אברהם טל שר כאב של  מצוקה, ייאוש, בקשת הצלה, מציאת אהבה. יש בשיר הזה שהוא שר ממעמקים בטון דואב אמת פשוטה שרבים מכירים – החיים תמיד יהיו עמוסים כאב וכישלון. ידידות ואהבה יהיו חבל הצלה. יש חדש? ממש לא, אבל כשמביעים את הצורך הזה כמו שטל שר – הוא מקבל עוצמה אמוציונאלית מרטיטה. המנגינה הנגישה, העיבוד הים תיכוני, השירה המתכוונת מחברים חזק לסיטואציה.
אברהם טל לא מחפש במוסיקה אפיקים אלטרנטיביים משני סגנון. חשוב לו לתעד תחושת אמת שמציפה אותו, והשיר הזה מנציח את תחושת ההצלה המשחררת בבלדה הנפלאה. אני מאמין לטל. אני אפילו מתרגש יחד איתו.

אברהם טל: "זו תקופה לא פשוטה ליצירה.אני, שתמיד אוהב ליצור ממקום של טוב ולא ממקום של משבר, שחדוות היצירה היא זו שמניעה אותי, מצאתי את עצמי מחוץ לאולפן ימים ארוכים. קשה לחזור מהמפגשים שהתקופה הזו מזמנת לי עם אנשים שעברו ועוברים את הנורא, מכל ומשם ליצור. אבל המוזיקה, כמו תמיד המוזיקה, היא זו שיש לה את הכוחות לשאוב ולהחזיר אותי למקום הנכון, היא זו שפותחת את הלב. בתקופה הזו שיר אהבה הוא שעשה את זה"

אברהם טל טוב לי שאת כאן

פתאום משום מקום/ נפגשות עיניים/ רגע טוב/ הפחד נעלם
הרבה ללא מילים/ חיבוק ללא ידיים/ זה קרוב
הלב נפתח כמו ים/ סתם שני אנשים/ שתי נשמות/ לא רצינו לשאול שאלו
מה נשאר בסוף/ למצוא אחד// להיות חבר הכי קרוב
שיעטוף/ לילות שלמים/ שינשק ת'צלקות/ עד לסוף הזמן
לילות שבורים/ זריחות בעיר/ היו ימים שכבר הפסקתי לקוות
הכל שביר/ כבר התעייפתי לעצור בתחנות/ טוב לי שאת כאן
וזה מתחיל מכאן/ ויש ברכה בשניים/ כמה אור/ החושך נעלם
נרוץ אל השדות/ נפתח את הידיים/ לגלות, לחיות את העולם
סתם שני אנשים/ שתי נשמות/ לא רצינו לשאול שאלות
מה נשאר בסוף/ למצוא אחד/ להיות חבר הכי קרוב
שיעטוף/ לילות שלמים/ שינשק ת'צלקות/ עד לסוף הזמן
לילות שבורים/ זריחות בעיר/ היו ימים שכבר הפסקתי לקוות
הכל שביר/ כבר התעייפתי לעצור בתחנות/ טוב לי שאת כאן