סינגלים חדשים

אלי לולאי ברגע של חשבון נפש וסיכום דרך: מה עשית עד עכשיו, לאן בורחים מכאן, האם לתור אחר הזכרונות, והאם לשנות את קוד המחשבות. לולאי עשה מזה רוק טעון היטב, מנגינה פשוטה מגיעה ונוגעת, קצב גיטרות מניע, עיטורי אלקטרוניקה משדרגים,

ובמסגרת סדרתנו החדשה – נשים בוכות בלילה, אנחנו מארחים את טובה גרטנר. ואם להתחיל בשורה התחתונה: לא נולדה הג'ניס ג'ופלין המקומית, אבל הכוונות רציניות. יש רגע מסוים או לא מסוים בחיים שרוצים למות. רגע כזה שגורם לך לרצות לא להיות,

הפער בין להיות אופטימית ופסימית במשבר יחסים/נטישה יכול להיות שאלה של תחושות או של החלטות. אלה כנראה החליטה: אני אופטימית, וכי הצד שכנגד הוא בבעיה. חוץ מזה – פסימיות – לא In, זה כבר לא עובד. אז עם טקסט כזה

געגועים מה הם? עניין כמותי/רכושני, ניתן למדידה – "תגיד  לי / האם געגועי כולם שלך הם?" או שהם דומים למשהו כמו "להרגיש בארץ ילדותך … לרוץ עם רוח קיץ ללא פחד". החיבור הזה למחוזות הילדות – מצליח להגיד דברים על

 "אדם לא עשוי מצמר גפן, דוקר לו בלב, הוא מדמם"   בעז בנאי מסביר לנו למה יש כאב בעולם. יצא לו שיר כאב על רקע פריז בחורף, בנאדם שניטש ע"י העזר וקר לו ובודד ורע. הבנאדם כל כך מבואס שהוא

ראשית אומר לעוז לייט (המוכר  גם כדי. ג'יי עוז לייט) שאני יכול להבין כל עורך שיוציא את השיר  מהפלייליסט. הטקסט הזה פשוט לא עובר. מה לעשות. זה  אחד הגרועים שנתקלתי בהם  שחור על דף. אהובתו היחידה, הנשמה שלו, המלאך שלו,

אחרי 30 שניות של פתיח מבטיח, בא אנטיקליימקס: הוא רוצה לדעת מה קורה עם השכנה שלו. "תגידי מה איתך?" מה הסיפור? כלום. לבחור בא על השכנה שלו. השאיר לה פתק על החלון. היא לא בעניין. יצא לי פיהוק. בניו של

מי תהיה המריה קרי הישראלית? מישהו זוכר את מאיה ממן מכוכב נולד 1? יאיר סתוי נותן לה כמה צלילים בפסנתר כדי להיכנס לשיר רגש, ושוב הנושא הנדוש – האהבה ושברונה. היא  מוותרת על החיבוקים. המרחק ביניהם כבר "לא הורג אותה"

זה מתחיל כמעט כמו בחור חדש בא לשכונה, ממשיך כמו "כוורת" ומגיע עד צעד תימני.  ואז מרימים גבה: מה פתאום שיר על בוס? זה בערך כמו לשאול מה פתאום שיר על מכולת. מה רע בלגלות עניין בסוגי הבוסים המטרידים, המאיימים. הפואנטה – שגם

אביגיל רוז מנסה להתחכם באירוניה ספוגת ציניות: "אלהים תעזור לי/ כי לא באתי מהתחתית" יענו שיר סוציאלי בהפוכה. "אני במצוקה כי אין לי רקע קשה בכלל". ו"אלהים תעשה שלא יהיה לי מה לאכול … שאבי יחטיף לי מכה, שאחי יתקע

"זה לא שיר רומנטי ולא שיר על אהבה/ לא פוליטי מונוליטי וגם לא על אכזבה"   נו, אז מה זה השיר הזה? תאמינו או לא: הצל מנסה וידוי אוטוביוגרפי כולל סיפור המעצר לאחר שניסה להציל את אחיו, ואגב כך הוא

מה שברלין עושה לאנשים. שרון הולצמן שהה בברלין, אולי בזכות כך שהעיר שימשה השראה לאגדות רוק כמו לו ריד, איגי פופ, ודיוויד בואי. הסינגל הזה מגיע כמחווה ל-Waitiing For My Man של לו ריד. סיפורו של שרון מגיע עד מלצרית

הזמן עצר, העצים גדלו, הוא נשאר אותו הדבר, אבל רוצה "לסגור בור" בתוכו. רק שלא תעזוב. אם היא עוד אוהבת. מבטיח לחזור לעצמו. עוד שרבוט על בנאדם שהאהבה/אהובה נטשה אותו. לא ממש מצית את הדמיון. כבר שרו את זה/ על

הוא אמר לה כי יתן את נפשו בידיה, ירקוד לצליל שתיקותיה, שתל-אביב אינה תל-אביב בלעדיה. ועכשיו יש דמעות בעיניים והוא לא חוזר. ואולי הוא כבר מישהו אחר. והיא לא היא בלעדיו. הגיע הזמן לפתוח בסדרה חדשה: גברות בוכות בלילה. שלא

הבנאדם מחכה שהמטבע יתהפך בשבילו, קרוב להצלחה, מנסה להתרומם, אבל לא מתייאש. החיים- זה כמו רכבת הרים. עולים, יורדים. אז… "תן חיוך הכל לטובה". ואם אפשר גם מקצת אהבה – אהלן וסהלן. מטפורה שחוקה יכולה להיות הכי קרובה לאמת, פסיכותרפיה

