
אי במערבולת
זלדה אינה מהמשוררות היותר מולחנות במוסיקה המקומית, בטח לא כמו לאה גולדברג, אלתרמן, רחל, נתן זך, אפילו לא כמו יונה וולך. חנן יובל הלחין את שירה "לכל איש יש שם", שביצעה חוה אלברשטיין. למעשה, זה היה השיר הראשון שלה שהולחן שחשף אותה גם
זלדה אינה מהמשוררות היותר מולחנות במוסיקה המקומית, בטח לא כמו לאה גולדברג, אלתרמן, רחל, נתן זך, אפילו לא כמו יונה וולך. חנן יובל הלחין את שירה "לכל איש יש שם", שביצעה חוה אלברשטיין. למעשה, זה היה השיר הראשון שלה שהולחן שחשף אותה גם
אסף אמדורסקי בחר לעשות קאבר לאחד השירים האלמותיים של שלום חנוך לקראת חגיגות 20 שנה לאלבום "מנועים שקטים" בהיכל התרבות ת"א, בו יתארח חנוך. גרסת כיסוי היא אתגר במיוחד מול הביצועים המקוריים הזכורים לטוב מיהודית רביץ ושלום חנוך עצמו. שיר נפלא
ממשיכים לתחזק את המותג "הדודאים". 60 שנים מאז הקמת הצמד, 24 שנים מאז מותו של בני אמדורסקי, ממשיכים אסף אמדורסקי, הבן וישראל גוריון, איש הצמד המקורי להקליט ולהופיע. מדברים על שימור נכסי עבר. הפרויקט שלהם נמשך כבר מאז 2013. מה
באנו להתגעגע לעלי מוהר, באנו להתגעגע לגעגועים של עלי מוהר, כמו שאמר מנחה המופע מודי בר-און. "עלי מוהר היה נוסטלגי למפרע, לאחור לקדימה ולצדדים". כבר עשר שנים לפטירתו של מי שכתב שירים כמו "העיקר זה הרומנטיקה", "שוב היא כאן", "כל
הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים
צרפו יום הולדת 80 לישראל גוריון לפסטיבל הג'אז בת"א. למה ג'אז? מה לשירי ארץ ישראל של הדודאים ולג'אז? נדמה לי, שגם לישראל גוריון אין תשובה. אסף אמדורסקי, עמיתו ל"שרים דודאים", בכל זאת התמודד עם השאלה, ופה ושם, במהלך המופע, טפטף
אני ממתין לסערות רוק מקומיות כאלו. הן נדירות כמו סערות חורף גדולות במדינת מדבר. יהודית רביץ שרה שיר שאומר חוסר שקט – אי הבנת ההווה, אי הסכמה איתו. עכשיו עננים, עכשיו סערה, רוצה לפתור את הדברים באביב. העכשיו אינו טוב,
קריאה בשיר של אלתרמן כל כך מרתקת, עד כדי כך שהוא (השיר) מתחנן: השאירו אותי כפי שאני. אל תוסיפו לי מוסיקה. אל תחזרו על שורות כאילו אני פזמון של שורות ובית שמבקש שילחינו אותו. "שחרית" הוא מהשירים האלה, שהיו חיים חיים
הקהל המתין לנתנאלה של פעם, מרחק יותר משלושים שנה. הוא קיבל אותה. נתנאלה סיפקה את געגועיו. מצד שני: היא לא ויתרה על מאווייה האומנותיים העכשוויים. זה אומר: כמה שירים שהקהל היה שולח למחלקה לזיהוי צלילי. הבשורה הטובה: יופייה הקולי המיוחד
נתחיל מהסוף: התזמורת יורדת. יהודית רביץ לבדה על הבמה. לוקחת גיטרה. וזהו. ההמשך כולו של הקהל ששר "באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים". רביץ לא
ואני כבר מתגעגע ללילות נובמבר של סוזן דלל. מה היה כל כך רע שם שהעבירו את הפסטיבל למשכן חדש – מוזיאון תל אביב לאמנות על אולמיו ופינותיו. לראש העיר לחשתי, שאני בכלל מתגעגע לימים שהפסטיבל נערך בבניין עיריית תל-אביב. ירדנו
בדיעבד אלון אולארצי'ק יכול להרשות לעצמו לומר: בזכות אלעד אדר התחדשתי. אלעד אדר יגיד לעצמו: הייתה לי הרגשה נכונה. אלמלא אולארצ'יק לא הייתי מגיע לשירים האלה. שניהם, אגב, צודקים. בדיעבד, גם שיטת העבודה הוכיחה את עצמה – מסגרת מגבילה לפיה
נזכרתי בניקולה סטילו (איטליה) ורביעיית מתן קליין (ישראל) מנגנים "סמבה ברגל שמאל" של יעקב גלעד ויהודית רביץ במסגרת המופע "ריקוד החליל מצ'ט ועד ברזיל" בפסטיבל ג'אז תל-אביב 2013. זה היה מפגש ייחודי מרתק ודינאמי בין שני חלילני הג'אז. סטילו הוא
גם שרה. גם ניגנה. ובעיקר – רוחה הייתה על הבמה. משב רוח פרצים. בשביל כריזמה לא צריכים מיתרי קול. על הבולבול טראנג ניגנה אישה, שגם הסרטן נכנע לעוצמותיה הרוחניות המופלאות. אהובה עוזרי הביאה לבמה לא רק את מיומנותה כנגנית וירטואוזית
מה הביא את עמיר בניון אל "אותה ילדות נשכחת" של יעקב גלעד ויהודית רביץ? –ההוויה שלו, הילדות שלו, הניגון שלו? לא הייתי מוחק שומדבר. יש שירים "מסוכנים" לקאברים בשל הביצוע המקורי שלהם. השיר הזה מזוהה מאוד עם הביצוע של נורית גלרון. אבל
"העיקר זה יוני", התבדח שלומי שבן אפרופו שמו של הערב, באחד הרגעים במהלך המופע, כשהוא מנסה בצחוק כמובן לשכנע את רכטר להשחיל שיר שלו. שבן נתקל בהתנגדות: "עם כל הכבוד", סח רכטר, "זה ערב שלי". בסופו של דבר הסכימו לדואט של פשרה של
דני ליטני היה בשוק. לא סיפרו לו, או שהוא לא שמע (אמיתי, עפ"י מצב שמיעתו), או שהוא לא רצה לדעת. או שזו הייתה באמת הפתעה סודית. ערב מיוחד לכבודו? מה שנה משנתיים? למה ואיך? מה עולל? מה קרה? מה רוצים
מי שאלרגי לפריחתו של הפקאן יודע שהאביב הגיע, זמן נפלא לשיר אהבה חדש. אצל קרן פלס הפקאן אינו מגיע במשמעות של רגישות אלרגתית, אלא כחלק מתחושה של התעוררות והתחדשות. הפקאן ופריחתו, גשם קטן, עציץ של פרח זקן, עדנית של אוהב-לא-אוהב. על רקע כל ההתעוררות