מה עוד אפשר להוסיף לדואט המקורי המוצלח של גלי עטרי וסגיב כהן? עופר פורטוגלי "החליף" את גלי עטרי בלאה שבת כדי לחדש את השיר בגרסת בוסה נובה מעוטרת בנגיעות ג'אז. פורטוגלי בחר לפרויקט "עושים ג'אז עם עופר פורטוגלי" בשירים ישראלים
נסיעות של פעם על כבישים מולידות זכרונות וגעגועים. כשהיינו צעירים, הכל נראה אחרת. אמיר דדון שר על התרחשויות, שממרחק הזמן נראות ראשוניות, תמימות, אמיתיות, גם רומנטיות. יש כאן פרטים קונקרטיים: "באר שבע גיל עשרים", מרתף מוסיקה וגם השירים של "אהוד"
הקהל הישראלי מחבק את להקות שנות השמונים והתשעים. רוב המצליחות של אז חוזרות מן העבר. גם "החברים של נטאשה" חוזרים מהתשעים, והפעם עם "שינויים בהרגלי הצריחה" האלבום השני של הלהקה שיצא ב-1991. היום כבר מדובר בשמורת טבע מוסיקלית. הם היו
"כך, כן כך נושא לו האדם/ נושא בשקט על גבו/ את חורפיו ואת כל אביביו/ עד סוף ימיו איתו/ נושא בשקט על גבו/ וכך ישא עד יום מותו/ את כל חייו" מתוך – "ממה עשוי כל יום" (יוסי בנאי/דוד קריבושיי)
הסתובבתי. לחצתי כחול. אם יש קאבר שהולם את הזוג מיכאל ושמרית גריילסאמר – זה השיר הזה, שכתב שלום חנוך לאלבום "מוסקט" של אריק איינשטיין שיצא ב-1999. מסוג השירים האלמותיים, שנולדים ברגע של חסד יצירתי. שיר שיחיה לעד. חנוך הוא יוצר
ונפתח ברגע של נוסטלגיה: "אני זוכר את בית הערבה, פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה". (דגימת סאונד למטה) גיטרה של אילן וירצברג מפליאה בסולו, וזה הבלוז הכי ישראלי בין 12 השירים בתקליט של שמוליק. הקול מלוח, צרוב ועצוב, משדר את עומק ומרחק
בואו נחזיר את "נאחז באוויר" לאוויר בגרסה חדשה מתוך הופעה חיה. עיבוד באוריינטציה של מוסיקת עולם עם קריצה למוסיקה אירית בקצב איטי יותר לעומת ההקלטה המקורית. זהו שיר על אהבה ללא נשוא למי שאינה מחזירה אהבה. הטבע מגויס להמחשת הטראומה. השמיים
פוליקר פוליטי? הדיסק נפתח ב"ערב טוב יאוש, לילה טוב תקוה", מוטו בהמשך. פוליקר שר על המבוכה הגדולה של החיים באיזור, תחושה של "יכול להיות יותר טוב, יכול להיות אסון". בשביל שיר כזה קונים דיסק: קול מעומק הנשמה, משדר החרדה בלי
היכונו לתחייה עונתית של שירת הלדינו. מובילי הטרנד המחודש – אהוד בנאי וברי סחרוף. מה להם וללדינו? אהוד בנאי נחשף לשירת הלאדינו דרך אביו, שהיה חברו ושכנו של יצחק לוי, עבורו היו אלה צלילים וטעמים מהבית ומהשכונה. ברי סחרוף, שנולד
להתרגע מחדש על השיר הישן, בעיבוד מעודן לפסנתר ולעוד. משב רוח נוסטלגי רענן. שירתו האינטימית של שם טוב לוי, נגינת החליל שצובעת בצבע מלנכולי עוררו בי געגועים של עצבות. האנסמבל מעניק לשיר חיים חדשים צנועים ויפים. במקור "התרגעות" הוא שיר לדינו