כל הזכויות שמורות לאבי גואטה (האמרגן, המפיק של חדד) – שיהיה ברור לכולם ! גואטה נתן אישור לעופר ניסים לעשות שתי גרסאות מהלהיט של בת טיפוחיו. אני שומע ליחשושים בעגה ערבית "סיט יז אלד", ואחר-כך הדנסוס פורץ עם קולה של

האהבה היא דיכאון. כמה באנאלי. הא? כבר מזמן הוא מרגיש שהיא לא איתו, ופשוט לא נשאר מה להגיד. פעם רפי פרסקי היה נציג כמעט בלעדי של הפופ הדכאוני ביאוסי מערבי מקומי (להבדיל מהים תיכוני) גם ארקדי דוכין נתן דוגמיות למלנכולי

שלושה ראשונים מאלבום גרסאות כיסוי (קאברים) של ארקדי דוכין ללהיטים כחול-לבן (יצא במסגרת רשת "ארומה") מה שמעורר מחדש את השאלה – מהו קאבר מיוחד, מעניין, ייחודי? התשובה פשוטה למדי: אל תנסה לחקות את המקור, העבר משהו משלך, מסגנונך, מהשקפת חייך,

בשיר יש דמעות, עצב, ים סוער ורע, חורף בלב ותקווה שיבואו שעות רגועות. ואין מי שישמע – רק אתה מנגן את המילים. מי שמחפש הגדרה לקיטש, לא צריך להתאמץ. האמת: ישי לפידות, מלהקת "אוף שימחעס" שיצא לדרך עצמאית לקראת אלבום

עידן רייכל כתב את השיר לסרטו של תומר הימן "שחור על לבן", המתעד את ביקורם הראשון של חברי הפרויקט של עידן רייכל והופעתם באדיס אבבה, אתיופיה, ביקור שהפך למסע שורשים בשביל שניים מחברי הלהקה – אבי ווגדרס וכברה קסאי –

אלי נחום לקח טקסט צנוע של המשורר ייבי והפך אותו למלודרמה מלודית –  שנוסקת בעיבוד סוער. "ספרי לי/ על החלומות בלעדי/ ספרי לי עלייך ועלי/ עד בלי די/ ספרי לי על הציפיות/ שציפו חושייך". השיר הזה הושר בעבר בלחנו ובביצועו של

יש דברים שהם גדולים ממך, למשל – המנגינות שאתה מביא איתך. יאיא בסיסט הדג נחש מארח את קרולינה מהבנות נחמה כדי להשמיע את התובנה הזו על רקע "אגזוזים ממהרים", "מעלית עם מצברוח הפכפך", "טלוויזיה ללא החלטית". תן לדימיון ללכת במקומך.

וידויו של דודי. פרטים:  א. מעולם לא הייתה לו אהבה. ב. פעם הוא היה עושה הכל בשביל אהבה.  ג. היום הוא נכנע כמעט לכל דבר, לשדים ורוחות, לזרם המחשבות, להורים שהשאירו אותו מפוחד. מה עושים? מתחילים לחיות. טון מלנכולי. דרמה

זה שיר לאוהבים התמימים שיודעים לשלב אהבה וטבע. היא מוכנה לעשות רק איתו טיול בשדות המושב, אפילו לשכב תחת עץ מנגו ענק ולשמוע אותו מלחש שהוא אוהב.  במצעד שירי האהבה הפסטורליים, אורטל אופק מובילה. הלחן נעים ונחמד. הסלסול נעים ונחמד.  העיבוד

מים שקטים חודרים עמוק? יכול להיות. במקרה של מוטי ביקובסקי ושות' (הרכב הבית של "בארבי רקורדס") מעורב גם גיל סמטנה, שעושה את ההבדל בהפקה, בעיבוד. לעצם העניין: השיר שעוסק בפער בין מציאות לדימיון מחולק לשניים: צפירת הרגעה שהוא משמיע לזו

בדאנס מותר להסתיר את הקול של הזמר על ידי סינתוזו, כי האקט חשוב יותר מהקול. חובבי ציון הם חובבי דאנס בדם. הקלילות שלהם מכרה 200 אלף הורדות בסלולר של "רוצה בנות", מה שאומר – תביא את זה בקצב להיטי בסבבה,

אביב גפן כתב איזו מלודרמה על אהבה לתגלית ששמה אלכס. אם תפסיק לאהוב אז, היא תוריד דמעה, אבל בלב שלה יש עוד המון פרחים שnישהו יקטוף. ובקיצור: לא נעים, לא נורא, למרות האובססיה. וגפן עוד הוסיף שורה נורא נוקבת כביכול:

הצדק נעשה: זוהי הגרסה של מחבר השיר הכי מפורסם של זוהר ארגוב ז"ל, שיר שבוצע לראשונה בפסטיבל הזמר בשנת 1982. היא הניחוח המתוק, היא הפרח בגנו, היא עולמו עם שחר, היא ברוחו ובלבבו. שיר געגועים. כתוב בסגנון שפת המקורות. מי

"תני לי נשיקה בובה שלי, אני קיים כיום", אני שומע עברית עילגת בשני משפטים, והנה זה מסתיים ועוברים לצרפתית רהוטה. אנחת רווחה נפלטת מפי. רמוס (שהגיע לארץ ב-2004 בעקבות אהובתו הישראלית) שר שיר הלל לאהבה שפותרת המון בעיות – מגשרת