השקת "גבוה" – האוסף

נתנאלה

מועדון זאפה ת"א
4/5

הקהל המתין לנתנאלה של פעם, מרחק יותר משלושים שנה. הוא קיבל אותה. נתנאלה סיפקה את געגועיו. מצד שני: היא לא ויתרה על מאווייה האומנותיים העכשוויים. זה אומר: כמה שירים שהקהל היה שולח למחלקה לזיהוי צלילי.
הבשורה הטובה: יופייה הקולי המיוחד לא רק נותר, אלא התעצם. קול נמוך, מסתורי, שלעיתים נסק למרומי המנעד. השנים היטיבו עימה. תשאלו: מה עוד אפשר לחדש ב"ימים לבנים", אחד השירים היותר מושמעים ברדיו המקומי, או ב"שיר היונה" – שאלה במקומה. נתנאלה אינה מחדשת. אין לה כזו אינטרפרטציה שתעניק לשיר חיים חדשים, אבל חשים בבשלות שלה, בעוצמה הפנימית גם בשירים שצברו ותק עד שחיקה כמו "לא דיברנו עוד על אהבה", "הייה לי חבר", "שיר היונה".
משב רענן הגיע מהשירים הקצביים בליווי טוב של קלידים-גיטרה-בס-תופים, כמו מ"שלכת אבי" מהאלבום "על גן אדן חלוני" (1987) העוסק בטראומת ילדותה ("אבי נשר ממני/ לפני הולדתי/ נמשך נמשך לארץ/ ואני לו מחכה ואין יודעת"…) אהבתי את הבלוז שהיא שרה כתזכורת להופעתה לפני עשרות שנים עם הבלוזיסט ממפיס סליםLast Night. מבין השירים החדשים, "אל תבקש לחוף" הוא המועמד שלי להגיע לחוף המבטחים של הקהל הגדול מול סיכוייו הדלים של שיר כמו "העונה החמישית" המורכב והתיאטרלי. "זה מה שאימא אמרה לי" הוא פן פאנק-רוקי חדש ומעניין במוסיקה שלה. כמעט קונטרסט לסגנונה הלירי ההרמוני . בשיר חוזרת נתנאלה לימי ילדותה בחשבון נפש נוקב ודרמטי עם אימה – "מימיי לא ידעתי שמחה/ מיטתי מכאב התאנחה"…
משב רוח חיוני הגיע כשיהודית רביץ הצטרפה לשלושה שירים. החיבור ביניהן הגיע ממקומות טובים במיוחד בביצוע המשותף ל"מעבר לים". מה חבל שהיא לא שרה שירים כמו "רוח שלי, גשם שלי" ו"עד", בגרסאות של עומק ובשלות, שאהבתי בדיסק האוסף החדש.
לגלותה מחדש? אנסח זאת כפי שניסחתי דברים, שכתבתי על דיסק האוסף שלשמו התכנסנו: נתנאלה לא רק שלא איבדה דבר בטון, במנעד, בהגשה, אלא משדרת היבט יותר בוגר שלה בנקודת הזמן הזו. ועוד: למרות שאני מחפש אצלה את החדש והחדשני, הרשיתי לעצמי להתרפק, וגם הרגשתי טוב עם זה.

**** נתנאלה עזבה לשוודיה באמצע שנות השבעים, והלכה בעקבות אהובה פול טאבו. כעבור כעשרים שנה, היא חזרה לארץ להתגורר בעין הוד ושוב ארזה וחזרה לשוודיה. אחרי חזרתה השנייה לארץ, שמעתי אותה ב"ימי זמר בחולון" 2009 בערב שנקרא "פנינה לצווארה", שבו אירחה את שלמה יידוב.

שירים: שובי לביתך, ימים לבנים, שלכת אבי, במרחק נגיעה מכאן (קאבר לשיר של יזהר אשדות), אל תבקש לחוף, לא דיברנו עוד על אהבה, העונה החמישית, שן עולמי, למחרת – עם יהודית רביץ, תמונה – עם יהודית רביץ, מעבר לים – עם יהודית רביץ, כתם אדום, Last Night, הייה לי חבר, זה מה שאמא אמרה לי, שיר היונה, ספינת זיכרונות, אי הנצח, עוד יבוא היום.
נגנים: תמוז דקל – גיטרה חשמלית, אופיר בנימינוב – גיטרה בס, לוטם עזנר – קלידים, דניאל בלוך – תופים.

על האוסף – "גבוה"


צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: "שלכת אבי"

אל תבקש לחוף, לא דיברנו עוד ע אהבה, הייה לי חבר
מעבר לים עם יהודית רביץ, שיר היונה, ספינת הזיכרונות

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות