים בראש, ממה הוא חושש, מה הוא מבטיח לה. זה שיר קצבי של נפש פגיעה. המוסיקה ייחודית. אלקטרו אוריינטלית ספוגת אווירה, מכלוף שר ברגישות מופלאה צפונות
אינני מאמין, אשכרה חילוני הרדקור, אבל יש מצבים שמחברים אותי ליהדות. תנו לי מוסיקה שמגיעה ממעמקים. דוד בן ארזה מגיע משם. הוא מבקש רחמים. על מה? מה הניע אותו להתחנן על נפשו, לחפש מפלט ב"רחמים"? האם ב"התרחקתי מדי" יש חלק
"חזרת פתאום" ("שוב"), שיר שתוקפו אינו פג, כמו חיכה לביצוע של מארינה מקסימיליאן. במקור שרו אותו בדואט ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. אחר-כך שמענו קאבר יפה של חוה אלברשטיין ואריק סיני. השיר שנכתב על ידי דפנה עבר-הדני והולחן על ידי שמוליק קראוס,
ילד הוא תמיד "של אבא", ומוקי נשמע יותר מקורי מהראל מויאל בלהיטו ("ילד של אבא") בהבעת אהבתו. על מה מתעצב מויאל? פחד מהעתיד? שום דבר ספציפי לא נאמר בשיר, אבל על רקע האסון שעבר ועובר על אבות בישראל בימי המלחמה
כמה טוב להתעודד מ"שיר דיכאון" פאנקי-היפ הופי-רגאטוני. ים רפאלי זועק "הסרט שלנו לבן שחור" מתלונן על לחצים בחזה, העזר המבאסת, לא מוצא את אלוהים במסיבות. כרכו הכל כ"שירי דיכאון". האם יש מי שחש אחרי השיר הזה עצב, יאוש, כאב נפשי
אורי אבו שופך תסבוכת יחסים בשטף מילים שאומרות נחשול של תסכול מול בן זוג. אבו עושה שמיניות כדי לחזק את השיר בשלל מטפורות כמו "תליתי על הלב שלך עוד מודעת דרושים" או "קרעתי את החבל עף לבד כמו עפיפון", שנשמעות
הוא אפילו את הצל שלה אינו מוצא. מצד שני היא מבקשת לשמוע את השיר שלו. אחרי זה יתאהבו. מכור אליה, אבל מתוסבך ועצבני. מתמסר לחולשה לכתוב שירים על בכי. אני אומר לשי "שרק" הורוביץ: מה אתה רוצה ממך, ממני ממנה.
צחי אלוש ודניאל דהאן הולכים על דואט נשמה שנוגע קמעה בתפילה. הכמיהה היא לדמות אהובה שתחייך ותחשוף את תוכה כדי שליבה יפתח. כלומר? לא בטוח שכותבי השיר ירדו לרזולוציות של הלב הנפתח,השיר מדבר על 'הלב' שמדבר איתנו באמצעות תחושות ורגשות.
מחרטטים לאנה זק טקסטים. מה הפעם? מייחלת לאהבה אקסטרים. אש ותמרון עשן, אלף כבאים לא יכבו לה את הלב (תודה לדני סנדרסון וגידי גוב מ"דודה") ) כזו "מסנוורת", "שרואים בסרט". שרוצה "שער זוגי בלאישה". בדרך לקחה "שלוק מיץ אומץ". מילא
שירה שוורץ שרה על הבינה ובינו כמוסרת דו"ח על מציאות טראומטית. "ניסינו, כלום לא השתנה/ הגוף חי, הלב רוצה למות". בתודעה ובתחושה – מחפשים לברוח אל השקט והטוב שבבית. אדישות בזוגיות היא סוגיה שכיחה אך מורכבת איתה מתמודדים זוגות רבים.
למה אנחנו אוהבים קאברים? מתוך איזשהו צורך להתחבר למוזיקה מוכרת, להתרגש מחדש. יש להקות שמתמחות בקאברים לצרכים מסחריים. יש אמנים שמחדשים שירים מתוך צורך להעניק את הערך המוסף שלהם לשיר. כאן אבי בללי שיתף פעולה עם שרון הולצמן ב"אשה אשה"
רוצה לרקוד עם הדמעות שלו, לאהוב אותו נכון, האהבה שלה "נזהרת", מתגלה לאט. מתקלפת קצת יותר. "ילדת כפר" שמשהו אצלה נסגר מול "כוונות חדות". כלומר? אולי מיקה משה, פיינליסטית בית הספר למוסיקה 2020 והכוכב הבא לאירוויזיון 2022, אולי היא לא
השיר הזה עבר כמה גלגולים מאז שנולד במחצית השניה של שנות השבעים ועד שהגיע לזוהר ארגוב. בדרך הוא היה אצל הזמר יחזקאל מטרי, לפני שעבר לארגוב. עכשיו זהו בר צברי בגרסה הטובה ביותר ששמעתי לשיר. הטקסט – שרבוט סביב השאלה
ברוך שובה של ציפור שיר עבריה. וידוי קטן: חסרה לי. עכשיו היא מלווה אילה שותה מים בנקיק נסתר בצוקים. יהודית רביץ בחרה לחדש ימיה בשיר לירי קצר (23 מילים) של המשוררת יונה וולך שפורסם ב- 1983 בראש ספר שיריה 'אור
