אם יש בלוז-סול אולטימטיבי במוסיקה הישראלית המכונה "ים תיכונית" או "מזרחית" – זהו "חומות חימר" שהלחינה מרגלית צנעני למילותיה של רחל שפירא. למעשה מפגש של שתי "אחיות" – כל אחת וחומות החימר שלה. כל אחת – סגורה מאחורי החומות שלה.
"למדני את השיר הפשוט של הלחם/ ופרוס לי חלק משלומך/ קחני עם אבק היומיום על השכם/ כשתראני לפניך". משפט אחד מתוך שיר של רחל שפירא, המוכר משירתה של נורית גלרון, מכיל תמצית קטנה מזוקקת ממהות כתיבתה. זה הלחם. הלחם פשוט,
יש שירים שהם תעודת הזיהוי של זמר/ זמרת. אי אפשר לומר "היי שקטה" שלא בנשימה אחת עם ריקי גל. האם עובדה זו אינה מפקיעה את השיר מחלקתה האישית? שמעתי גרסה של מאיה בלזיצמן והצ'לו במופע שלה עם בן זוגה, איש
רחל שפירא כתבה על התנהלות בתוך שגרת חיים. במצב הרוטיני היומ-יומי יש מקום לדמיון ולהתפקחות. פתיחת העיניים תביא להבנה שהחיים מלאי מהמורות וקשיים (הגשר צר), ולמרות זאת יש ללכת הלאה, לא להיחלש, לא לסגת – בציפייה לטוב. מתי כספי הלחין
זהו הלהיט הגדול ביותר של להקת חיל הים לתולדותיה, שנולד בתקופת הזוהר שלה – תחת בימויו של דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות המיתולוגי והמנהל המוסיקלי, יאיר רוזנבלום, אף הוא מהדמויות הדומיננטיות בעיצוב הלהקה הצבאית. השיר שייך לתוכנית הראשונה של הלהקה,
מאז בריאת העולם התעצמנו מאוד, אבל במהות האנושית אנחנו דורכים במקום, אפילו נסוגים. אבות ממשיכים לקבוע את המחיר שמשלמים ביניהם, והמחיר גבוה. "איכלו איכלו מפרי העץ טירפו אותו עד תום/ עד שתבינו מהו טעם כח ושלטון". עונש החטא הקדמון –
אולי שלומית אהרון תקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. בינתיים היא נמצאת על התסכול שהעבירה לה רחל שפירא. הבנאדם שמתעורר בבוקר, מלא דאגה ופחד כאילו הוא אחראי לגורלו של היקום. אהרון מבקשת להרגיע, להתנתק מעצמה, להרפות, או במילים פשוטות
אם החופש בעברה היה שלם, היא חפצה שגם המהפך, פרק ההתאהבות והאהבה – יהיה שלם. אם בעבר דרכה הייתה כביכול ברורה, שייכת כולה לעצמה, עכשיו היא מרגישה שהשינוי המבורך אינו מוביל אל תחחושת השלם. חשה שהיא רק חלק ממנו, רוצה
תנו לרגש לרוץ לפני השיר, כי כשישי לוי שר שיר אהבה, אתה מקשיב לרגש. הוא נמצא לגמרי באזורים שמשגרים את המיית הלב למיתרי הקול. לא תזהו את רחל שפירא לפי מונולוג ההשתפכות הפשוט מאוד של האוהב. זוהי תמצית אהבת אמת,
אש זרה הדליקה את לילותיה. מחר היא תהיה רחוקה, תהיה צל חולף בשדותיהם, של אלה שיוותרו, סוד נסתר. עד עכשיו היא הייתה ביניהם כמו צמח בר. ללא ספק אחד השירים היפים שנכתבו בשדותינו. נכלל באלבום כמו צמח בר הוא אלבומה ה-14 של
רונית שחר חוזרת ל"התבהרות חלקית" מ-1978, ומזכירה לי את פרויקט "שרות חוה אלברשטיין" מ-2014, פרויקט מחווה, המתבסס על המופע "בנות חוה" שעלה בפסטיבל תל-אביב ז"ל ב-2009. 19 מבצעות ניסו להאיר את השירים של חוה אלברשטיין מהזווית שלהם – בביצוע, עיבוד, הפקה. כידוע, לעיתים
ההורה ההיא עם ההיי חוזרת? עד שלא עלעלתי בקומוניקט של אפרים שמיר (עלעלו גם אתם למטה) לא הבנתי את פשר השיבה לריקוד שייצג את תרבות ההתיישבות והציונות בישראל של פעם. גם הסיפור על "ילד חוץ" בקיבוץ סובל, נדמה לי, מעובש.ה"ילדים
למראית עין, המשכנו בשגרת חיינו, בלי לבקש לצאת מתוכה בדברים גדולים ונפלאים, אבל משהו התרחש, השלוה הופסקה, ואי אפשר היה עוד לעבור לסדר היום הרגיל. רחל שפירא כתבה על ההתמודדות הקשה ברגע של משבר ועל הצורך בנחמה ברגעים מסוימים וההיזקקות
