ביקורת שירים חדשים

תוגתה של יסמין מועלם. שירתה המלנכולית-אפלולית מספרת מצוקה. מסלסלת אותה עד לב נשמתה במנגינה מסלסלת ובטון דואב. העיבוד, הצליל האקוסטי והקולות עוטפים באווירה שמעצימה את הדרמה האישית. אור וצל משחקים בחייה, הלב ריק, הכל מתפרק. קוראת לעזרה, שיקשיבו לקולות הפנימיים.

אז מי במרכז צפירת ההרגעה? אמא או הדוברת בשיר? המסר יכול להיות פשוט יותר: ברגע שאת מרגיעה את עצמך, תצליחי להפחית מצוקות נפש אצל אחרים. ה"יהיה בסדר" הוא הבטחה עמומה,  נפוצה מאד בשפת הדיבור היום-יומית של הישראלים. ובדרך כלל אין

משמע אוזניים ומראה עיניים משלימים ריגוש מתלהט. הקולות המתגברים שהוא שומע, קול השקט הרוטט שלה, מראה דמותה מול הנוף. דוד ליפשיץ מגייס חושיו לשיר סיטואציה אישית אינטימית שיש בהה כמיהה המשוועת אל האופק. הגיאוגרפי מסתנכרן עם האמוציונאלי. המנגינה, הקצב ההרמוניה

איך הפסידו אושר?! אבל מה שעוד מטריד אותה, שכולם יודעים עליהם.  השקרים שהפיצו עליהם. הוי לבושה. מור, העדן בן זקן של ימינו, מתייפחת בסלסול מתקרבן טיפוסי. הטייס האוטומטי שלה אינו מאכזב. משרבטי "טרגדיות" יחסים לפופ המזרחי שולפים את כל הקלישאות

סטטיק מספר את סיפור האימוץ שלו. פונה לאמא שוויתרה עליו. זה מעגל שלכאורה נסגר, אבל בפועל נשאר פתוח וכואב. סטטיק נוגע בנושא מוכר ובעייתי: ילדים מאומצים מתמודדים עם חוויות פסיכולוגיות מורכבות. כמובן שישנם גורמים שונים בעלי השפעה מכרעת על הנפש

לירן דנינו מתבכיין כמי שהיחסים איתה הפכו אותו שבר כלי כלוא בתוך התקף חרדה. זה קאבר לשירו של עומר אדם.  טקסט של עולמי חרב עלי. בוכה, תמה-שואל, מתוסכל, חולה, חרד, מתפלל מתנצל. הייתי רוצה להאמין לסיפור הזה, אלמלא חשתי שזו

מה קרה לה? מי היא האישה הזו הנמצאת במצוקה כה נוראה? מה עבר עליה? דניאל ברזילאי את אנטון טוני קרוניק הלחינו סיפור עצוב על אישה בצורה הכי פרוזאית, שסיומו הוא תקווה שתצא מצרה. הטקסט החסר והלא פואטי לא מאפשר השתתפות

ליאור נרקיס מרכיב צירוף חרוזים אקראי על מדינה, כשהמוטו שלו – "יש כאן טוב". לוק און דה ברייט סייד אוף ישראל, גם אם ישראל חווה חושך מאז השבעה באוקטובר. מי שכתב לו – זרק-דחס מכל הבא ליד, כדי לייצר איזשהו

מאיה בוסקילה קמה בלילה לחפש את עצמה, כלומר למצוא איזה שביל בריחה, ואז היא קולטת ציפורים באוויר, ומבינה שהיא כמו אחת מהן, ויש סימנים של תקווה. (למה בדיוק?) בלשון פשוטה: מרחו לה שיר כדי לתת לעוד דרמה מוסיקלית להתפרץ ממנה,

לליב סיון שרה געגועים לחוויה של פעם בחיים של שתי ילדות שרצו יחפות ואספו פרחים אל תוך ספרים, שיר שנכתב כמו מבט על סרטון ישן, או  "כמו מסע אל זמן שלא קיים", זיכרון שממשיך להציף רגשית. גם אם לא מדובר

איך מציפים שיר של אהבה נכזבת  של אייל גולן בים של קלישאות? אייל גולן יכול לענות. אנסה תשובה במקומו:  ככה הוא ממשיך להריץ  את הרגש על הטייס האוטומטי של שירתו. אל תנסו אותו על נוסחאות אחרות, כי נוסחת ההצלחה המגולמת

יושי שר זיכרונות אהבה עקרה בטון נמוך, קודר משהו. זהו סיפור שלא ייגמר לעולם. הנשיקה שנשארה בלב מה שהוא הסתיר ממנה, מה שהיא ידעה עליו, אבל לא חשפה. פגישה מחודשת עם אהבת נעורים שמעולם לא מומשה. נשארה תלויה באוויר, נואשת

זה השיר שהשאיר עומר דץ, בנם של משה ואורנה, לפני מותו. המוסיקה, הטון מתכתבים עם האסון. ענוגים ונוגים. נוגעים, מגיעים ומחלחלים. שיר על אהבה. מהי אהבה? – זה השיר הזה. "באהבה שלנו כלום לא עוצר אותנו", שר עומר.  זאת אהבה

יש אהבה, יש שקיעה, יש אכזבה, יש אלוהים. יש אלוהים? לא סתם אלוהים, אלא "חבר",  מי שסיפר לו  על לכתה. "הוא ידע שתלכי ממני", שר משה פרץ. למה לערב את אלוהים בסיפור שלו? נו טוב, כל יכול, גם מספק מידע

