מה רצה איתי לוי להגיד? שאהובתו תתבייש שהיא הולכת להתחתן עם בריון? לא רק זה הצחיק אותי. כותב הטקסט הלך הכי רחוק ותיאר את האהובה נשרפת "כמו האש שבסנה" – בהקשר אווילי להתגלות האלוהית של משה בהר סיני מתוך השיח
יש איזושהי תמימות כשעדין מדברים על "הלב" שיעצור אנשים לפנטז על מקומות רחוקים במיוחד בימים אלה של כאוס, אזעקות, מלחמות אינסוף. מצד שני אי אפשר להתכחש: . יש משהו עמוק וייחודי בחיבור לארץ – תרבות, שפה, זיכרונות – שלפעמים ממשיך
אוהב חממה משתמש בעץ כמטפורה לחייו ולאחריהם. הרהור על מה שיישאר מאיתנו אחרי לכתנו הוא נושא עמוק, שכרוך בין השאר במחשבות על משמעות החיים. בהקשר זה יש התבוננות על מהות החלל שנוצר. האם נשאר משהו מן הנפש, מהרוח, מעבר לעולם
שלומי ברכה שר שיר על עצמו ברגעים מבאסים, חורף מלחמה בארץ אדומה, ואתה נאחז בזוגתך, בעצמך, מתכנס לתוכך, יען כי שם אתה הכי מוגן. על רקע מציאות שמייצרת חוסר וודאות. המוסיקה – רוק אפלולי שזוחל אל תוך הנשמה. נכדי בן
השיר מכניס לסיטואציה מנותקת מהקשר סיפורי ברור. נתקעו על הר, הרוח שרקה מנגינת ילדים, מטוס צייר קו. בהמשך מקבלים דובדבנים, צבעי מלחמה, רסיסים קטנים מהחיים. מי שמודע יותר טוב מכל מאזין לא מיודע לסיפור שמאחורי הוא אייל אבן צור עצמו.
קרדיט? – במצעד השירים האוויליים ביותר שנכתבו במקומותינו יהיה לשיר הזה מקום בטופ. תוכן – השוביניסט המתהולל מודיע לזוגתו, שלא תחכה לו הלילה, יען כי הוא "ממריא הלילה", והכל סבבה כי אלו הם החיים – "סה לה וי, כפרה". משה
קבלו חדשות פורטיס (שמאז 2017 לא הוציא חומר חדש) או את הגרסה החדשה שלו. מה יום מיומיים, שנה משנתיים? אז כן קרה כאן מיותר ממשהו.. על רקע הכאוס המקומי, פורטיס שר על ארץ אחרת במקומות רחוקים, מחפש את "הדרך הביתה"
יהודה פוליקר שר קונפליקט שמתכתב עם סגנונו המוסיקלי הדרמטי . מהותו: ישראל אוכלת יושביה אבל קשה לחיות בלעדיה. השיר מתייחס למורכבות הרבה של החיים כאן. מצד אחד, הוא משקף את הקשיים שהחיים בישראל מציבים, שלעיתים מתישים את אזרחיה ומעמיסה עליהם.
