אבי אוחיון

"יחפים על הדשא" שפותח את האלבום של אברהם טל מתאר דרך זיכרון אישי חוויות של אהבה, תמימות, כאב, ומאבק פנימי. מתחת לפשטות הלשונית מסתתר עומק רגשי חזק, עם נוכחות של אהבה גדולה שמלווה גם בתקופות קשות של התמודדות עצמית. זה

מי היתה צריכה יותר את הדואט? שרית חדד את אודיה אזולאי או להיפך? ניתן לזהות בקלות מגמה מסחרית של דואטים במוזיקה המזרחית בישראל. מהותה – חיזוק מותגים אמנותיים – שיתופי פעולה כאמצעי לחשיפה. דואט בין שני אמנים פונה לשני קהלים

ההרגשה היא שרוני דלומי ממשיכה את "רוקדים עם כוכבים", והשיר הזה מחזיר אותה לשם לריקוד חבל"ז. אנחנו נעזוב את הרחבה ונישאר בשיר, בלהט הרומבה פלמנקו. השיר מציג מערכת יחסים סוערת, מלאת אהבה, תסכול וחוסר יציבות. זהו שיר פופ שמצליב בין

אז מיהי אליס של אודיה אזולאי? מה הקשר שלה ל"ארץ הפלאות", ההיא מספר ההרפתקאות הפופולארי? אבי אוחיון, יוצר בקבלנות לפי דרישה,  עזר לה להמציא סיפור על אחת ש"הולכת לאיבוד", מתפשטת במים בלילות של ירח מלא כדי לשרוף את "הפצעים". לא

חרזו לפרידה עוזיאל מ"האח הגדול" סינגל ראשון על פרחה מבולבלת שמשתמשת בממען סלנג, שאולי מטשטש פגיעות פנימית. ייתכן שהפגנת חוסר אכפתיות היא שכבת מגן על חוסר ביטחון עמוק. הדמות הזו אולי חוותה דחייה, זלזול או התעלמות מהמערכת – וזו דרכה

תפרו ליובל גולד שיר לפי מידות. הפנים לקיץ. קל-קליל-קליט.  הו, דארלינג, שר לה האוהב. "מכין לך סיר של חמין, אני אדליק את החימום , שנישאר בלי בגדים" לא בטוח שיובל גולד צחק כמוני. חמין, חימום, סקס. הולך טוב? הולך, כי

תפרו לזהבה בן סיפור שמתאים לזמרת מתחילה, לא אחת כמוה, בת 56, קריירה שמתקרבת ל-40 שנה.  מה הסיפור? מפיק-אמרגן מבטיח לה קריירה של הרים וגבעות, הפקת להיט, משקיע, הצלחה מעבר לים, דואט משדרג – העיקר שתחתום על החוזה. מה התמימה

ה-EP הזה של אושר כהן ממוקד בשלושת שיריו בגבר הנכזב המתקרבן מול אהובתו המנותקת. השירים -כמה צפוי – עוסקים באהבה, שברון לב, געגוע. החלוקה היא לשני שירי ביאוס עצובים ("גשם", "בקבוק על המרפסת") ושיר חגיגי ("תחנונים") ב"גשם" הוא מתגעגע למאמי

המילים "וכמה דמעות יש מעזה ועד לבנון" היו יכולות לשמש את טליסמאן בן נון לשיר שכולו עוסק במה שעבר על המדינה בשנתיים האחרונות, אבל "הדמעות הארציות" נשארו מיותמות מול הדמעות האישיות, החלומות, הסיוטים, ההזיות.  "כשאני בוכה מפחד אין ביני לבין

הפי אנד אחרי הכל? גם איתי לוי יודה ככל הנראה כי האהבה הראשונה – זו התמימה, החלומית, זו שמרקיעה לרקיע השביעי אינה מושגת, נשארת אי שם בזיכרון, הופכת נוסטלגיה מעומעמת. אלא מה: לפי השיר הזה, מי היה מאמין, חלומות מתגשמים.