שושנה דמארי ויפה ירקוני היו המלכות הבלתי מעורערות של הזמר הישראלי הישן. השבוע, כשמרים אביגל הלכה לעולמה, נזכרו שהייתה עוד מלכה. מלכת שירי הילדים של פעם. נזכרתי בדיסק כפול של שיריה. שישים ושבעה שירים. הראשון נפתח ב"בת הדייג" (של בנימין
היו ימים שעוד קיוו שיחזור. רון ארד לא חזר. השיר הפך מצבת זיכרון גם לממתינים רבים לשוב יקיריהם. המילים והלחן מבטאים את עומק הגעגועים והציפייה. שיר מרטיט. יש בו תפילה, יש בו שירת הלב. הוא מכיל את תמצית הרצון לטוב,
1984 מציינת את ראשית העליה הגדולה של שלמה ארצי על דרך המלך. זוהי שנתו הגדולה השניה, זכיה ב"שיר השנה" עם "תרקוד", 14 שנה אחרי ש"פתאום עכשיו פתאום היום" זכה בשיר השנה. לשלמה ארצי היה עוד שיר במצעד המסכם – "רוב
את "תיבת הזמרה נפרדת" כתב נתן אלתרמן ב-1938 בננסי שבצרפת, שם התגורר במשך שנתיים. בשיר מתאר אלתרמן את רדת הערב על עיר אירופאית כפרידה מ"תיבת הזמרה", אביזר מיושן שאפיין את שווקי אירופה. המשורר מתנבא על אירופה של סוף שנות השלושים של
הייתי בהופעה הזו, יוני 2015. זיכרונות טובים. התיעוד מאשר. הכביש הראשי של המיינסטרים. מי אמר שמיינסטרים זה רע? כמעט לכל אורך הקריירה שלה, גלי עטרי הקפידה להתאים שירים לקווי המתאר שלה כזמרת. היא מעולם לא התיימרה לחרוג מעבר לגבולות שלה.
את הביצוע מטה שמעתי בהופעה המשותפת של יהודה פוליקר ושלומי שבת. הקימו גשר לא צר ביניהם. מקור השיר – להקת בנזין. יעקב גלעד את יהודה פוליקר כתבו שיר על הבריחה מהעיר הקטנה וקשת-היום אל הלא נודע בעיר הגדולה. מתחילים "בלי פרוטה",
רונה קינן ביצעה את השיר בהלווייתו של מוטי קירשנבאום, מי שיצר את הסרט התיעודי "אל בורות המים" עבור הערוץ הראשון בשנת 1982. בסרט מסייר קירשנבאום יחד עם עמוס קינן ונעמי שמר ברחבי ישראל ומשוחח איתם על הקשר לארץ. את השיר
יש שמח ויש שמח. יש שמח ישראלי שעושה אותי עצוב. יש שמח שמשמח לבבי. אני אוהב את השמח של קובי אוז וטיפקס ל"מה איתי" למרות שהוא מחרב לחלוטין את יחסי הרגישים והרגשניים עם "מה איתי" הישן, העצוב והטוב של אריק
כשקורין אלאל שרה "תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך", משהו צובט בפנים. הצער הכי אמיתי שבעולם. יהונתן גפן כתב את השיר לבתו שירה. שיר לנצח, לכל עת. הולם את הנסיבות הטראגיות בהוצאתו המחודשת – לזכרה של שירה בנקי. קורין אלאל חוזרת למקום הנורא ההוא
חוזרים ל-1990, לאלבומה האולטימטיבי של "נקמת הטרקטור" . אבי בללי שר טראומת אהבה – על הניכור בינו ובינה. נעלמת לתוכה, זרות שמתפזרת, משחק של דמעות. הוא יעדיף לעוף למקום אחר. "משחק של דמעות" כבר טבוע בפס הקול של הרוק הישראלי. מרכיביו
שי אוחיון מסלסל כאב לב על אהובה שנטשה. אין כמעט מה לפרשן. לא יכול להירגע, למרות שהיא הציעה לו להרגיע. נשבר מול המראה. הדברים שנראו פשוטים – מסתבכים. בתוך התסבוכת הרגשית הזו – היא נותרה כזיכרון שלם אחד. זהו מסוג