מזג האוויר בלונדון הוא בדרך כלל טפטוף קל-בינוני, אווירה חורפית ערפילית אפרורית וסגרירית. הוא שעורר אצל רחל שפירא השראה לחשוב מחשבות שונות על עצמה, על דברים שיכולים היו לקרות עם מי שמחשבתה מכוונת אליו. גשם זלעפות לא היה מאפשר את
"התבהרות חלקית" (רחל שפירא, שלום חנוך) הוא סוג של אור בקצה המנהרה. אם "צמח בר" היה תקליט ריאקציה על מלחמת יום הכיפורים, "התבהרות חלקית" הוא ניסיון לשקם דברים בקונטקס של – בכול זאת ישנה התבהרות חלקית. "סינדרלה מקומית" הפותח (רחל שפירא, מיקי
רחל שפירא כתבה שיר על המעבר ממצב רע לטוב. המחשבה על המים היא המחשבה על מעבר למקום טוב יותר, והיא מחזקת. "חציית המדבר" היא נפשית, אבל יכולה להיות גם פיזית – "לא האמנתי למה גופי מסוגל", שרה אילנית. השיר נע
אילנית היא כבר קול שנמצא בתודעה ובפנתיאון של הזמר העברי. ממרחק השנים – הביקורת מתרככת, כי תמיד הייתה תחושה שהיא ריחפה מעל המילים, שהיא יצקה לטקסטים סירופים ממותקים. פתאום זה כבר איזשהו מימד נוסטלגי. קול יפה-מפעים מן העבר ובמיוחד בשיר הזה,
1984 מציינת את ראשית העליה הגדולה של שלמה ארצי על דרך המלך. זוהי שנתו הגדולה השניה, זכיה ב"שיר השנה" עם "תרקוד", 14 שנה אחרי ש"פתאום עכשיו פתאום היום" זכה בשיר השנה. לשלמה ארצי היה עוד שיר במצעד המסכם – "רוב
אנחנו במדור לשירים שהתנחלו בתודעה הקולקטיבית. גלי עטרי, הדודה של שי לי עטרי, שרה בזמנה את הדואט עם מני בגר (האלבום "קח אותי הביתה" – 1981) רחל שפירא כתבה שיר לשני זמרים, דיאלוג של אוהבים השופכים את צערם בשעת פרידה
אני שומר חסד לסמי בירנבך, סולנה של מינימל קומפקט, להקת האלטרנטיב הישראלית, שפעלה באירופה בשנות השמונים. זו הפעם הראשונה שאני שומע אותו בעברית בשיר קלאסי המוכר מאוד בביצוע של חוה אלברשטיין מתוך האלבום "צמח בר". לפי ההודעה לתקשורת, מדובר בשיר
ככה שרו פעם. ככה חוה אלברשטיין שרה פעם. מילים, לחן, גיטרה, קול. בלי מפיק מוסיקלי, שמחליט לאן הולך השיר, מה תהיה צורתו הסופית. איך לייפותו-לשדרגו, להעניק לו את מה שאין בו. חוה שרה ופורטת בצליל אקוסטי כדי שנקשיב לה נקי-נקי. הפשטות הזו
לדברי נעמי אטיאס המנהלת האומנותית של "ימי זמר חולון" בחר השנה הפסטיבל, בשנתו ה-20, "להעניק כבוד גדול לנוסטלגיה". לא כבוד לזמר העברי לדורותיו אלא ל … געגועים, להתרפקות על העבר, כך לשון הקומוניקט, המבשר על האירוע, שיתקיים בין ה-4 ל-8
אל תפעילו שכל. תנו לרגש ללכת במקומכם. צליל אקורדיון ופסנתר מחזיר למחוזות ההם. היום יש מכנים אותם שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה". בשירים היא קיימת. זכה וטהורה ויפה כמו תמיד. אינה מזדקנת. נורית הירש הלחינה מילים של רחל שפירא, שהם
תסכימו איתי, שמוסיקאים וזמרים כבר אינם חווים שירים כאלה. ירדנה ארזי זוכרת חסד לרחל שפירא ובצדק: היא קיבלה ממנה אחדים משיריה האיכותיים ביותר כ"דרישת שלום", "חפץ חיים", "בושם על עורי", "באתי אליך". השיר נפתח בפניה לאלוהים (על פי "אַל תַּסְתֵּר
ירדנה ארזי בשיר שנשמע אוטוביוגרפי או דמוי אוטוביוגרפי. אני יכול להעריך כי בתהליך הכתיבה היא הייתה בראש אחד עם רחל שפירא, כותבת המילים. אחרי הכל היא שרה משפט קשה כמו "נולדתי מבכי/ מכאב בלתי רגוע/ נולדתי מחלום וגעגוע". בהמשך היא
תרגיל בקורס לגרסאות כיסוי (קאברים) עד עכשיו השיר זוהה עם מרגול צנעני. באה מיכל שפירא, הפשיטה אותו והלבישה אותו אחרת לחלוטין. אצל מרגול השיר הוא Soul (ראה וידאו למטה) , אצל מיכל שפירא הוא רגאי, פאנקי ג'אזי, פרשנות חדשה, גישה
