ותודה לשלמה ארצי על "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת". עומר אדם אימץ את המשפט. זו לבטח אינה המצאה מקורית. הוא מעולם לא חתר להמציא משהו חריג. מה כן? מאנפף בטון המתבכיין המוכר את מר אכזבתו מאהובתו. הדמעות נועדו "לשטוף את העצב", דימוי סתמי ולא מוצלח. השראה של ל"נגב את הדמעות"?
היא בורחת, הוא תופס רכבת, רק שתגיד לו את מי היא אוהבת כנגדו. הטקסט מסורבל, אקראי, לא אמין. תן לקול ולמוסיקה לכסות את ערוותו. אני יכול להבין זמר מצליח כמו אדם. הוא לא יכול להרשות לעצמו שלא להוציא שיר כל חודש. התעשיה דורשת נוכחות נמשכת. צריך להכין תחמושת לקיץ. הקהל שלו לא ידרוש ממנו מקוריות.
עיבוד יפה בנוסח ים תיכוני פריך. הקצב מכין לריקוד נוסח ואלס. החיבור למרפסת סולל את הדרך הקליטה המחניפה לאוזן. הייתי ממליץ: שיפסיק ליילל. שינסה מסלול קולי אחר. המוסיקה מובילה לקצב מחניף (" רוקד עם עצמי לא בקצב"), וצליל החשמליות מקשט ביעילות, אבל בשורה תחתונה – ככה שאינני משתתף בצערו של מי שנשאר לבד. עומר אדם, . האיש "מהשטח" (מה זה?) לא יישאר לבד. הוא מרגיש סבבה בשיר הזה. אבי אוחיון להיטן מבוקש שדרג לו. חוץ מזה: בתוך עמו הוא יושב, והשיר הזה ישאיר אותו חזק בתוכו. לא הולך לשום מקום רחוק שיזיז אותו מהמיינסטרים הצפוי, לא מהמרפסת ולא מהאמבטיה.
עומר אדם לשטוף את העצב
שמעתי הרבה סיפורים אני בא מהשטח/ ראיתי מספיק כוכבים שנפלו על החוף
מיליון כינורות מנגנים רק אחד מנצח/ הלוואי והייתי שוכח/ הלוואי והייתי יכול
אז התחלתי לספור כאבים/ והפסקתי לשיר לך
מכל הלילות השרופים המילים נגמרו/ ואת כאן יושבת מולי אבל לא מסתכלת
איך שרים מנגינה מקולקלת הלוואי והייתי יכול
לילה/ שתיתי לשטוף את העצב/ רוקד עם עצמי לא בקצב/ ואיך שוב נשארתי לבד
למה/ בונה מגדלים והורסת/ הולך לאיבוד במרפסת/ איך שוב נשארתי לבד
כשכל האורות נדלקים/ לאן את הולכת/ כמו כל הגלים השבורים את בורחת לים
ועוד לא למדתי לשחות/ אז תפסתי רכבת/ רק תגידי את מי את אוהבת
לא איכפת לי לצעוק מול כולם
לילה/ שתיתי לשטוף את העצב/ רוקד עם עצמי לא בקצב
ואיך שוב נשארתי לבד/ למה/ בונה מגדלים והורסת
הולך לאיבוד במרפסת/ איך שוב נשארתי לבד
