ביקורת סינגלים חדשים

  כשאריאל זילבר עצוב, הוא שמח. למעשה הוא חוגג את ה"בלוז" של שמוליק צ'יזיק ז"ל בצורת רוק עליז, עולץ, חדור מצב-רוח טוב.  לזילבר יש סיבות טובות לחגוג. בגיל 71 הוא נמצא על מסלול אמצע  שמתכתב עם הקהל הגדול. נכון שהיא

שאלה הייאוש הסתמית-פשטנית "מה יהיה איתי" אומרת בדרך כל משהו כמו: נשבר לי מהכל, אין מוצא, אבל כמעט בנשימה אחת מונה דרור משען דרכים להשתחרר ממצוקה, לרפא את הנפש הדואבת – לנשום, ללמוד לוותר, לעוף גבוה. לרוץ בלי לדעת לאן.

האיש מאוהב-שבור עד עמקי נשמתו.  חייו נעצרו. מה לא היה נותן כדי שתחזור. מוש בן ארי גייס את כל אוצר המילים שלו כדי לייצר שיר אהבה. השיר נפתח בצליל שנשמע כמו אזעקה. הטון נוגה, מתכוון. אי אפשר לחשוד במוש בן

חאפלת אסקפיזם עממית חוגגת כרגיל בז'אנר. הפעם מסובבים גלובוס לכיוון תאילנד, משאת נפשו של הישראלי המטייל. "באסיה עם כמה שקלים אתה חי כמו מלך משוגע", שר יובל דמרי, מה שאומר: שהבת זוג לא תיקח איתה כלום, כי הוא יקנה לה

הקול נשמע חף מיומרת זמר, כלומר שר את עצמו לא פחות לא יותר. הפקה מוסיקלית עתירת צליל כלי מיתר מצילה זמרים חפים מיומרה. אנחנו בעידן שכל סונגרייטר רוצה להיות הסינגר של שיריו. עופר קולקר נשמע כמי שליבו ופיו שווים. שר

ניכנס אל נבכי נפשו של אביתר בנאי. הוא שר את שהוא חש. מצב רוח חורפי מאוד. עננים שחורים. מחר יותר מסוכן מאתמול. טון קודר. נוגה ומפוקח. "הכי מבהיל שממשיכים רגיל", הוא שר, משפט שאפשר לפרשן בקונטקסט של אמירה פוליטית. אבל אביתר

הרועה הקטנה מן הגיא עוברת ל-2016. באוסף המחווה לשושנה דמארי במלאת עשור למותה הכל אפשרי. מעניין מה הייתה המלכה חושבת על גרסת אתי ביטון  לקלאסיקה שלה? התתהפך בקברה? שיר הרועים המלבב מובל את הרחבות במקצבי טראנס בעיבוד אלקטרו דאנס. אין

יצרני תעשיית הז'אנר ממשיכים לחרוז בקלות בלתי נסבלת טקסטים "עצובים" על מתבכיין שבור לב. הוא היה תמים, עכשיו פקח את עיניו. יותר לא יעזוב.  לא הבין "שככה צריך לאהוב". יש מתכון לאהבה? מה זה "ככה צריך לאהוב"? האם גל שריג

מדוע הגריילסאמרים הפרידו כוחות? אין לכם מושג על מה אני מדבר? את מיכאל ושימרית גריילסאמר הורגלנו לראות כיחידה אחת מגובשת מצוינת, והנה ברשימת הקרדיטים הוא רק הכנר שלה!  מה קרה? חיפשתי תשובה בקומוניקט שנשלח. כשלא מצאתי, עשיתי את הדבר הכי

נתן גושן יוצא מהנחה, שלכל בעיה ביחסים איתה, יש פתרון פסיכולוגי: אפשר לנסוע לצפון להירגע, להגיד מילים טובות שיתקנו את המצב ולחשוב שמעולם לא נבהלו, לא פחדו ליפול, גם אם קצת השתגעו, כי כל מה שעבר עליהם – שלהם הוא.

ייכנס/נכנס לפלייליסט של גלגל"צ? מישהו מוכן לנמק למה שיר כזה לא ייכנס?  אם הרדיו הצבאי נועד לפנק את האוזן על הכביש הראשי, מה הבעיה? שמאיה בוסקילה היא מלודרמטית מדי? בואו נהייה כנים: אחלה זמרת. קול חבל"ז.  מנגינה – ממש בסדר,

אתם זוכרים את אפרת דהן מתוכנית ריאליטי במוסיקה?  נכון היא אינה פליטת שום תוכנית ריאליטי. היא מתחילה מסינגל בודד, שראוי לחשיפה שאינה פחותה מפריים טיים בערוץ 2. זה אחד השירים היותר אופטימיים שיכולים להיכתב במדינה אוכלת יושביה – "לא משנה

