באלבומו השלישי "שלישי" (1992) שר אהוד בנאי "דוד ושאול", ניסיון לתאר מערכת היחסים בין שתי הדמויות המקראיות האלה. המוטו: אהבתו של שאול והזדקקותו לדוד קשורה בנגינתו של דוד. היא מרגיעה את שאול, אבל בעת ובעונה אחת – נוכחותו משגעת אותו.
סי היימן נרגשת, דרמטית, לוחצת על הדוושה, כדי לבשר – אין צדק. אולי צריכים לחזור על כך בפעם המיליון, כדי להבין ששום דבר בעולמנו לא השתנה ולא ישתנה. מי שמחפש יושר, מידת-הדין, רחמים, משפט-אמת – לשווא יחפש. הבתים הראשון והשני
איך להגדיר את המוסיקה של עידן רייכל? פוסט שירי ארץ ישראל? הדור שלא ידע את משה וילנסקי, דוד זהבי, מרדכי זעירא וסשה ארגוב חוזר למילה העברית הטהורה, חפה מהשפה העכשווית, נוגעת בפואטיקה אסתטית. היא (המילה) מצטלצלת באמצעות המלודיה הבהירה הקסומה.
שיר הנושא מ"סוף עידן התמימות" של הבימאית וידי בילו, מחזיר אותי אל זיכרון מעידן התמימות שלי, כששמעתי ברדיו "פילקו" של בבית הורי בקרית שלום את אסתר עופרים שרה "סתיו". עופרים ייצגה את ישראל עם השיר הזה בפסטיבל סופוט בפולין (1962)
מיקום שיר ביצוע מילים לחן עיבוד 1 היום היום שלישיית פיקוד המרכז דודו ברק מוני אמריליו מוני אמריליו 2 חייך וחיי בעז שרעבי דודו ברק בעז שרעבי אלברט פיאמנטה 3 מסביב למדורה צוות הווי חטיבת הצנחנים ושלישיית פיקוד המרכז נתן
הופתעתי: את המילים לא כתב אהוד בנאי, אלא משה (מושקו) קורן. מה ההפתעה? –הסיפור הוא לחלוטין סיפור של אהוד בנאי שחוזר לנקודת ההתחלה בצריף ואדי שמקשר בין ראש פינה לצפת, שם התגורר כאשר חזר מלונדון, עיר בה ניגן כנגן רחוב.
השיר הושמע לראשונה בסרט "שבלול" בבימויו של בועז דוידזון בראשית שנות ה – 70. אריק איינשטיין מבקש בשיר לא להתייחס ברצינות תהומית למתרחש מסביב. השיר בנוי מחמישה בתים. בשניים הראשונים השירה של איינשטיין היא מינורית-נינוחה. בבית השלישי – שינוי של
"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת" – דברים שאמרה נעמי
את הציור הזה ממשיכים להציג למעלה מארבעים שנה, מאז הוצג לראשונה ב"תערוכה" המוסיקלית המשותפת של שלמה גרוניך ומתי כספי ב-1972 במסגרת "מאחורי הצלילים", תוכניתם המשותפת, שיצאה כהקלטה חיה שנערכה במועדון צוותא ועד הדואט של גרוניך עם אניה בוקשטיין בדצמבר 2013.
השיר נכלל ברשימת שירי הזיכרון לחללי צה"ל, אבל הוא נכתב בהקשר מאוד אישי – נעמי שמר על עצמה בעקבות חשש שהתעורר אצלה לקראת ניתוח. גרסתה של נורית גלרון היא שהפכה את העצוב הזה לשיר נצח מרטיט. נעמי שמר נפטרה ב-ז' בתמוז
עץ הרימון שוב פורח. העיבוד שעשה לירון לב לשיר השירון המפורסם הוא דוגמא נפלאה לחיבור ישן וחדש. השיר הוא אחד המכוסים ביותר בזמר הישראלי לדורותיו. יעקב אורלנד כתב אותו בסוף שנות השלושים, זמן קצר לאחר גיוסו לצבא הבריטי. כאשר שהה
גדליה רבע עוף צדק: למה לו לסחוב שקים כאן, כשהעולם הגדול קורץ לו מעבר לים. "פניי רצים למרחקים/ אני רוצה הימה/ כי העולם גדול גדול/ אפשר לראות בו הכל". בשביל גדליה ארץ ישראל אינה הכל. אמריקה נמצאת "פה משמאל" "ומימין
זה אינו סוס העץ הצעצוע עליו חושבים. בסרט "סוס עץ" של הבמאי יקי יושע (1978), על פי ספרו של יורם קניוק, גילם שמוליק קראוס את עמינדב סוסעץ, צייר מתוסכל שמצליח בקשיים רבים ליצור את סרט חייו ולבסוף שורף אותו. קראוס הלחין
מנהרת הזמן – 1981. פרמיירה עם אבנר קנר, מזי כהן ויואל לרנר יוצאת לדרך קצרה מאוד. תחנה ראשונה, ואז יורדים ולא ממשיכים. אבל זו היתה תחנה משמעותית וציון דרך במוסיקה הישראלית, שבישרה חדשנות והתרעננות בשילוב של לחנים ועיבודים של אבנר קנר,
