משמע אוזניים ומראה עיניים משלימים ריגוש מתלהט. הקולות המתגברים שהוא שומע, קול השקט הרוטט שלה, מראה דמותה מול הנוף. דוד ליפשיץ מגייס חושיו לשיר סיטואציה אישית אינטימית שיש בהה כמיהה המשוועת אל האופק. הגיאוגרפי מסתנכרן עם האמוציונאלי. המנגינה, הקצב ההרמוניה מוליכים את התחושה בדרכים של רגש טהור ושירה רוויית כוונה. ה"אין בעולם אהבה כמו שלי" נשמע אמת שמגיעה ממקום עמוק מאוד, מוצפת רגש שעולה מעלה ומחלחל עד צמרור. אכן: אין בעולם אהבה כמו בשיר הזה.
דוד ליפשיץ אין בעולם אהבה כמו שלי
הקולות מתגברים
לא יוצאים מהראש
את עומדת מולי
עם הפנים אל הנוף
לא מאמין
לא יודע לחשוב
השקט שלך
רוטט הלוך ושוב
בואי ניגע באופק
כוכב שנופל בינתיים
ממלמל מנגינה
וחורץ את השמים
תאירי לי את הדרך אליך
כי אין בעולם אהבה כמו שלי