ניב דמירל ומאי ספדיה שרים דואט פשוט על יחסי אהבה-שנאה בזוגיות.  אופייה של מערכת היחסים הזוגית מכתיב נוכחות של רגשות מנוגדים בין בני-זוג. שנאה ואהבה נראים כמו רגשות הפוכים, אך בשניהם מושקעת אנרגיה רגשית חזקה, והם גורמים לכאב ולבלבול גדול

מלחמה אינה רק בשבילי או בשביל עמי? מצד שני הוא מבקש "שמור על ישראל" וגם "שבו בנים לגבולם". זה אישי או לאומי או שניהם יחד? את תפילת הקלישאות הלא קוהרנטית הזו נושא בעז שרעבי בקול נכאים מתחנן. גם שזירת הפיוט

אהוד בנאי כתב על זה: "הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה/ הוא שוכב על הספה בבית הוריו/ כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה/ הוא חוזר אל חדר נעוריו". בנאי חייך והפך את השיר מעין פולקלור. אור בן

יונתן ארצי שר על בגרות בצל ילדות שנקטעה. המילים "לא הייתה ברירה" ו"הפכנו גיבורים בלית ברירה" חוזרות. משפט מפתח: "וילדים הופכים לגיבורים/ והם נשברים". וגם משפט של תקווה: "יום אחד הכל יהיה אחרת/ ואז אולי ליבנו יישאר שלם". זהו שיר

מי האישה שלא הייתה נמסה למשמע ערמת הסופרלטיבים  שרותם כהן משגר. האם זו אמת או גוזמאות לטובת השיר.  כהן מערב את כל מה שאפשר – שיר השירים, השמש והכוכבים, גם אלוהים. הוא מאמץ טקסטים כאלה כי הם נוחים לקו הרומנטי

בואו נדבר על נחמה. לפני שנדבר תקשיבו לדנה ברגר, בשיר הזה. כולו נחמה, חמלה, חיבוק אוהב. רחל שפירא כתבה: "אם ראינו נכונה / לפעמים אני / לפעמים אתה / כה זקוקים לנחמה". השיר הוא יותר מנחמה. ברגר שרה מעין הדרכה

באיזו נדיבות רגשית פונה צחי אלוש למי שאיתו. את זקוקה לחסד, ואני אספק לך אותו. אעשה לך טוב, אשמור אותך שפויה, אציל אותך מהרעים בלילה, את יכולה לעצום עיניים. אצלי תקבלי את The Bright Side of Life. זה שיר של

כמה בנות יזהו את עצמן  בשיר הזה? מצד אחד יש להן את כל מה שהן צריכות מהבחינה החומרית. מהצד הנפשי – הן על הפנים, דיכאוניות, סובלות ממחסור באהבה, מתגעגעות לילדות, בוכות מבפנים, נתמכות בתרופות. הדר הלל מציגה את יסמין ואת

זה ההספד של לירון לב לנרצחי פסטיבל הנובה. הוא בחר במילים ובחריזה הכי פשוטות שמצטרפות לתחושת ההלם הקשה בעקבות האסון הנורא: הנרות הדולקים, העיניים שכבר יבשו מדמעות, השקיעות שאינן מנחמות. השיר הוא תזכורת לזעזוע הקשה ולפגיעה החמורה בכל מה שקשור

סגיב כהן שר סערת רגשות שעוברת עליו, מבקש מאלוהים לנווט אותו "בין ים של ריגושים", נמצא במבוך בין פנים ונשמות שלא יזכור, ומציין מצב של טראומה כללית: "כולם רצים רודפים בורחים ולא יודעים ממה/ ותכלס רק רוצים מרגוע לנשמה" וגם

נעל ת' הפחדים שלו בשירותים, סגר את החלומות במזוודה. כיבה את המוח.  עם המטפורות ההורסות האלו – עופרי שגיב נשמע פיגוע נפשי מהלך. נזק בלתי הפיך. צמוד לצד האפל של החיים. מכל הדרמה שהוא מתאר לא ברור אם מדובר בבעיה

מה מאפיין בנות כמוה שאינן בוכות? מה הבעיה בבכי? הבכי הוא לא חולשה. בוכים כשכואב, כי הדמעות עוזרות לנקות ממשקעים שהצטברו שגרמו להן לזלוג.  הילדה החלשה לא מעזה לבכות. היא חוסמת את עצמה מלהודות בחולשתה, בחוסר האונים שלה. היא מנסה

אובדן של אדם קרוב יכול להשאיר אותנו ללא מילים. הידיעה שאין חזרה מהמוות עלולה לגרום מוות נפשי למי שחווה את הצער. הדחף הטבעי מנסה לענות על השאלה העוסקת בסיבה – מדוע? השיר ששר ומנגן אריק לבנת מתרכז בשאלת העתיד המעורפל

צרויה להב, שכתבה את המילים, בחרה לקרוא לשיר  "חיים שלי", ביטוי שהפך נדוש ושגרתי אפילו סתמי כמו "מאמי", וכשקוראים את הטקסט, התחושה היא שהוא אינו קוהרנטי. השיר מציג זרם תודעה על יחסים של עליות ומורדות, אם בהכללה על העולם ואם

בימים שמחאה במקומותינו  הפכה למקצוע, שיר מחאה עלול להישמע קול ענות חלושה, רפה ולא נוקב. "החצר האחורית" מוציאים לפועל מילים של יענקל'ה רוטבליט שמשקפות העם יושב בציון נכון ל-2024. אם לדייק. זהו שיר של רוטבליט מ-2004, והשורה "האם נדע להיוולד