מסע במנהרת הזמן העכשווית של הרוקר, הפייטן והטרובדור. מתחיל במתח דק של "דממה דקה" . משהו הרה אסון שהגיע לפתע פתאום. קצב רגאיי רך. זה בנאי הטרובדור שחש שהימים קשים עד נוראים. ודי במשפט כמו "זה בא פתאום בשעה של
הביצוע המקורי של השיר שכתב דידי מנוסי והלחין יוחנן זראי, שייך ללהקת גייסות השריון עם הסולנית תיקי דיין והסולנים דורי בן זאב ואבי טולדנו. השיר נכתב על ידי מנוסי לתוכנית של הלהקה "6 ימים בטנק" שהועלתה בקיץ 1967, אחרי הניצחון
את האיש האילם, הגבוה והדק לא הצליחו להכיר מקרוב, לא ידעו עליו דבר, אבל ידעו שהוא נפל במלחמה. מסתוריותו נמהלה בעצב הסתלקותו. בשנות השישים הרדיו ניגן את השיר הזה הרבה בביצוע צמד העופרים (אסתר ואבי). קצת הסטוריה: בשנות החמישים פעל
סשה ארגוב הוא אתגר קאברים בלתי מסתיים. אריסטוקרט הזמר העברי שאינו תלוי בזמן, בז'אנר מוסיקלי. הקיסר של ההרמוניה. שיר שלו תמיד מוביל מחדש למעין הרפתקה. מתחיל בסולם אחד ומפליג למרחקים. ממשיכים לשמוע גרסאות חדשות לשיריו. עניין שבשגרה. השפה ההיא אינה
נתנאלה לא רק שלא איבדה דבר בטון, במנעד, בהגשה, אלא משדרת את ההיבט היותר בוגר שלה מנקודת הזמן הזו. שירים: "אל תבקש לחוף", לא דיברנו עוד על אהבה", "היה לי חבר" לביקורת המלאה
ברל של שלומי שבן. כבר ב"מגדל הפזמון" הוא הלך על הכי מוכר – "אל תלכי עכשיו" מסוג השירים שמתקשים "לפרק" או לביים כדי לבנות מחדש. עכשיו זה – "אהבה בת 20". שבן אינו נשאר על נתיב המקור – שר בחמלה ללא
כמה פעמים שר דויד ברוזה את השיר הזה. לראשונה שמעתי אותו במופע "שיחות סלון" עם יהונתן גפן ב-1978 על רקע הסכמי השלום עם מצרים. בהמשך בפסטיבל הפופ בנואיבה באותה שנה. ברוזה שר את השיר כטרובדור במסורת הפולק האמריקני, בגוונים אינטימיים
עברי לידר מרוגש, מתרגש. אתם יודעים – האהבה. מה יש להוסיף? הכל נמצא במילים. האהבה שבונה ממ"ד. חדר ממלט. גם אם יש פיצוץ בחוץ – לא שומעים. אפילו לא משהו עמום. יש משהו מאוד מדייק בתחושה הזו, שהכל נראה שלם
עידן רייכל כתב על האושר הגדול באהבה. הוא חוזר וממלא אותה גם כשהוא הלך. הגעגועים אינם מולידים עצב אלא אושר. נפשות פועלות – איתני הטבע, הגשם שפסק, ריח האביב שמגיע שוב. ירח. רייכל, עם כול הרב-אתניות שלו, הוא מלחין שקשור
"ארבע אחרי הצהריים" פסטיבל ראשון לציון: אתי אנקרי – מי יתנני עוף, אילנית – אהבתה של תרזה דימון, דנה ברגר ומאור כהן – ליל אמש קרא עוד
השיר הזה נכתב לאהובה? אז נכון – נכתב לאהובה. אבל שימו לב למילים: כמעט פילוסופיה פוליטית. "של מי האדמה האוויר והים?" "למה יש מלחמות וכאב, למה אלוהים לא מתערב?" מיכה שטרית מעלה שאלות נצח, שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות
פסטיבל ראשון לציון 2014. אמיר דדון – "שקיעה נוגה", קובי אפללו – "הרדופים", קרולינה – "את תלכי בשדה" קרא עוד
"ארבע אחרי הצהריים" בפסטיבל ראשון עם חוה אלברשטיין – "ימי בנימינה", מתי כספי – "מקום לדאגה", מתי כספי ואתי אנקרי – "מישהו". קרא עוד
געגועים לפנס הבודד של חיים גורי וסשה ארגוב. לאבא גברי בנאי – זוהי נוסטלגיה מפעימה, אפילו כואבת. אחרי להקת "התרנגולים", גם "הגשש החיוור" ביצעו את השיר הזה. בינואר 2014 עלה גברי לבמה במועדון זאפה בת"א בהופעת בנו בעז, לארבעה שירים
נתנאלה מחדשת את "שיר היונה" ארבעים שנה אחרי צאתו במסגרת פסטיבל הזמר 1974 – לקראת אוסף חדש משיריה, שיכלול גם דואט של השיר עם מחברו, מתי כספי, מתוך תוכנית רדיו ששודרה ב-1975. הטיפול בגרסה החדשה נמסר לאסף אמדורסקי, שהותיר את צליל
מגרדים כל חומר של אריק איינשטיין ז"ל. השיר הזה אמור היה להיות דואט בינו ובין מיכה שטרית. אריק הקליט סקיצה בשנת 2000 באולפנו של יזהר אשדות. דואט לא יצא מזה. הסקיצה הגיעה עד אולפני "תשע סטודיו" השנה. לקראת מופע ההוקרה
