חיים בסיוט, אי ודאות, חרדות, ולא רואים לך את זה על הפנים. זה לא יעבור מהר. מחפשים איזשהו מפלט, אבל גם אותה הוא אינו מוצא. בינתיים ממשיכים לחיות. רן דנקר עולה על הכביש הראשי כדי לספר את הסיפור. המנגינה והעיבוד מריצים אותו על מסלול דרמטי. ככה לא שמענו אותו מעולם. הוא שר את מה שעובר על רבים, הטירוף שחוזר ולא מרפה, והימים שעוברים לאט.
הביצוע עוצמתי, העיבוד מוביל את השיר בדרכים ים תיכוניות, משולב בכלי מיתר בסגנון מזרחי, וזה יפה.
דנקר סוטה מדרכי הבידור כדי לשיר מתוך הנשמה מצוקה פנימית. זהו פופ ישיר ונגיש בעל ניחוח מזרחי שמשדר כאב. דנקר מתייחס למה שעובר על אנשים במדינה שמתקשה לעכל את האסון שהיא עברה. זהו שיר שנוגע במשהו בטראומה האישית והלאומית, ודנקר נשמע הכי אותנטי ומתכוון בטון השירה שלו.
רן דנקר עד שכל זה יעבור ארט ואנימציה – שריאל קסלסי
עד שכל זה יעבור / אני ממשיך ללכת/ העבר שלי בוער
ֿ אני רואה עשן/ איך הגענו עד לכאן/ כואב לי כל הזמן/ בגוף שלי אין שקט
עד שכל זה יעבור / אני לא עוצם עיניים/ השעון פה מתקתק
ההיגיון חורק/ ויש מי ששותק/ הכל פה מתפרק/ אז מה יהיה איתנו
והפחדים עולים על הגדר/ אני צריך אותך הרבה יותר/ תגידי איפה את
והטירוף שלי הולך חוזר/ ואל תגידי לי בסוף הכל עובר/ תגידי איפה את
כשהידיים מחפשות/ ימים עוברים לאט
עד שכל זה יעבור / אני ממשיך ללכת/ הגוף שלי כבד
עייף מלאבד/ נמאס לי לפחד/ הקול שלי רועד/ ממה שלא אמרתי
אנשים ברחובות לא רואים עיניים
יש בשקט צעקות/ כל הפנים ריקות/ נמאס לי לחכות
תתחילו כבר לבכות/ אין אף אחד בבית
והפחדים עולים על הגדר/ אני צריך אותך הרבה יותר/ תגידי איפה את
והטירוף שלי הולך חוזר/ ואל תגידי לי בסוף הכל עובר/ תגידי איפה את
כשהידיים מחפשות/ ימים עוברים לאט
והפחדים עולים על הגדר/ אני צריך אותך הרבה יותר/ תגידי איפה את
והפחדים עולים על הגדר/ אני צריך אותך הרבה יותר/ תגידי איפה את
והטירוף שלי הולך חוזר
ואל תגידי לי בסוף הכל עובר/ תגידי איפה את/ כשהידיים מחפשות/ ימים עוברים לאט
