בכאוס העכשווי, החזרה לשיר הזה נשמעת בין תמימות לאוטופיה. אבל כשאני מקשיב ללאה שבת, נכנסת עוד מילה – תקווה. אלה לא רק המילים . אלו הן הפשטות, האמת הטהורה והעוצמה הפנימית. אצל לאה זה בא נטו מהבטן. איך היא שרה
השיר מתוך "כמו צמח בר" של חוה אלברשטיין יצא בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים של ששון ושמחה. הטון, המנגינות, העיבודים העבירו עומק מבוכה, עצב,
אפוקליפסה לפי אביב גפן היא סוף האהבה. כשמפסיקים לחלום, לקוות. כששוכחים מהי אהבה. בשפה פשוטה, ישירה, טעונה רגשית, כתב גפן על תחושת ניכור, אובדן, פחד מהעתיד – נושאים שמלווים את יצירתו לאורך השנים. זהו השיר מתאר אפוקליפסה אישית או קולקטיבית,
את השיר שמעתי בדואט של עמיר בניון ומיכה שטרית באוסף הכפול "קול הנשמה" שערך איתמר חובב לזכרו של אביו, משה חובב, קריין הרדיו הנודע. אם יש שיר שמסביר את הקשר שבין הפופ הישראלי לפיוט היהודי ולתפילה בעידן הזה – זהו
המפגש האחרון שלי עם אהוד מנור היה באפריל 2002. מנור אירח את אריאל זילבר במסגרת סדרת מפגשים עם מלחינים ומבצעים במרכז ענב לתרבות, על גג גן העיר ת"א. זילבר מולו ססגוני, לא צפוי, תמים, משובב. הוא לא הכי מבין איך
מהי אהבה? אהוד מנור ניסה לפענח את הקושיה במילים פשוטות. אהבה היא פחד וכאב, אבל גם נכונות לוותר: ו"אולי נלמד לוותר עד/ לתת יותר/ עד שתיוותר רק אהבתנו". מילים פשוטות: ננקה הרעשים מסביבה עד שתישאר רק היא, נטו. המילים לא
יפתח שפירא שר תוגת המשורר בטון מדוכדך. הסיפור לובש מנגינה דקה, צליל המיתרים והקולות השמיימיים מצטרפים לאווירת המתח הקודרת. אורי צבי גרינברג (אצ”ג) מבטא את כאבו העמוק על אובדן אימו בשואה. השיר לקוח מתוך “ספר העיגול”, והוא נכתב לאחר שאצ”ג
פשטותו היפה של שיר אהבה בנלי. אפשר לחשוב על זה ככה: באהבה לא ממציאים מילים חדשות. כל אהבה היא אחרת, וכל אדם מביא איתו את הסיפור המיוחד שלו, את הפחדים שלו. במוסיקה זה קורה גם בשיר שאינו מתיימר טקסטואלית להמציא
הבלדה הזו עצובה, ואם נדייק – יוצאת מפיה של אישה דאוגה ששרה לבנה. יהודית תמיר הזכירה לי תמיד זמרות יווניות קלאסיות, ששרות את תוגת החיים. קולה של יהודית תמיר זכור משיריה האלמותיים בשנות התשעים כמו "רומיאו" שהלחין פוליקר וכתבה צרויה
מבחינת המאזין – הכי קרוב אליו. מבחינתו – הכי קרוב אל עצמו. האלבום החדש של דניאל סלומון נכתב על רקע אבדן אישי כפול מכופל (מותם של אחיינו לפני 7 שנים ואימו), מערכת יחסים שהסתיימה, ומה שעבר על החברה והמדינה. תשעה
מהי אהבה? אהוד מנור ניסה לפענח את הקושיה במילים פשוטות. אהבה היא פחד וכאב, אבל גם נכונות לוותר: ו"אולי נלמד לוותר עד/ לתת יותר/ עד שתיוותר רק אהבתנו". מילים פשוטות: ננקה הרעשים מסביבה עד שתישאר רק היא, נטו. המילים לא היו מקבלות את
מעיין ליניק רוצה להאמין "שזה מתנקה ממני". למה מתכוונת ב"זה"? למה צמא "הלב המתגעגע". ליניק מאמינה כי ה"אתה" יבין משמעות "כל דמעה בקול דממה דקה" ויקשיב ל"צעדי איילה" של "הילדה בעולמו". איך מטפורת הגלים משתלבת כאן? אני שואל הרבה שאלות
עוד לפני שהספקתי להאזין, שם השיר ("אימפריות של שקרים") נטע בי מחשבה ששרית חדד עושה מהלך של מעבר לשירי מחאה על המקום בו אנו חיים. תקראו למחשבה אשליה או אכזבה. טעיתי בגדול: שרית נשארה באזורי הנוחות שלה – התקרבנות של
ביוטיוב סופרים את מספר הצפיות. הוא מרקיע שחקים. צפו בקליפ. תנו לתמונות לדבר. ישראל 2025. מלחמה, חטופים, הפגנות. בהיכל מנורה ישראל חוגגת עם נסרין קדרי המארחת את סאבלימינל והצל. מחברים שלושה להיטים. "הסוד", "החלום של כל גבר" ו"את אותי שופטת"
מה רוצה עדי גיגי מעצמו? מהו "הילד שבפנים" ? מה מהות הפחד? איך הלב מתקשר עם הכאב? השיר מתפקד ככלי לשאלות — לא כמנגנון של תשובות. הוא בנוי כטור של דילמות שאין להן פתרון חד-משמעי, ולעיתים אף אין להן צורך