ספיר סבן שרה אבא – ממוחו ומליבו, גם מליבה. עוד ראשים ולבבות תרמו לסיעור המוחות והלבבות – סתיו שמש, עמרי קסטן ואור מילשטוק. אבא יקפוץ ראש ללהבות בשבילה, ישאיר את הלב שלו שרוט, אם קר שם בחוץ. ינשום בשבילה אם
סינרגיה למען החטופים. נשמע כמו שיר שהתעכב, הגיע באיחור. במהותו לנוכח המציאות – לא בשרי ולא חלבי. לומר עכשיו "המציאות לא פשוטה" מגמד מציאות נוראה. הטקסט הזה נשמע נדוש / מכובס משהו. מבחינת האירוע – אנחנו נמצאים כבר במקומות שגם
אילו סודות סוחב רון רווח מהעבר שלו? לפי המוסיקה הקולחת מעידה: הוא השתחרר, נמצא במקום שהיא מסייעת לסגור מעגל. טראומות ילדות יכולות להשפיע באופן משמעותי על החיים בבגרות, והשלכותיהן עשויות לבוא לידי ביטוי בתחומים רגשיים, נפשיים, חברתיים ואף פיזיים. ההשפעה
היא מן הסתם תתנחם בסבל שלו – אם יודה שהוא סובל מהפרידה. מה נותר? לסחוט מזיכרון אחד, לשמוע את הקול שלו באוזניות, ובקיצור – הגמילה קשה. נועה פארן לא חייבת קול גדול כדי להקים צעקה פנימית. די בקצב בס גרובי
. הסיפור על הבוגד שלה מסופר במלל וירטואוזי המבוסס על משחקי לשון. האם יסמין מועלם מתפזרת סגנונית כקו אסטרטגי בקריירה שלה? השיר הזה הוא יותר הצגה מאשר תוכן החצוב מתוכה. מוקד ההצגה בהפקה של עידו נצר ועמית מרדכי (Triangle). ראפ
לא נרשם לכוכב הבא לאירוויזיון?! הטרנד של שבורי לב בוכים במזרחית תפס שם בגדול. בתחילת הקליפ הוא נראה חופשי ומשוחרר על סוס (האביר…) . ההמשך לא ממש מעיד על טראומת הנכזב. הסרטון לא ייקח לכאב שהוא חווה. המוסיקה – ווואללה!
האם אני שומע סוג של ניל יאנג בעברית? ג'וני שועלי הכפיל את עצמו עם עמי שלו במוסיקה ושירה שיש בהם ראשוניות ופשטות מקסימים. הסלואו הזה מוביל לרומנטיקה תמימה נוגה-מתוקה בגוון פולק-רוק יפה. השאלה שדו ג'וני מעלה נוגעת לעומק של חוויות
מרגי ואגם בוחבוט חוגגים על הלב המטאפורי החולה בשיר שמתפתח לדאנס סוחף על רחבות הרוקדים. מה הסיפור? הכאב נובע מהחיבור הרגשי שהיה קיים ומהציפייה או התקווה להמשכיות הקשר. כשקשר מסתיים, הלב המטאפורי מרגיש “שבור” כי הוא מאבד את החום, הביטחון,
מה לריקי גל ולאום כלת'ום? אני שומע שיר של זיכרון רחוק, נוסטלגיה עגמומית שמתפתחת לדרמה קצבית סוערת. גל נוגעת ברגש מתעצם בקשר שבין המוסיקה של הזמרת המצריה המהוללת ובין המציאות על רקע הפערים בין ערבים ויהודים במקום הזה. בדף המידע
השיר מסתיים בהמלצה להקשיב "לרוח וללב – יש צל חומק שם", משהו טוב שבא לידי ביטוי בהופעה ("להתראות בהופעה") כנקודת אחיזה בחיים. מה רוצים להגיד הגברים שלמה ארצי ואריק איינשטיין המשוחחים ביניהם? שלא הכל רע. האושר והטוב מגיעים במנות קטנות ובדרכים
אתם מאמינים לנועה קירל? אתם מאמינים לחטיפי הדאנס האלה? מי היא נועה קירל? מה היא לוקחת מהשרבוט המילולי הזה עליה ועליו. (הוא כן או לא?) אצל קירל המילים בשירי הדאנס הקלילים מתפקדות בעיקר ככלי ליצירת חוויה אנרגטית בלתי מחייבת. הן
