הקלאסיקה הישראלית מגויסת למען מי שטרם שבו הביתה, זוכה לעיבוד נועז חדש כדי לשגר את המסר הדחוף. המשוררת דליה רביקוביץ, תמהה בשיר למעשיה של ילדה מחוץ לביתה שמסתובבת בחוצות כציפור פצועה עד עלות השחר. היא קוראת לה לשוב לביתה. השיר
כשאופיר בן שטרית שרה את השיר הזה ב – The Voice, בניקיון נפלא, נזכרתי בביצוע של עפרה חזה. המילים, הלחן, העיבוד. הטון החם. הביצוע שמרגיש את חסרונה של האהבה שעדיין לא הגיעה, משחר לאחד שחותם שפתיו יוטבע בה לעד. שליבו
"קאבר" (Cover) היא מילת המפתח-קסמים בתרבות המוסיקה הישראלית של השנים האחרונות. הסיבה ברורה כשמש בצהרי יום: תוכניות הריאליטי לגילוי כשרונות, שצצות כפטריות אחרי גשם טרופי. גם The Voice, תוכנית מרתקת יותר, נכונה יותר מקודמותיה (מדלגת על שלב ההשפלות והצחוקים למען
התחרות בגמר היתה בין מיה כהן ועמית שאולי. שתיהן מצויינות. הזכיה של שאולי עם Jealous של לברינת' מוצדקת – הן בבחירת השיר הנכון לגמר, גם בביצוע המלוטש, בביטחון העצמי, במיומנות לשיר פופ באנגלית. כוכבת של העכשיו. ההכנה שלה למעמד היתה
בקאברים מחפשים לא רק את הביצוע ה"יפה" והמדויק, אלא את החריג, את הירידה מהנתיב המרכזי לשביל צדדי, את היכולת של מבצע ה"כיסוי" להעביר את השיר למגרש שלו, או במילים פשוטות את הפרשנות שלו. דה וויס 5 נמצאת רגע לפני רבע
עכשיו הקהל מחליט. השופטים מצטחקקים. אומרים משהו או אפילו לא משהו. נסרין קדרי דואגת לבידור, כי אין לה משהו אחר להציע מעמדת השיפוט. סמא שופאני, זמרת ששרה נפלא בערבית, הולכת הביתה כי בחרה לשיר "יש לך" של המנטור שלה, שלומי
המושג "נוקאאוט" אינו תואם את המעמד הזה. נוקאאוט שהושאל מתחום קרבות הזירה – הוא מצב שבו היריב אינו מסוגל לעמוד על רגליו, מתרחש בדרך כלל לאחר מכת אגרוף או בעיטה מכרעת שאחריה היריב אינו יכול להמשיך בקרב. בדה וויס 5 ממש
הדו-קרב האחרון הוא גם זמן ביניים לדבר על השופטים/ מנטורים בדה וויס 5. לעיתים התחושה היא כי המתמודדים המוכשרים עומדים משתאים מול הערות סתמיות עד אוויליות של האנשים שעומדים לחרוץ את גורלם במשחק. והרי טעימות מדברי השופטים במהלך התוכנית. דורון
דורון מדלי לקח שיר משלו – "שני משוגעים", וניסה לאתגר את מתמודדיו שי זנזורי ואוהד יהודאי. זנזורי התנגד לבצע את השיר ואיים לפרוש. היתה מידה של צדק בטענה שלו: מה אני צריך תחרות עם עומר אדם שנמצא עכשיו בשיא תהילתו ועם להיטו
בכל תוכנית ריאליטי מוסיקה אני מגיע לשלב שבירה: שלב הדו-קרב הוא מהמייגעים בתוכנית. הכיסאות כבר אינם מסתובבים, העריכה התזזיתית מעצבנת, הפרסומות – מכה, המנטורים ברובם מקובעים לזון שלהם. נסרין קדרי מתחברת למוסיקה "דרך הלב" ומנסה בכל הכוח להיות סטנדאפיסטית. דורון
