מוסיקה ישראלית

פעם אריק איינשטיין שר על "גברת עם סלים" באוטובוס, אבל מי אומר היום "הגברת מהבנק", ואיזו "גברת מהבנק" מתקשרת ל"תת הלוואה".  טל לוי שרבט משהו כדי שיצא לו איזה נרטיב נחמד ומחויך על אהבה בכפל המשמעות שלה, כדי  לתאר את

"דואט מרגש", נכתב בהודעה לעיתונות. ניסיתי להסביר לעצמי מדוע  אינני נסחף. קלינשטיין את רזאל הם הרי זיווג לריגושים. המנגינה יפה, השירה ענוגה. מה רע?  אודה: אני לא נלהב מגל השירה/ פניה לאלוהים, כאילו  אנחנו נמצאים עכשיו בעידן הגאולה.  כולם גילו/

החוכמה בשירים מולחנים היא לעיתים לצמצם את מה שחולף בראש לכמה שורות ולתת לצלילים להשלים. תומר בר, פסנתרן ג'אז מחונן, יוצר ממדרגה ראשונה, מנסה את ה"תרגיל" בבלדה איטית ומהורהרת. בשיר תוהה בר בשאלות קיומיות שמעסיקות כל אדם שלישי –האם אני

כל אחד רוצה להיות מישהו או משהו שר אריק איינשטיין, בקריצת עין. זה בלוז. אחר-כך בא עוד שיר בטכניקת הכתיבה המפרטת. שיר מצחיק. "אם הייתי סבל הייתי מרים לך הכל אם שרברב, הייתי פותח לך הצנרת", מחייך אריק דרך השיר.

בשנות השבעים החל להסתמן במוסיקה המקומית מודל חדש של הרכבים, שאנשיהם לא הסתפקו בנוסחאות פופ שגרתיות. בין ההרכבים האלה בלטו "מאחורי הצלילים" של שלמה גרוניך ומתי כספי, "14 אוקטבות" של אבנר קנר, יוני רכטר וזהר לוי, ומאוחר יותר – "קצת

כמה שירים מהסוג הזה אפשר עוד להמציא? נו, באמת – שאלת תם. יש אינספור קומבינות על לב-כואב, והמאהב הקנאי הסובל, שמרחם על עצמו מול ליבה האדיש. מצד אחד, יענו רוצה שיהיה לה טוב, שתצא אל העולם בראש מורם, מצד שני,

ליאור יאדו תולה את כל בקשותיה לטוב בגשם. תפילת גשם טובה לכל עת. מכוונת לימי תחילת החורף.  אתה יכול לבקש כל שעולה על רוחך מניקיון הרחובות ועד בריאות הנפש והתחלה חדשה. הגשם הוא חלק מאמונה באתני הטבע. הטקסט הנאיבי מנסה

המופע  נפתח ב"נגמרה המסיבה" (רוטבליט-קראוס) בשירת אקפלה. זו הפעם האחרונה שחברי "החצר האחורית" עמדו על הבמה מוארים בתאורת עומק אחורית ושרו "החלום היה גדול / יותר מכל שבריו / המחר של האתמול / מתבזבז עכשיו". לאחר מכן התיישבו. רק המשורר קם לעיתים להקריא

"מתי בדיוק הפסקתי להרגיש", שואלת אביגייל רוז, ומתכוונת ל – איך זה קרה שהאהבה מתה?! לתחושת האהבה, מתברר, יש זמן תפוגה. פקיעתה אינה נצפית. יש כאן יותר תמיהה מאשר שאלה. לא רק תמיהה אלא קביעת עובדה, מעין מענה לתמיהה-שאלה: "הזמן

לשופט בתחרות הריאליטי מוסיקה רצוי ומותר להגיד:  זה אחד הטקסטים הלא מקוריים והנדושים שיצאו לאחרונה בנושא אהבה ממגירתו של משה פרץ. את מאירה לי את היקום, אני אוהב שאת צוחקת. אפילו המטפורה "את יפה יותר מכל מדריד" לא ממש מסתדרת

בקולו הרוטט מתגעגע בן ארצי לאהבה ישנה הממוקמת בזיכרון בגבעתיים. הוא מדמיין פגישה לילית ארוטית במהלכה יחשוב "איך חיילים מפטרלים בגבולות"  (מוטיב המלחמה קיים גם בשיריו של אבא שלמה) אולי כדי לרכך את מצבו. הגעגוע אינו נובע מרצון להתאהב מחדש,

השבוע הקדישו באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה כתבה לשברון לב. הנושא נדוש, אבל בכל שברון לב יש סיפור מצוקת נפש ייחודי שעומד בפני עצמו. מוסיקה עשויה להביע את עומקה, גם לשמש אמצעי התמודדות מציל. כשאני שומע את סתיו שמש שרה על

מה מביא גבר לשיר סבל של אישה בגוף ראשון? השיר נשמע כמו גביית עדות מאישה מוכה שמאסה בחייה. הוא נפתח באזעקה. קול מחוספס ונמוך שר ייסורים כתוצאה ממכות ואגרופים, ומביע בצורה מעט פשטנית רגשות אובדן ומוות. נמאס לה מהסבל, לא