לגל ניסמן מציקות שאלות באשר לקשר אל מושא אהבתו – הנובעות מתשוקה חסרת רציונל. לא הכי ברור לו מה יש בה, אבל הוא זקוק לה נואשות. אהבה היא תופעה מורכבת המשלבת ביולוגיה, פסיכולוגיה ותרבות, אך ההיבטים הרציונליים אינם מבטלים את
איזו עוצמה העניקה הפילהרמונית למירי מסיקה בשיר הזה. השיר עוסק בכאב ובמורכבות של מערכת יחסים שבה צד אחד פוגע, עוזב, ולאחר מכן חוזר. השיר נכתב בגוף ראשון מנקודת מבטה של אישה שמתמודדת עם חזרתו של בן זוג, שהיה חלק משמעותי
איך השאירה אותו כל כך עצוב ומדוכא, כשבמגירתו שיר אהבה עם "מילים יפות כמו מאגדה אחרת" שאולי יחזירו אותה למיטתו ולעולם המושלם שהיה שלהם? מוזיקלית, ליעד מדלג מעל הבנאלי, מוותר על הדמעות ועולה על נתיב מרכזי במקצב מתיידד שזורם בצלילים
מוש בן ארי מתרפק על מלך העולם הגואל והמושיע. דימוי אלוהים כמלך מכיל שילוב של עוצמה, סמכות, צדק, אהבה, ותקווה, והוא ממלא תפקיד מרכזי בביטוי היחסים בין האדם לאלוהות. אלוהים כמלך נתפס כשופט צדק, שמפעיל את סמכותו מתוך חמלה, אך
אווירת שבת מכניסה בדרך כלל למצב רוח מיוחד רגוע וחגיגי. עבור רבים, השבת היא זמן להתנתקות משגרת היום-יום, להתחברות משפחתית ורוחנית, ולמנוחה. סגיב כהן נמצא ברגעים האלה, והרהורים נוגים עולים אצלו בקו גאוגרפי שעובר מהבית לטיילת. בתוך האווירה הנינוחה קורים
געגועים של גבר לאהובתו הרחוקה, נושאים עימם משקל כבד של כאב, חוסר ודאות ותקווה בלתי נלאית. מדובר בקשר שנקרע באכזריות על ידי נסיבות בלתי אנושיות, ועם זאת הלב נאחז ברעיון שהם עדיין חולקים את אותם השמיים, את אותה התפילה לשוב
זה החייל, המלחמה בדרום ובצפון וגם מכתב לאמא הדואגת. בר צברי עשה מזה שיר נוגה-מתוק לחבר'ה, מתחמק מבעיות קשות. לא ממש ירד לעומק הנושא: שירות מילואים של 250 יום בדרום ובצפון, במיוחד במצבי לחימה או מתח גבוה, יכול להשפיע בצורה
איך מגשרים על פער דורות גדול? נונו (26) אתגרה בדואט את גידי גוב (74) בשיר קליל שמכיל הגות לא קלה. היחס בין הזמן למהות החיים הוא שאלה פילוסופית עמוקה שמלווה את האנושות. ניתן לבחון את הנושא מנקודות מבט שונות —
הוא נמצא בתוך תוכה, בכל ישותה – בתוך שתיקות בתוך הצעקות שמתאפקות. תילחם עליו עד כלות. היא הומה בתוכה את הסיטואציה האולטימטיבית. לאה שבת נמצאת במקום הזה של לירון דניאל רבי, והמוסיקה מרטיטה, מוסיפה עוצמה למילים בקולה המזדהה-כואב. המוסיקה היא
ונפתח בשאלה: מה הבעיה של אור עמרמי ברוקמן , שהוא ממתין נואשות ל"משהו שיבוא"? האם רוצה להציל אותו מעצמו, מהכאב, מהלבד? מה מקור התקווה שיקום מחדש על הרגליים? אור עמרמי לא נכנס לנבכי מערבולת הרגשות. הייתי מעביר לתחקור פסיכולוגי, כי
שלומי שבת שר שירי אהבה קלילים. נקודה. אני קורא הטקסט, ומנסה להבין מה כאן שלומי שבת באמת. שלומי שבת באמת הוא זמר נשמה עממי שבא להנעים. לא משהו מעבר. היומרה – ממנו והלאה. היא בנשמה, הוא רוצה לאחוז בכף ידה, רק