סוזן בכר בת 21 מת"א שרה Eye Of The Needle המוכר מסיה. כל נבחרות השופטים כבר נסגרו, ונותר רק לדורון מדלי לבחור ולהשלים את הנבחרת שלו. למרות הביצוע הטוב, החליט לא ללחוץ. נימוקו: "אני עיף מבנות ששרות באנגלית". הבנתם את
בקאבר ל – Scarborough Fair של סיימון וגרפונקל, ששרה שיר שפרינג, מורה למוסיקה מת"א – אף מנטור לא הסתובב. הגרסה שלה היתה מדויקת, נקיה, אפילו עם פרשנות יפה – מעט מהורהרת. עברי לידר לא הסתובב למרות שאהב – משיקולים אסטרטגיים, שנוגעים
מהי השאיפה של המועמדות בדה-וויס 5 שנת 2019: ליאל מעודד בת 19 ששרה "לא מוותרת" של ריטה, רוצה להיות "דיווה" כמו מריה קארי וויטני יוסטון. גם ניצן מנחם בת 24 מקרית מלאכי ששרה "חופשיה" של שרית חדד אומרת בצורה הכי
דה וויס הופכת סוג של סטנד אפ קומדי. שחקנים ראשיים: נסרין קדרי ודורון מדלי. ההפקה, העריכה דוחפים לכיוון הזה. צחוקים, צחוקים, צחוקים. אין ברירה. הרייטינג זועק גוועאלד. אנחנו בתוכנית בידור . עברי לידר כשופט שמנסה תובנות, ייאלץ להשתלב בשאו –
דמעות של שבת. אבא ובן שרו "אבא", והפעילו את בלוטות הדמעות של כל מי שנכחו באזור. אביהו שבת לא הגיע כמועמד בתחרות, אלא כפעלול של ההפקה לבחון האם אבא שלומי שבת יזהה את קול בנו גם כשהוא שר באנגלית (השיר
החלוקה בין הז'אנרים בדה וויס כמעט דיכוטומית. או שאתה מביא אותה ב"מזרחית" (פופ ים תיכוני) או פופ מערבי עכשווי. גם השופטים-מנטורים נבחרים לפי ז'אנרים. אליה מליחי הזכיר לדורון מדלי את דודו אהרון. שרון דדוש, בתו של בעלי מועדון הפאלקה שרה
די עם אקס פקטור, אומר דורון מדלי לעברי לידר, כדי להזכיר לו שהוא בדה וויס 2019. שניהם שופטים חדשים בתוכנית. מדלי לא מוריד את החיוך השבע שלו מעצמו ומכריז כמעט על כל מתמודד, שהוא הסטאר הבינלאומי הבא שיצא מהתוכנית. לידר
ברוך בואכם למדלילנד. בחודשים הקרובים יאלצו צופי הדה וויס לבלות עם המגלומן. דורון מדלי ירד לפני עלות המסך על אביב גפן, המנטור הקודם. הוא טען ,שגפן היה כבד ורציני מדי, ובעונה שלו הוא יהפוך את הדרמה לקרקס עם הרבה צחוקים
זה אינו רק נצחונו של השיר הטורקי על השיר של אדל. זהו ניצחון הסלסול הים תיכוני על הפופ המערבי המשובח. זהו גם ניצחונה של ספיר סבן על ניצן שייר. הנהלת התוכנית הודיעה שהקהל בבית העדיף אותה. כיוון שלא קיבלתי את
תוכנית ריאליטי.בלי דמעות אינה תוכנית ריאליטי. לפעמים יש לי תחושה, שלוחשים למשתתפים באוזניה: זהו הרגע לפרוץ בבכי. שחררו. אבל הפעם האמנתי לרון עבדן, שדמעותיו אינן דמעות תנין. הבחור שחרר לחץ אדיר, והדמעות היו דמעות אמת. הוא זמר טוב. אם יתנהל נכון