חוזרים לשביל של אהוד בנאי עם "הפרויקט של תמרי" בשיתוף היוצר. השביל הזה מתחיל מכאן, כלומר – מהמקום בו אתה עומד – מתחיל שביל שמוליך אל דבר לא ברור, אל אותו דבר שאתה רוצה לעשות, אבל אתה לא יודע איך"…
קול רך מספר סיפור שגרתי על אהבה בבוקר אחד, משדר רגש עמוק במוסיקה שמחברת הרהורים לתחושה. חן כהן נאחז בתובנה פשוטה על זוגיות: באהבה יש הרבה מה להרוויח — קרבה, חום, משמעות — אבל יש גם פגיעוּת. כשאתה אוהב, אתה
משה פרץ חוגג כאילו הוא חי את החיים הטובים באיביזה בסאן טרופה אוו בקופה קאבנה. הביא אותה "לשתות אותו", אבל היא התחילה "לשרוט אותו" – יענו באקט מיני מזוכיסטי. התאהב בה על רקע שקיעות, נוף מושלם, מוסיקה של סנטנה. חיים
משה דץ שר את עצבונו בטקסט פואטי, המשדר רגשות של קונפליקט פנימי, תחושת בדידות וכאב אישי. המילים מצביעות על מציאות שבה הדובר מרגיש תקוע בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא מרגיש שהוא יכול. העצב הופך לדימוי מרכזי, שמלווה אותו
אומרים שהזמן אכזר. במקרה של "עד הקצה" מועדון רידינג 3 נובמבר 2010, דווקא חייך אל דנה ברגר. הסקירה הזו על "עד הקצה" נכתבה בעשור לאלבום. אנחנו כבר 2025, ודנה תחזור לבארבי ביוני שוני ביוני לחגוג 25 שנה לאלבום. דנה כנראה
השיר מעביר למחוזות מזרח אקזוטיים, מנגינה והרמוניה שנתמכים במקצב המקדם לשפה הפרסית בפזמון. (*) ליטל גבאי ויוני אמבר מצרפים קולות כדי לשיר סיטואציה במטפורה של – לתת לגל לסחוף אותך – שמשקפת מצב שבו אדם מאפשר לדברים לקרות מבלי לנסות
"כשההנהגה הגברית המאופיינת בכוח, שתלטנות, אגו ותפיסת מלחמה תפנה את מקומה לצד הנשי המכיל, הניהולי, השכלי והאמיץ, המקום בו אנו חיים יראה אחרת וכולנו נרוויח מזה", זה הטקסט שצורף לשיר של שלום חנוך, פרשנות של הכותב לשירו, ואין הרבה מה
שלומי שבן והפסנתר פותחים ב"ארץ קטנה עם שפם".. עיבוד של חשיבה מחוץ לקופסה, והקהל עושה מאמץ להצטרף. למעשה, כמעט בכל 13 השירים הבאים הקהל שר עם קורין אלאל ואורחיה. שירים בכיף. רוב העיבודים וההפקה המוזיקלית ה של ערן צור. צמרת
השיר יוצא כסינגל מהופעה של ארז בן ארי– לזכרה של נועם אברמוביץ ז"ל, תצפיתנית שנרצחה במוצב נחל עוז. השיר המשלב טקסט רגשי ומוזיקה מינימליסטית, מבטא תחושות של אובדן ופחד מפרידה, עם תחינה לשמירה על האהובה כדי למנוע טירוף הדעת. הבית
לערבוב שפות בשירים יש יתרונות וחסרונות, והוא תלוי בקהל היעד, באווירה שרוצים ליצור ובסגנון המוזיקלי. נופר בטאט, "תופעה בינלאומית ברשתות", לפי דף המידע שהגיע עם השיר, מתמחה בשילוב של עברית ויוונית. בשיר האהבה הפשוט הזה, מנסה האהובה להרגיע את האהוב
לדעת לאהוב – זו יכולת שמורכבת מהבנה, רגש ובחירה. זה אומר לא רק להרגיש חיבה או תשוקה כלפי מישהו, אלא גם להיות מסוגל לתת לו מקום, לכבד את צרכיו, להקשיב לו באמת ולרצות בטובתו גם כשזה דורש ממך מאמץ או
הוא רצה מעט, היא נתנה הרבה. מה הסיפור שלה? בוא נשאל את זה כך? מה הסיפור של גל אדם? זה מה שיש לו להציע שמבדיל אותו מהאח המצליח עומר? לא הרבה. טקסט אינסטנט על איזו בחורה של פוזות-דאווין וקריז, אחת
שיר לנפרדים ולמתגרשים. מתחיל קול מדוכדך, אווירה נוגה, מנגינה מינורית. אסף אמדורסקי מתאר פרידה במילים חדות "הגיע הזמן לחתוך רקמות", "זמן התחיל מבראשית" "להצמיח שורשים ולהפסיק לרוץ במעגל בלי לדעת מה". הפקה מאוזנת, פונקציונאלית. כדי שהקרקע תוכשר לאסף לשיר את
מה שעבר לאיתי בלטר בראש בעקבות השבעה באוקטובר. שיר שעשוי כמו סרט מתח – עמוק ואפל. האירוע הטראומטי עורר אצלו דפוסי חשיבה שנשמעים ברצף השיר כאילו לא רציונלי. המוח שלו מנסה לעבד את האירוע ונזרק לכוונים שונים שמתנקזים חזרה לעצמו
כוורת, שפעלה בין השנים 1973 ל-1976, נחשבת לאחת הלהקות המשפיעות והאהובות במוזיקה הישראלית. כוורת הייתה מהפך בפופ הישראלי, שמהותו – ההעזה לעשות נונסנס עם מוסיקה מקורית. "מסיפורי פוגי אפשר ללמוד", כך נפתח התקליט שיצא ב-1973. ומה אפשר היה ללמוד? –