זעקת הפחד של שיר לוי. מה קרה? כשאין מילים לתאר סיטואציה קונקרטית משתמשים ב"וזה" – "וזה הגיע קצת מוקדם הפעם". מה הגיע? הטון של לוי משדר את הרצון להתרחק מהטראומה ("הילד שעדיין רוצה לשכוח"), עדיין "מתרסק".  גם אם "לא מוצא

שיר מחאה סמויה? על פניו – שלמה ארצי כתב שיר אהבה נכזבת מנעמי, ש"הלכה להיות דוגמנית". אלא שדוגמנית מייצגת קריירת פלסטיק של אשליות, וזה למעשה מהותו של השיר, שעושה שימוש בשירה של רחל המשוררת מ-1927. במשמעות של – ואולי זה

זה אסף אמדורסקי? רוקנרולי, גרובי ישיר. איך השיר אומר: "אולי המחר יביא רעיון חדש". אז אין כאן רעיון חדש מסעיר, אבל השיר נשמע רוח חדשה הנושבת במפרשיו של אמדורסקי בשילוב אלקטרוניקה עם Funk בסיועו של גידי רז.  במבחן המרכיבים של

"האמיני יום יבוא" שנבחר ע"י אלי גורנשטיין לפרויקט "לשיר איתה", אלבום המחווה של אמני ישראל לשושנה דמארי, הוא שיר שמזוהה יותר עם יפה ירקוני מאשר עם מלכת הזמר העברי.  אבל זוהי בעיה שולית לעומת ההחלטה של  גורנשטיין והמעבד גיא ויינגרטן

לא בטוח שאת כותב השיר, אבי אוחיון עניינה העובדה, שעומר אדם הוא בחור בן 23 בלבד, כשהוא כתב לו טקסט שמסכם פרק של שנים רבות בחייהם של גבר ואישה. אחרי כל השנים, אומר הגבר,  "הפכת אותי לאדם טוב יותר"  ו"ממך למדתי

ארז לב ארי מספר סיפור עצוב על נחום, שהמלחמה תפסה אותו בשעת נעילה.  הוא חזר הביתה בחילופי שבויים. דעתו נטרפה עליו. ציונה ידעה שאם תלך ממנו – לא תהיה לו אחרת, נשארה עמו גם כשהלך לאיבוד. קשרה את גורלה בגורלו.

ברור לו שהכל כבר אבוד. לא ימצא את התשוקה שהייתה ביניהם. נשאר רק עם רעשי רקע, ועדיין תוהה איפה טעה. פתיחה אקוסטית, מעטרת את שירו של טל וייס, שמספר את טראומת היחסים בטון כואב. הליווי המינימליסטי מתחלף יפה בקצב וכלי

גלעד שגב פונה לאהובה בדברי עידוד והרגעה – לא לחפש "סיפור אחר".  – "אין חלום אחר, לא צריך יותר בין חומות גן העדן שלנו". הוא מבטיח לה את "כל מה שביקשנו" ו"את מה שנשבענו". מילים פשוטות: גם אם איבדו משהו

לו יכול היה לראות דרך מבטו הנודד למקומות רחוקים. האהבה אליו מתחזקת משום שהקרבה אינה שלמה, והנאהב קרוב, אבל "כמו עטוף בענן". כשדוד ד'אור סנטימנטלי עד עמקי נשמתו, יוצאות לו מנגינות אולטימטיביות, והגם שטקסט האהבה הזה לבנו, חרוז מעט שבלוני

איזה עומק יכולה מוסיקה להעניק להלך מחשבה על יחסים בינה ובינו. סיון עמרן חיברה פסקול של סרט מתח לשיר של שירן ברי, חוויה דרך עיני המתבוננת מול שתיקתו. מזווית דמיונה הקודח – הוא יודע עליה הרבה יותר מאשר היא יודעת

בכל ההגות הסובבת סביב אדם-חופש-זמן-עולם, על רקע מסעות מפעימים סובבי גלובוס, בולטת שורה אחת אישית שמחזירה לקרקע: " אז שמור על עצמך/ וגם על אחותך". מילים פשוטות: אינך יכול לנתק קשר עם עצמך, גם כשאתה חושב במונחים של מסעות שממלאים

אחרי כל הפילוסופיה על נושא הזמן, הסיום פשוט, אולי אף פשטני – "לקחת זמן לאהבה". האם זו אותה האהבה? האם זו אותה נשיקה? מה עשה לה הזמן? האם נשחקה? אבל אביב גפן מעדיף רשימה של שאלות סרק על הזמן מאשר

לא ציפיתי למצוא את תמר אייזנמן בדואט קליל, בסגנון קאנטרי חביב. מה קרה לרוקרית? אלא שאייזנמן של השנתיים האחרונות מחפשת את עצמה (גם בעברית). הרוקרית כבר לא משחקת לידיה? מייבי. זוהי  רשימה של צירופים, מעין משחק הרכבה של מילים כדי