בהתלבטות בין ספיר סבן לניצן שייר על הזוכה בדה וויס 4 – הבחירה שלי היא בשייר. היא ביצעה שני שירים בשלב רבע הגמר: The Greatest של סיה ו"צל עץ תמר", שיר ישן של אפרים ויינשטיין וחיים קוברין, המוכר מזוהר ארגוב
אביב גפן מפרגן לאלי חולי – כי הוא אינו "מתחנף" לקהל. מירי מסיקה עלתה על הקלישאה הביקורתית: אלי חולי נמצא לחלוטין מחוץ לאזור ההתרפסות והליקוק לקהל. יש לו סגנון שירה, וזהו. כל נושא ההתחנפות אינו רלוונטי, כשמדובר בו. ההמלצה למנטור
בניה ברבי הודח בגלל טריק טיפוסי לתוכנית ריאליטי, שמיכאל אלוני, המנחה המיופייף, הגדירו "הפתעה". זו היתה הפתעה של שליפה גרועה: המנטורים קיבלו מנדט להעניק חסינות למתמודדים שאינם מהנבחרת שלהם. כך קרה ששיר קורן, מי שהיתה מועמדת טבעית להדחה בגלל ביצוע
התוכנית הוקדשה לשירים שמזוהים עם המנטורים כזמרים, גם כזמרים יוצרים. על רקע זה אביב גפן עזר אומץ לומר דברים מביכים על מעמדו ומעמדם בדה-וויס: "יש בכל בכל נושא הריאליטי משהו ציני. אתה מקבל תנאים נפלאים, בערןץ 2, הרבה כסף, אחלה
אביב גפן רצח את הנבחרת שלו, כששידך לה לדואטים את להקת היהודים. לא ברור מה עבר לו בראש. הרי גפן לא כזה טיפש להבין שלהקת דציבלים ואנרגיות מוספות כמו היהודים לא תשאיר אף מתמודד בחיים. רוצים עדות מפי העבריין עצמו.
ריטה תפסה לאביב גפן את הכיסא, ואמרה דברים נכונים על Because Of You המוכר מקלי קלרקסון בביצוע ניצן שייר – מתוך החולשה צומחים דברים גדולים, היא מובילה לעיתים למקומות עוצמתיים. מירי מסיקה זיהתה שזה לא היה אחד הביצועים הגדולים שלה.
ריאליטי מוסיקה מעוררת התרגשות – לעיתים עד דמעות. יש רגעים אותנטיים, שאינך חושד בדמעות תנין. מירי מסיקה התייפחה כמו ילדה למשמע Sounds Of Silence של פול סיימון בביצוע ניצן שייר. צודקת מסיקה: יש רגעים שהם מעל לתחרות מוסיקה. מה מיוחד
איך אמר שלומי שבת על ליאל צבחון: הדרבוקה נמצאת בגרון שלה. הקהל בבית החליט שצבחון – אינה ממשיכה. הדמעות של שבת מוצדקות. היא מהיחידות שלוקחת את הסלסול למקומות חדשים, והביצוע שלה ל"אלוהיי עד מתי" האדיר את המקור של זוהר ארגוב.
הסלסול טבוע כמעט בכל זמר שני במקומותינו. הסלסול עובר חזק מדור לדור. הבעיה היא שרוב המסלסלים נעדרים אמירה/שירה אותנטית, ונשארים רק עם הקול, שבדרך כלל מזכיר עוד עשרה מסלסלים. שלומי שבת עלה על העניין בפעם הראשונה בתולדותיו בדה וויס, כשהאזין
אביב גפן שונא ריאליטי, אבל הוא עוד כאן. מה הוא עוד מחפש? יש תחושה שהוא משועמם, שהוא מיצה. דווקא כשאלי חולי חייך, הוא אמר, שזה מעצבן אותו. הוא מעדיף ריאליטי מיוסיק עם פרצופים עצובים, כלומר אנטי ריאליטי. אני מעדיף זמרים