ריח המרלבורו המתוק. לילה מעושן בריח. העכביש השחור בקליפ. אנחנו בסרט של איה מלמד, לפי הקומוניקט – סטייליסטית. אכן: מלמד ניסתה לסגנן נרטיב שברון לב של מאוכזבת-אהבה בטקסט אפוף אווירה נוגה – השמש ירדה לים, מפלס החרדה עלה, הבלאגן שנשאר

רגעים של כאב כלפי היקרה והאהובה מכל הופכים לשיר רגש אמיתי ומפעים. הניסיון/רצון לנחם, לבקש אור ומרגוע עבור מי שנמצאת בסוף המסע שלה, מקבלים אצל דני רובס מנגינה וטון מוכרים. זה שיר של רגש טהור שהוציא ממנו מוסיקה, שנוגעת במלוא

לפי שיר האהבה המיוסרת, חי סבג חי בסרט. הוא מדמיין מצד אחד "סרט שחוזר להתחלה" כדי להתחיל מחדש מערכת יחסים שהוא חושק בה. מצד שני הסרט הזה כנראה לא יסתיים טוב. הוא הרי יודע שהסוף עצוב. שהוא לא יכול להשפיע.

יענקל'ה רוטבליט נוגע במה שהפך שיח שכיח בציבור הישראלי:  איך אנחנו, צאצאי העם המושמד בשואה, זה שחווה גזענות ברמות הכי קיצוניות שלה, יכול להפוך גזען כלפי אוכלוסיות של פליטים שהגיעו לכאן אחרי שנמלטו מארצם? כן, צריך להודות שהעם היושב בציון

השיר מדבר על הגימיק השולט בעולם. בקליפ שמגיע עם הסינגל, אנחנו מקבלים אותו. קפה שחור חזק גייסו את כנסיית השכל להופיע איתם בבגדי אסירים העוסקים בעבודת פרך, כשמאחוריהם קנה של שוטר/ סוהר המכוון אל גבם. למה? השיר מצדיק את זה?

לפי קומוניקט היח"צ מדובר בסינגל מתוך אלבומו "המדובר" של נמרוד לב. על מה בדיוק מדברים? מה רמת הציפיות? אחרי ששמעתי  את הסינגל, אני ממליץ להמתין, ובינתיים להוריד הרף. נמרוד לב מהגג משהו על חוסר יכולת להתמודד עם הזמן, אבל לא

זמרים חילוניים כדתיים שרים תפילה ופיוט מעולמה של המוסיקה החסידית  המזוהה עם חב"ד. אלה מתקבלים בברכה גם אצל מי שהחומרים האלה זרים להם.  נתן גושן שר טקסט מתפילת יום כיפור. הזדהות? טרנד?   או שאתה מחובר לטקסטים האלה, או שאתה מאמץ

למאור כהן יש כמה סוגים של התרפקויות. הוא יכול לחזור ללא בעיה ל"זקני צפת" ל"הזבובים" ול"הבליינים", והוא יכול ללבוש חליפה של זמר מיינסטרים ששר בלדות כמו Crooner  אמריקני מנותק מרוק. אני אזכור לו לטובה שיר נפלא כמו "לילה בעיר" מהטובים

אז על מה ללכת? על השיר שאומר משהו חלקי מאוד על הורים שמזדקנים ועל זיכרונות ילדות אחרי עזיבת הבית, על גשם שירד לטובה, או על הקליפ המושקע, המנסה לחבר בין מראות ילדות לקטעים בנוסח סרטי מדע בדיוני בתלת ממד. .סטטיק

פורטיס ממריא. עוזב את קרקע הרוק ויוצא למסלול ברקיע של מסילות אינספור. מה קורה? פורטיס, כנראה, מחפש אהבה בנתיבים אחרים, מנסה לבדוק מחדש מאין בא ולאן הולך. "אני תלמיד לא יודע כלום כל כך מתבייש" הוא שר ב"היישות". מה הוא

חדוות הציד מול חדוות הרוח. החתול והציפור. משלי חיות עם מוסר השכל וקורטוב של הומור. חגית לירון שרה את לחנו של אילן וירצברג בכוונה גדולה כמו הסיפור בעצמותיה. הלחן היפהפה, העיבוד המוצלח לגיטרות יצרו דרמה מוסיקלית עשירה, ההופכת את השיחה

לא להאמין שזו רוקפור. לא הטקסט לא המוסיקה "מסגירים" את להקת הרוק הותיקה, הנוטה לשנות שפות וזהויות. הפעם – על תוצאת הלוואי של תהליך האורבניזציה בערים הגדולות. מהבית הערבי וגן האירועים של פעם ועד השתלטות כרישי הנדל"ן ובתים לעשירים בלבד

בן ארצי מספר לנו על טעויות בזוגיות, שגרמו לפרידה,  וגם מסיק מסקנות. הוא מייחס את הכישלון ל"בורגנות" – היא שגרמה "לשכוח את הנשמה". רכושנות, אהבת כסף, אימוץ סמלי סטטוס גורמים לאבד את תחושת הפנים שעומדת בבסיס יחסים בין בני זוג