שמוליק נויפלד בחר באליעד, מהבולטים בדור הזמרים המיינסטרימי העכשווי, להתרפק על שיר אהבה מהסוג שמנתק ממציאות מקומית. זוהי דרך עדינה ולא ישירה לבקש משהו נשגב מהשגה. ה"הייתי" אומר שהדובר כמה לאהבה שהוא היה רוצה שתתגשם, גם אם לא בטוח שזה

. המילים “אין עוד מלבדו” מבטאות אמונה עמוקה בבורא העולם, בכך שהכל, כולל הקשיים והכאב, נובע מחכמה עליונה. אחרי אירועים כואבים כמו ה-7 באוקטובר, רבים מתמודדים עם שאלות אמונה וניסיון להבין איך משברים כאלה משתלבים בתמונה של צדק אלוקי. אצל

זה החייל, המלחמה בדרום ובצפון וגם מכתב לאמא הדואגת. בר צברי עשה מזה שיר נוגה-מתוק לחבר'ה, מתחמק מבעיות קשות. לא ממש ירד לעומק הנושא: שירות מילואים של 250 יום בדרום ובצפון, במיוחד במצבי לחימה או מתח גבוה, יכול להשפיע בצורה

אודיה פתוחה להצעות. בעזרתם של תופרי להיטים היא שרה מליבו של גבר מאוהב. אני לא מאמין לשרבוטים האלה. נועדו בעיקר לקדם מכירות. אודיה כבר בצמרת. מה היא צריכה עוד מוצר אינסטנט על אהבה? מה ההיגיון שהיא תזמר קינת אהבה של

אופק נחמן כבר מנווטת באוריינטציה של שירים לפי הזמנה. אבי אוחיון ומתן דרור משרבטים  כדי לקדם זמרים באפיקי המיינסטרים. כאן היא שרה מפיו של אוהב מאוכזב שרוצה להוכיח לה כי השתנה, אבל את הרצון לחזור אליה הוא מנסח ב"עדיף לי

עומר אדם רוכב על הגל של הראפ. שרק רוכב על אדם. עסקה משתלמת. פעלולני המילים והצלילים חיברו שיר לדואט.  עובד יפה, מצטלצל יפה,  אם כי במהות – החיבור נשאר פעלול חלול. החיבור בין זמרי מיינסטרים לראפרים הפך לתופעה נפוצה בתעשיית

כותבי השיר התבססו על המקורות בלי שום סיבה ברורה. למשל – המושג "תשליך" המתבסס על הוא טקס תפילה יהודי לראש השנה במהלכו משליכים המתפללים באופן סמלי את חטאיהם למקור מים זורמים. מה הקשר לכאן? האם זו כוונת השיר? להתייחס לחטאים?

איזה מן "זאב ערבות" הוא, שהוא מוכן לסלוח לה על הצלקות  ואף לותר לה על הכל  כדי לנסות לזכות באהבתה? זאב ערבות, לידיעת כותבי השיר ואייל גולן,  הוא יצור קשוח ותוקפני, וככל הנראה גם חסר פשרות. הגבר של גולן נשמע

שוועתה של מי שמחכה לחזרתו. הגעגוע מגיע מהקול שמתחת למיתרים. יש בשירתה של רוני דלומי המייצגת את הפרויקט של עידן רייכל,  תוגה פנימית חד פעמית. זהו שיר געגועים מצמרר שנכתב על רקע מלחמת עוטף עזה, הדאגה, הגעגועים והחרדה של  משפחות

בניה ברבי בוחן את עצמו מול מצב אישי כאוטי של אהבה מתערערת שמחשיכה את עולמו.  מולו – מי שמנותקת ממה שעובר עליו "משקה את הכאב כמו פרחים שבגינה". היחסים עימה הפכו סוג של הימור ומובילים לשאלה – "מי אני?". זו

בניה ברבי שר סיטואציה של חיים על כל הסיפורים שהוא פוגש – גיבור צעיר במלחמה, מישהו שהשתגע, ואחת שאיבדה הכל, ובתוך כל זה – הניסיון לשמור על חלקת האהבה שלו, התקווה שמתוך העצב הגדול יצא חיוך. גם המוסיקה נכנסת למעגל

חיים בסיוט, אי ודאות, חרדות, ולא רואים לך את זה על הפנים. זה לא יעבור מהר.  מחפשים איזשהו מפלט, אבל גם אותה הוא אינו מוצא. בינתיים ממשיכים לחיות. רן דנקר עולה על הכביש הראשי כדי לספר את הסיפור. המנגינה והעיבוד

שלמה ארצי חובר לדואטים ששומרים אותו חזק בקונצנזוס. חלק מהרשימה: אריק איינשטיין, נתן גושן, עידן עמדי, שמעון בוסקילה, שלום חנוך, מוש בן ארי, יובל בנאי, ריטה, דיקלה, עומר אדם, דודו טסה. לעיתים מדובר בשירים שהוא בחר כדי לחלוק איתם דואט.

אברהם טל שר כאב של  מצוקה, ייאוש, בקשת הצלה, מציאת אהבה. יש בשיר הזה שהוא שר ממעמקים בטון דואב אמת פשוטה שרבים מכירים – החיים תמיד יהיו עמוסים כאב וכישלון. ידידות ואהבה יהיו חבל הצלה. יש חדש? ממש לא, אבל