האהבה היא דיכאון. כמה באנאלי. הא? כבר מזמן הוא מרגיש שהיא לא איתו, ופשוט לא נשאר מה להגיד. פעם רפי פרסקי היה נציג כמעט בלעדי של הפופ הדכאוני ביאוסי מערבי מקומי (להבדיל מהים תיכוני) גם ארקדי דוכין נתן דוגמיות למלנכולי על הגג. במקרה של אסקרוב, המלנכוליה מקבלת בעיבוד מימד סטייל מיוז. גיטרות והרמוניה וקול דואב ששר – "כבר כמה שבועות מרגיש שנגמר לה" ובקיצור – מבוי סתום. טראומה. האהבה שמתה מהכיוון האחד. כואב הלב. עוד שיר בסדרה המפוארת של גברים בוכים בלילה. ההפקה המוסיקלית שנעה מהאקוסטי לחשמלי משדרגת לאסקרוב את האפיזודה הבכיינית-נואשת, הטון נשמע כיוצא ממקורות דוברי אמת, אבל באיזשהו מקום זה נשמע טיפה פשטני, ובעיקר מעלה את השאלה – לאן אסקרוב? לאן אתה הולך מכאן. האם תמשיך להיות מחובר למקורות העצב של האהבה הנכזבת?
3 תגובות
אהבתי. מרגש.
שיר מרגש , נחמד לדעת שגם ה"עם" הגברי סובל מכאבי לב מידי פעם. אסקרוב..מחכה לעוד שיר אהבה
נשמע מצויין קצת בכייני אבל עובד