שיר השנה "גלגל ענק" שייך ללהקת השנה "חלב ודבש", שזוכה בתואר שנה שניה ברציפות אחרי "הללויה", זוכה האירוויזיון של 1979. "חלב ודבש" הייתה למעשה הרכב פופ מגויס שנוסד ערב פסטיבל הזמר והפזמון של 1979 לצורך ביצוע "הללויה" של שמרית אור
מהי אהבה? רן אלמליח אינו מאמין באהבה. הוא מאמין במושא האהבה, במי שגורמת לירח להתבייש. המגע הפיסי אתה חזק מכל מושג ערטילאי. צחוקה יכול להמיס קרח. יורם חזן שר את האמונה בתשוקה, כמו היא בגופו וגם בנפשו. כשאהוד בנאי הצטרף לשיר את
האיש מבלה כל הליל בגנה, מנסה למשוך את תשומת ליבה. מעולם את פניה לא ראה, אבל לדמיון אין כל גבול… שיר הלל של אלון אולארצ'יק לפנטזיה שמתרחש בעולם אגדות סודי אי שם "אחרי היער". הדמיון וההומור של אולארצ'יק מזכירים גם
זמר השנה ב-1974 הוא יגאל בשן על "קפה אצל ברטה" ו"לקראת שבת". אחריו שלמה ארצי – על "בשל תפוח" עפ"י מילים של חיים נחמן ביאליק ועל "הבלדה על ברוך ג'מילי". ברוך ג'מילי היה חייל בחטיבת גבעתי ולוחם בחטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, שנודע בזכות גרפיטי שכתב בזפת
ב-7 באפריל משתתפת ישראל לראשונה בתחרות האירוויזיון בלוקסמבורג עם השיר "אי שם", שנכתב על ידי אהוד מנור ונורית הירש, בביצוע הזמרת אילנית. השיר זכה במקום ה-4. ב-7 במאי ביום העצמאות נערך בירושלים בבנייני האומה פסטיבל הזמר ברוח יובל 25 שנה למדינה. השיר "את ואני נולדנו" בתש"ח בביצוע הזמרת עדנה
המילים של אהוד מנור שימשו השראה לאחד הלחנים היפים שיצאו מקובי אשרת. מנור כתב על חברות כמקור יציאה מאופל אל אור, שאיבת כוחות מחודשים כדי לחזור אל מלאכת היצירה היומיומית, שבאמצעותה מוצאים מנוחה לנפש. שיר ארס פואטי העוסק במחזוריות של
שרית חדד יוצאת בגרסה לשיר, שנחקק בזיכרון הקולקטיבי בביצוע של יהורם גאון מאז שר אותו בפסטיבל הזמר של 1969, הראשון שהוקרן בטלוויזיה, ואף זכה אז במקום הראשון. אם גאון נשמע מאוד דרמטי ביחס לסיפור הגבורה, חדד נשמעת מאוד אמוציונאלית. משקיעה את
"בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות / את אוניות הצער טובעות /בים גדול של תקוות קטנות ויין." הדרה לוין ארדי חוזרת ל"שינויים בהרגלי הצריחה" של "החברים של נטאשה" משנת 1991, אז בביצוע המקורי של מיכה שטרית. השיר הוא תמצית חוויה רגעית של פיכחון, צלילות
שלושים שנה מאז ששלמה ארצי הוציא את השיר (האלבום "לילה לא שקט" – 1986), ושורות הבית האחרון נשמעות כמו נבואה שהגשימה את עצמה: "עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית /אני נוהג זהיר מאנשים /מחלומות, מרוח גזענית/ זו לא אותה המדינה / כבר
